בעקבות דבריו של שר החינוך על הטיפולים ל"ריפוי" הומוסקסואליות: מה הם טיפולי המרה? האם הם עובדים? (לא) ומדוע הם עלולים להזיק?

המקרה המתועד הראשון של "ריפוי" הומוסקסואל כך שיימשך לנשים ולא לגברים פורסם ב-1899. הפסיכיאטר הגרמני אלברט פון שרנק-נוצינג (von Schrenck-Notzing) טען שבעזרת עשרות שעות היפנוזה וכמה ביקורים בבתי זונות הוא הצליח להפוך מטופל הומוסקסואל להטרוסקסואל. כבר אז התעוררה מחלוקת מדעית בנושא, שסבבה קודם כל סביב השאלה מה גורם לתופעת ההומוסקסואלית: בעוד פסיכיאטרים אחרים בני התקופה סברו שזהו מצב מולד, פון שרנק-נוצינג סבר שהיא נובעת מ"חולשה פתולוגית של כוח הרצון", המונעת מהאדם להתנגד לדחפים מיניים סוטים, שגם הם עצמם אינם מולדים אלא נרכשים במהלך החיים. אחת ההוכחות שהציג לטענתו התבססה על אותו "ריפוי" של הומוסקסואלים, שיריביו טענו שכלל לא התרחש. שהרי אם אפשר לרפא הומוסקסואליות, נובע מכך שזוהי מחלה.

פון שרנק-נוצינג מבצע היפנוזה, 1885 | ויקיפדיה, Albert von Keller
כמה עשרות שעות של היפנוזה, וביקור בבתי זונות. פון שרנק-נוצינג מבצע היפנוזה, 1885 | ויקיפדיה, Albert von Keller

מסתמכים על הנחה מוטעית

מאז ועד היום, טיפולי ההמרה עדיין נשענים על אותה הנחת יסוד, ובה בעת משמשים להצדיק אותה: שהומוסקסואליות היא מצב פתולוגי, מחלה, והיא אינה מולדת אלא מתפתחת אצל אנשים מסוימים בשל האופן שבו גדלו. הנחה זו אינה נכונה, כפי שהראו מחקרים רבים בעשרות השנים האחרונות. יותר מכך – בעיננו לא ניתן להצדיק עמדה מוסרית הקוראת לשינוי טבעו של אדם, או "לריפוי" של נטיות שאינן פוגעות בו או באחרים, אפילו אם שינוי כזה היה אפשרי (והנתונים מראים שהוא אינו אפשרי). בסופו של דבר, הגורם לאומללות של אותם אנשים שביקשו ועדיין מבקשים לעבור טיפולי המרה אינו ההומוסקסואליות שלהם, אלא ההומופוביה של הסביבה. עצם קיומם של טיפולים המיועדים "לרפא" הומוסקסואליות תורם לתפיסה שלה בציבור כמחלה, וכך מחמיר את הבעיה – וזאת עוד לפני שלוקחים בחשבון את הנזק למטופלים עצמם.

זו גם עמדתם של כל ארגוני הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה במערב, אך לא תמיד זה היה כך. בכתבה נסקור את ההיסטוריה של טיפולי ההמרה, ננסה להבין מה גרם לכך שאותם ארגונים שינו את עמדתם בקשר אליהם, ונראה כיצד בשנים האחרונות גופים דתיים תפסו את מקומם של הפסיכולוגים. נתרכז בטיפולי המרה שמיועדים לגברים הומוסקסואלים וביסקסואלים, שכן רק מעט מהטיפולים פונים לנשים, וכמעט ואין מחקרים על טיפולים אלו.

במהלך המאה ה-20 נעשו ניסיונות שונים ומגוונים לשנות את הנטייה המינית של הומוסקסואלים, בין השאר בגישות רפואיות. במקרים הקיצוניים ביותר, הטיפולים האלו כללו השתלת אלקטרודות במוח בשביל לגרות באופן ישיר את מרכזי ההנאה בזמן שהמטופל מקיים יחסי מין עם אישה, הסרת האשכים של גברים הומוסקסואליים והחלפתם באשכים שנלקחו מגברים סטרייטים, ואפילו לובוטומיה – כריתה של חלק מהמוח או פגיעה בתפקודו. כל אלו, למרבה ההקלה, חלפו מהעולם. אנחנו נתמקד בטיפולים הפסיכולוגיים, שרובם משתייכים לאחת משתי גישות: הפסיכואנליטית או ההתנהגותית (ביהביוריסטית).

