התאים שנלקחו בלי ידיעתה מחולת סרטן אמריקאית ב-1951 שימשו מאז ברבבות מחקרים שהניבו פטנטים רבים. רק אחרי עשרות שנים תיקן הממסד חלקית את העוול
שמה היה הנרייטה לאקס, אבל מדענים הכירו אותה בתור HeLa. היא הייתה אישה אפרו-אמריקאית מהמעמד הנמוך שמתה ב-4 באוקטובר 1951 בבית החולים ג'ונס הופקינס בבולטימור, מרילנד, אבל התאים שלה ממשיכים לחיות ולהתרבות עד היום במעבדות שונות ברחבי העולם.
קו התאים שזכה לכינוי HeLa (המייצג את האותיות הראשונות בשמה של Henrietta Lacks) הם התאים האנושיים הראשונים בעולם שנעשו בני אלמוות. אילו היה אפשר להצמיד את כל תאי ה- HeLa שגודלו אי פעם במעבדה אלה לאלה, הם היו מקיפים את כדור הארץ שלוש פעמים.
מאז שנלקחו מגופה של הנרייטה ללא ידיעתה, תאים אלו הפכו לאחד הכלים החשובים ביותר במחקר הרפואי; פיתוח חיסון הפוליו וקוקטייל התרופות כנגד מחלת האיידס, סיוע בחשיפת סודות הסרטן והנגיפים ועזרה בפיתוח הכימותרפיה, שיבוט תאים והפריה – זה רק חלק מהרשימה הארוכה של הגילויים המדעיים שנעשו בזכות תאים אלו.
סיפורה של תרומתה הגדולה של הנרייטה לאקס למדע, והמורשת הגאה שהשאירה לצאצאיה, הוא סיפור גם של תככים, רמאות, גזענות וחוסר צדק.
חייה הקצרים של הנרייטה לאקס
הנרייטה לאקס נולדה ב-1 באוגוסט 1920 במדינת וירג’יניה שבארצות הברית. כשהייתה בת ארבע, אימה נפטרה במהלך לידה. הנרייטה ועשרת אחיה התפזרו להתחנך בין קרובי משפחה שונים. היא נשלחה לגור עם סבה, בבקתת עץ שם חלקה חדר עם בן דודה בן התשע ובעלה לעתיד, דיויד לאקס.
כמו שאר בני משפחתה, הנרייטה עבדה בחקלאות בשדות הטבק ובגיל 14 ילדה את בנה הראשון ביחד עם בן דודה דיויד. בגיל 21 כשהיא כבר אמא לשני ילדים, בני הזוג לאקס התחתנו ועברו להתגורר במרילנד, שם הביאו לעולם עוד שלושה ילדים. הנרייטה ילדה את בתה השישית בבית החולים ג'ונס הופקינס בבולטימור בנובמבר 1950.
תאים בני אלמוות
ב -29 בינואר 1951, שבה לאקס לבית החולים ג'ונס הופקינס, היחיד באזור שטיפל בחולים אפרו-אמריקאים, כי חשה "גוש" ברחם. כשסיפרה לבני משפחתה על הגוש, הם הניחו שמקורו בהריון שלה. לאחר הלידה, הנרייטה סבלה מדימום חמור והרופא שלה חשב שמדובר בעגבת, אבל כשהתוצאות לעגבת היו שליליות הוא הפנה אותה לרופא אחר, הווארד ג'ונס, שלקח ביופסיה מהגוש שהיה ממוקם על צוואר הרחם שלה לבדיקות מעבדה.
הנרייטה אובחנה כחולה בסרטן צוואר הרחם ומיד החלה לעבור טיפולים בקרני X. במהלך הטיפולים נלקחו מצוואר הרחם שלה שתי דגימות בלי רשותה או ידיעתה, דגימה אחת מרקמה בריאה והשנייה מהרקמה הסרטנית. הדגימות ניתנו לג'ורג' אוטו גיי (Otto Gey), רופא וחוקר סרטן בבית החולים באותה התקופה.
גיי שם לב שהתאים שנלקחו מהרקמה הסרטנית של הנרייטה משתכפלים בקצב גבוה מאוד ויכולים לשרוד זמן רב במבחנה. עד אז, תאים שגודלו בתנאי מעבדה שרדו רק מספר ימים, זמן קצר מדי כדי לבצע מגוון של בדיקות שונות על אותו מדגם של תאים. בעוד הנרייטה עצמה מתה בבית החולים שבועות מספר לאחר מכן, התאים שנלקחו ממנה המשיכו להתחלק מספר פעמים במבחנה מבלי למות ולכן נודעו "כבני אלמוות". אותם תאים בסופו של דבר היו המקור לקו התאים האלמותי שזכה לשם HeLa.
הדגימות נלקחו בלי רשותה או ידיעתה. הנרייטה לאקס. למעלה: תרבית של תאי HeLa | צילומים: Science Photo Library
החוק היבש
מאז שתורבתו במעבדתו של אוטו גיי, צברו תאי HeLa ביקוש גבוה בקרב הקהילה המדעית וחוקרים החלו להרבות אותם לצרכי ייצור המוני. הם נשלחו למדענים ברחבי העולם ושימשו למחקרים על סרטן, איידס, השפעות קרינה וחומרים רעילים, מיפוי גנים ואינספור עיסוקים מדעיים אחרים. מאז שנות ה-50 גידלו מדענים יותר מ-20 טון של התאים הללו במעבדה, והם היו מעורבים ביותר מ-90 אלף מחקרים.