עיכוב בהתפתחות

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליטיקה, סבר שהומוסקסואליות נובעת מעיכוב בהתפתחות הפסיכו-סקסואלית התקינה, לרוב בשל בעיות שמקורן במשפחה: אם הצמודה מדי לתינוק ואב מרוחק רגשית או חסר. עם זאת, הוא לא סבר שזהו מצב שבהכרח צריך, או אפשר, לתקן. כאשר אם לבן הומוסקסואל כתבה לשאול בעצתו, הוא כתב לה בחזרה: "הומוסקסואליות ודאי אינה יתרון, אבל היא לא דבר שיש להתבייש בו, לא מידה רעה, לא ניוון, היא לא יכולה להיות מסווגת כמחלה – אנחנו רואים בה וריאציה של התפקוד המיני... זהו אי-צדק גדול לרדוף את ההומוסקסואליות כפשע, וגם אכזריות". פרויד הוסיף שניתן לנסות ולשנות את הנטייה המינית, אך טיפול כזה לעתים קרובות נכשל. במקום זאת, הוא העדיף להציע לבן טיפול אחר: "אם הוא עצוב, נוירוטי, קרוע בשל קונפליקטים פנימיים, חווה קושי בחייו החברתיים, אנליזה עשויה לספק לו הרמוניה ושלוות נפש, גם אם הוא יישאר הומוסקסואל וגם אם ישתנה", כתב.

לרוע המזל, הדורות הבאים של פסיכואנליטיקאים אימצו את טענתו של פרויד לגבי מקורה של ההומוסקסואליות, שלא נשענה על ראיות מדעיות, אך לא את גישתו לטיפול. בשנות ה-50 וה-60 התפרסמו כמה מחקרים שהציגו טיפולי המרה פסיכואנליטים. חלקם הראו הצלחה מסוימת – 27 אחוזים של המרה במחקר אחד, כמעט 50 אחוזים באחר. אלא שמחקרים אלו זכו לביקורת רבה, מכמה כיוונים. ראשית, כמעט כולם היו מבוססים על דיווח עצמי – המטופלים היו נשאלים, זמן מה לאחר הטיפול, אם הם נמשכים לגברים ולנשים, והאם קיימו יחסי מין עם גברים או נשים. דיווח עצמי הוא בעייתי במיוחד במקרים כאלו, שבהם הציפיות מהמשפחה והחברה עשויות בבירור להשפיע על התשובות. הבעיה השנייה מורכבת יותר, ונוגעת בהגדרה של הומוסקסואליות.

כיום מקובל בעולם המדעי שנטייה מינית אינה בינארית, בעלת שני ערכים בלבד, אלא מתפרשת על פני ספקטרום - טווח של אפשרויות. חלק מהאנשים הם הטרוסקסואלים לחלוטין, ונמשכים אך ורק לבני המין השני. אחרים הומוסקסואלים לחלוטין, ואינם מרגישים כל משיכה לבני המין השני. אך רבים מאיתנו נמצאים אי שם באמצע, ונמשכים מינית גם לגברים מסוימים וגם לנשים מסוימות. אנשים הנמשכים גם לגברים וגם לנשים נקראים ביסקסואלים, אבל היות שמדובר ברצף, גבר עשוי לראות בעצמו סטרייט גם אם יש לו, בתנאים מסוימים, רגשות מיניים כלפי גבר, או להזדהות כהומו גם אם לעיתים רחוקות הוא עשוי להרגיש משיכה מינית אל אישה. קשה, אולי אפילו בלתי אפשרי, להגדיר מתי בדיוק אדם עובר את הקו המפריד בין סטרייט לביסקסואל ובין בי להומוסקסואל. 

רבים מהמחקרים שנעשו על טיפולי המרה צירפו ביחד הומוסקסואלים עם ביסקסואלים, ולא ניתן לדעת אם ההצלחה שהם דיווחו עליה אינה מבוססת על ביסקסואלים שבחרו להצניע את משיכתם לבני מינם ולקיים יחסים רק עם בני המין השני. במחקרים שבהם יש התייחסות להבדלים בנטיות המיניות של המטופלים, הנבדקים שבתחילת הטיפול נמשכו אך ורק לבני מינם כמעט לא הראו שינויים בעקבות הטיפול. ככל הנראה, גם השינוי שנראה אצל ביסקסואלים לא היה שינוי אמיתי בנטייתם המינית, ולמעשה הם "נכנסו בחזרה לארון" והסתירו את משיכתם המינית לבני מינם. 

ציור של זיגמונד פרויד | Science Photo Library
אימצו את טענתו של פרויד לגבי מקורה של ההומוסקסואליות, אך לא את גישתו לטיפול. ציור של זיגמונד פרויד | Science Photo Library

תמריצים ועונשים

בצורתה הקיצונית, השיטה ההתנהגותית מבוססת על ההנחה שאופי האדם, כישוריו, תחומי העניין שלו וגם נטיותיו המיניות הם כולם תוצאה של למידה. תינוק נולד כלוח חלק, שניתן לכתוב עליו כל דבר, ותכונותיו נקבעות על פי הדברים שהוא לומד בילדותו, התמריצים שהוא מקבל והעונשים הניתנים על התנהגות לא רצויה. "תנו לי 12 תינוקות בריאים ואת היכולת לשלוט על העולם שבו יגדלו", כתב ג'ון ווטסון (Watson), שנחשב לאבי השיטה, "ואני מבטיח לכם שאוכל לבחור באקראי כל אחד מהם ולהפוך אותו לכל סוג של מומחה שאבחר – רופא, עורך דין, אמן, סוחר וגם, כן, קבצן וגנב".

השיטה ההתנהגותית נראתה מתאימה ביותר למי שרצה לשנות את נטייתו המינית, או שהוריו ומשפחתו רצו לשנות אותה. אם הכל נלמד והכל תלוי בתמריצים ועונשים, את הכל אפשר לשנות בעזרת התמריצים, או העונשים, הנכונים. כך נולדו טיפולי ההמרה הידועים ביותר לשימצה: טיפולי ההרתעה (aversion therapy).

בטיפולים אלו מציג המטפל למטופל תמונות או סרטים של יחסי מין בין שני גברים, ובו זמנית גורם לו כאב על ידי הזרמת חשמל לאלקטרודות המחוברות לידיו וזרועותיו, או מזריק לו סם שגורם לבחילות והקאות. הפסקת הכאב והבחילה מלווה בהצגה של חומר אירוטי הטרוסקסואלי. במקרים מסוימים, טיפולים אלו הגיעו לכדי התעללות ועינויים ממש. 

רבים מהמחקרים שנעשו על טיפולי הרתעה הגדירו כהצלחה את דיכוי המשיכה המינית לגברים, ולפי הגדרה זו כמה מהם טענו להצלחה של יותר מחמישים אחוזים. אלא שחוקרים אחרים טענו שגם אם הטיפולים הפחיתו את המשיכה לגברים, הם לא הגבירו את המשיכה לנשים. בנוסף, מחקרים על הומוסקסואליות לא העלו שום עדות לכך ש"למידה לא נכונה" מסוג כלשהו היא שגורמת למשיכה לבני אותו מין.

ג'ון ווטסון | ויקיפדיה
התבסס על ההנחה שאופי האדם, כישוריו, תחומי העניין שלו וגם נטיותיו המיניות הם כולם תוצאה של למידה. ג'ון ווטסון | ויקיפדיה

כוונה טובה שמובילה לנזק

טיפולי הרתעה עלולים להזיק למטופלים באופן פיזי, ולגרום לתופעות של פוסט טראומה. אך מחקרים הראו שגם טיפולים שאינם כוללים גרימת כאב עלולים להוביל לנזק נפשי ממשי, לדיכאון ואפילו לאובדנות. האשמה והבושה שהובילו את המטופלים לחפש את הטיפולים מתעצמות כשהם מגלים שאלו אינם עוזרים להם. "ידעתי שהרגשות שלי לא נעלמים" סיפר בראיון לעיתון גארדיאן מת'יו שורקה (Shurka), שאביו שלח אותו לטיפולי המרה בשנת 2004, לאחר שיצא מהארון בגיל 16 . "האשמתי את עצמי, שאני לא מנסה מספיק. סבלתי מדיכאון חמור ומשקלי עלה ב-27 קילוגרם. היו לי מחשבות אובדניות כל הזמן". 

למרות כל זאת, ולמרות שהצלחתם של טיפולי ההמרה תמיד הייתה לכל היותר מוטלת מאוד בספק, בשנות החמישים, השישים והשבעים פסיכולוגים ופסיכיאטרים רבים מאוד טיפלו בהומוסקסואלים, בעיקר גברים, במטרה לשנות את נטייתם המינית. ג'ראלד דייויסון (Davison), נשיא האגודה האמריקאית לתרפיה התנהגותית וקוגניטיבית, היה אחד מהם. בפודקאסט (המומלץ) Unerased הוא סיפר על צעירים הומוסקסואלים שהגיעו למרפאה שלו עם תסמינים של חרדה ודיכאון. הוא חשש שהם בסיכון להתאבדות, והרגיש שהוא חייב לעזור להם. ופירושו של דבר, מבחינתו, היה לעזור להם להפוך להטרוסקסואלים. "זה מה שלימדו אותי" אמר. 