אך עשרים שנה חלפו עד שבני משפחתה של לאקס גילו על התאים שנלקחו מאמם ללא רשותה או ידיעתה. בתחילת שנות ה-70 חלק גדול מקווי התאים של HeLa זוהמו על ידי תאים אחרים. כתוצאה מכך, בני משפחתה של לאקס המנוחה החלו לקבל פניות מחוקרים, בבקשה לקבל דגימות דם שלהם, בתקווה שבעזרתן יוכלו ללמוד על הגנטיקה של התאים המקוריים ולהבחין בינם לבין התאים המזהמים.
אז למה אף אחד לא יידע אותם על תאי ה- HeLa או ביקש רשות להשתמש בהם? החוק היבש בשנים שבהן נלקחו התאים מהנרייטה לא חייב את רופאיה לקבל את הסכמתה. חוק כזה נכנס לתוקף בארצות הברית רק שנים לאחר מכן. רופאיה של לאקס לא עברו אם כן על החוק, אבל אין ספק שעובדת היותה אפריקאית אמריקאית מרקע סוציואקונומי נמוך העלתה ריח של ניצול והציגה את בית החולים באור שלילי.
דברה לאקס, בתה של הנרייטה, ניסתה לקבל תשובות, וב-1975 פנתה לקבוצת גנטיקאים שלקחו באותה תקופה דגימות דם מהמשפחה וביקשה שיספרו לה על תאי HeLa ועל הקשר שלהם לאמה. אחד החוקרים הפנה אותה לספר מדעי שכתב בנושא ואמר לה שהתשובות לכל שאלותיה נמצאות שם. תשובה מתנשאת ומתחמקת לאור העובדה שלא היו לבני המשפחה את הכלים להבין את הספר.
התאים של הנרייטה לאקס השיקו תעשייה אדירה והיו מקור לעשרות פטנטים במשך השנים, אבל אף שהם נקנו ונמכרו במיליארדי דולרים, בני משפחתה של לאקס חיו בעוני והתקשו לקנות תרופות שפותחו באמצעות התאים של אמם.
במותה הצילה חיים רבים מספור. שלט לזכרה של לאקס סמוך לבית הקברות שנטמנה בו | צילום: Science Photo Library
מידע רגיש
בשנת 2013 שתי קבוצות מחקר בלתי תלויות פרסמו את תוצאות המחקר שלהם המפרט את הרצף הגנטי של תאי HeLa. מידע זה, על אף חשיבותו הרבה לקהילה המדעית, מכיל פרטים אישיים על הגנים של בני המשפחה וחשוף לכל אחד. בני משפחת לאקס, שגילו ששוב לא ספרו אותם, ושמידע רגיש עליהם פורסם בלי ידיעתם הביעו את התנגדותם הנחרצת לפרסומים הללו.
בעקבות התנגדות המשפחה, הסירה אחת מקבוצות המחקר את הפרסום שלה, אך הקבוצה השנייה שפעלה במימון מכוני הבריאות הלאומיים של ארצות הברית (NIH) החליטה לשתף את בני משפחת לאקס בהחלטה וביקשה להיפגש עמם. ראש המכונים, פרנסיס קולינס (Collins) נפגש עם בני משפחת לאקס. בפעם הראשונה 62 שנים לאחר מותה של לאקס, ישב נציג של הממסד המדעי עם בני המשפחה והסביר להם צעד אחרי צעד את הביולוגיה שמאחורי התאים של אמם ואיך הם שינו את פני המדע בעשורים האחרונים.
לבסוף, יחד עם בני המשפחה, הוחלט שהנגישות למידע הגנטי אודות התאים תהיה מוגבלת, וכי חוקרים שירצו גישה אליו יגישו בקשה מפורטת לוועדה שתכלול נציגים של המשפחה. זו הייתה הפעם הראשונה שבני משפחת לאקס היו מעורבים בקבלת החלטות הקשורה לתאי HeLa. קולינס גם הבהיר שבני המשפחה כנראה לא יוכלו לזכות בהכנסות בזכות התאים של הנרייטה, אך ההסכם עמם אינו מאפשר לגורמים אחרים להפיק הון מהמידע הגנטי של תאיה. נכדתה של הנרייטה, ג'רי וואיה לאקס (Whye-Lacks) אמרה כי המשפחה לא רוצה להיכנס לעניינים כספיים, וכמו שאביה היה נוהג לומר הם "מתנחמים מהידיעה על מה שאמם תרמה למען העולם".
מאז 1951 כשנלקחו התאים מהנרייטה ותורבתו במבחנה, נוספו חוקים רבים שמטרתם להגן על החולים המשתתפים בניסויים מדעיים וקליניים. אך גם היום במדינות מסוימות בארצות הברית, חוקרים יכולים ליטול דוגמאות מחולים ללא הסכמתם, ולבסס מהם קווי תאים, כל עוד זהותו של החולה נותרת חסויה. למרות שאין להתעלם מהתרומה העצומה שתאי HeLa תרמו לאנושות אין ספק שהדרך הטובה ביותר לנהוג באנשים בכבוד היא לשאול אם נוח להם שהדגימה שלהם תשמש לצורכי מחקר ויישומים ביו-רפואיים, ואם הם אומרים לא, אז פירושו לא.