דייויסון עצמו לא השתמש בגרימת כאב או בחילות, אך הוא אומר שהוא "מסרב לצייר כמפלצות" את המטפלים שכן עשו זאת. הכוונה שלהם הייתה טובה: הם באמת ובתמים רצו לעזור למטופליהם, וחשבו שעל ידי גרימת כאב זמני יוכלו לרפאם מבעיה קשה הרבה יותר. חלקם לא יכלו לתאר לעצמם מצב שבו המטופלים שלהם יוכלו לחיות בשלום עם עצמם ועם סביבתם, ללא שינוי הנטייה המינית שלהם. ג'וזף ניקולוסי (Nicolosi), פסיכולוג אמריקאי שפיתח תוכנית של טיפולי המרה, כתב "אני לא מאמין שאורח החיים הגאה יכול להיות בריא, ולא שזהות הומוסקסואלית יכולה להיות אגו-סינטונית" (כלומר, להתקיים בהרמוניה עם ערכיו ושאיפותיו של האדם).

להתגבר על הבושה

כבר אז היו אנשים שטענו נגד הטיפולים האלו, ונגד הניסיון לשנות תכונה בסיסית כל כך באדם כמו הנטייה המינית. לדייויסון ועמיתיו הייתה תשובה ניצחת: בסופו של דבר, המטופלים הגיעו מרצונם החופשי למרפאה וביקשו עזרה. איך יוכלו לסרב להם?

אך ב-1972, לאחר שנים שעסק בטיפולי המרה, דוויסון שמע הרצאה ששינתה את תפיסתו. המרצה היה צ'רלס סילברסטיין (Silverstein), פסיכולוג ופעיל של הקהילה הגאה, שדיבר בפגישה לא-רשמית שנערכה בשולי כנס פסיכיאטריה גדול, מחוץ למסגרתו הרשמית. 

"להציע שאדם מגיע מרצונו החופשי לטיפולי המרה פירושו של דבר להתעלם מהלחץ הסביבתי האדיר, הדיכוי אם תרצו, שאומר לו במשך שנים שעליו להשתנות", אמר סילברסטיין. "לגדול במשפחה שבה המילה 'הומוסקסואל' נלחשת, לשחק במגרש המשחקים ולשמוע את המילה 'הומו' כקללה, ללכת לכנסייה ולשמוע על חטא, ואז לאוניברסיטה ולשמוע על מחלה, ולבסוף למרכז הפסיכולוגי, שמבטיח לרפא, כל זה לא תורם לסביבה של חופש ובחירה חופשית. מה שמוביל אותם אל המרכז הפסיכולוגי הם אשמה, בושה, ובדידות שנובעת מהסוד שלהם. אם אתם באמת רוצים לעזור להם לבחור באופן חופשי, אני מציע שקודם כל תלמדו אותם להתגבר על הבושה. אחר כך תנו להם לבחור, אבל לא לפני כן". 

הפגנות בעד ונגד זכויות לקהילה הגאה, מישיגן, ארה"ב, 2019 | SPL, Jim West
האם זו באמת בחירה חופשית? הפגנות בעד ונגד זכויות לקהילה הגאה, מישיגן, ארה"ב, 2019 | SPL, Jim West 

קיום התכניות תורם לשנאה העצמית

ההרצאה ששמע הובילה את דייויסון לדרך חדשה. לאחר ארבע שנים של מחשבה ודיונים עם עמיתיו הוא פירסם מאמר פורץ דרך, ובו קרא לחדול מטיפולי המרה. "היות שבעלי מקצוע לא נוהגים לפתח טיפולים אלא אם כן יש בעיה, סביר שעצם הקיום של תכניות לשינוי נטייה מינית מחזק את הדעה הקדומה בחברה נגד הומוסקסואליות, ותורם לשנאה העצמית והבושה שהן הגורמות לרצון ה'חופשי' של חלק מההומוסקסואלים להפוך להטרוסקסואלים", כתב. "לכן אני מציע שנפסיק להציע טיפולים שנועדו לעזור להומוסקסואלים להשתנות ונתרכז במקום זאת בשיפור איכות היחסים הבין אישיים שלהם".

באותן שנים, הרוחות בקהילה הפסיכיאטרית והפסיכולוגית כולה החלו להשתנות. ב-1973 הוסרה הומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות ב-DSM, המדריך האמריקאי לאבחון מחלות נפשיות. אך היא הוחלפה ב"הפרעה בנטייה המינית", שתיארה אנשים הנמצאים בקונפליקט בקשר לנטייה המינית שלהם, ובעצם בקשר להומוסקסואליות שלהם. רק ב-1987 היא הוסרה לחלוטין מהמדריך. 

עם הזמן, יותר ויותר פסיכולוגים ופסיכיאטרים יצאו נגד טיפולי ההמרה. ב-1991 הודיעה אגודת הפסיכולוגים של מדינת וושינגטון, למשל, כי "אנשים המבקשים לשנות את נטייתם המינית עושים זאת כתוצאה מהפנמה של סטיגמה והומופוביה... לכן המטרה שלנו כפסיכולוגים היא לשנות את חוסר הסובלנות בחברה, לא את הקורבנות שלה. טיפולי המרה, בעצם קיומם, מחמירים את ההומופוביה שהפסיכולוגיה מנסה להיאבק נגדה".

האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה מתנגדת גם היא לטיפולי המרה, וכמוה גם ההסתדרות הרפואית העולמית, וגם ההסתדרות הרפואית בישראל, הסתדרות הפסיכולוגים בישראל ואיגוד הפסיכיאטריה בישראל. בנייר העמדה המשותף שפרסמו הגופים הישראליים הם מדגישים את הסיכון שבטיפולים אלו, במיוחד עבור בני נוער, וקוראים לחבריהם לא להשתתף בהם ולא להפנות אליהם.

הדת החליפה את הפסיכולוגיה

למרות זאת, טיפולי ההמרה עדיין רחוקים מלהעלם מהעולם. אמנם, במדינות המערב רוב הפסיכולוגים והפסיכיאטרים יסרבו להעניק טיפול כזה, אך את מקומם תפסו גופים דתיים, שמשתמשים בעירוב של שיטות פסיכולוגיות שונות, תפילות וטקסים. מחקר שנערך בארצות הברית הראה שכ-700 אלף בני אדם עברו טיפולי המרה, כמחציתם בזמן שהיו בני נוער. לפי הערכתם של החוקרים, עשרות אלפי בני נוער ישלחו לטיפולים כאלו בשנים הקרובות, רובם אצל מטפלים בעלי סמכות דתית.

בארצות הברית, הטיפולים הדתיים הופיעו כתגובה ישירה לשינוי בתפיסה הפסיכולוגית. "הקהילה המדעית מקבלת את ההומוסקסואליות! הם אומרים שזו כבר לא הפרעה נפשית!" תיאר ג'ון סמיד (Smid), שהוביל במשך שנים מרכז לטיפולי המרה, את הלך הרוח בקרב נוצרים אוונגליסטים בראיון לפודקאסט Unerased. "זו הסיבה שאנחנו צריכים לעשות את מה שאנחנו עושים".

סמיד טען בעבר שהוא "נרפא" מההומוסקסואליות שלו תוך יום, בעקבות ההחלטה להקדיש את חייו לכנסייה ולישו, ושהוא יכול לעזור לאחרים לעשות כן. המרכז שבו עבד, Love in Action, פירסם נתוני הצלחה מדהימים – 87 אחוזים שהפכו לסטרייטים בעקבות הטיפול. כיום, לאחר ששינה את חייו, עזב את הכנסייה וקיבל את עצמו כהומוסקסואל, אומר סמיד שגם אז הוא ידע, עמוק בתוך-תוכו, שהנתונים אינם אמיתיים. "הם הצליחו בזמן שהיו בתוכנית. ברגע שעזבו – בום. הם נפלו. ידעתי שזה לא עובד אבל לא יכלתי להודות בכך". מעבר לחוסר ההצלחה, הלחץ הנפשי הכבד שהופעל על המטופלים גרם לחלקם נזק ממשי. בראיון אמר סמיד שהיו כעשרים נערים ונערות שהתאבדו, בזמן התוכנית או לאחריה. 

ג'יין אוזאן (Ozanne), פעילה גאה בכנסייה האנגליקנית, סיפרה בראיון לגארדיאן על מסעותיה בין מטפלים דתיים שונים בניסיון לשנות את נטייתה המינית, ועל המחיר הנפשי ששילמה. "הובהלתי לבית חולים פעמיים, כי לא הצלחתי להתמודד עם הלחץ. היו לי כאבים נוראיים, שבסופו של דבר אובחנו כנובעים מלחץ כבד. ואז עברתי התמוטטות נפשית". רק בגיל ארבעים, לאחר שהתמוטטה נפשית וגופנית בפעם השנייה, השלימה אוזאן עם הנטייה המינית שלה. 

בארצות אחרות, טיפולי המרה דתיים עלולים להיות מזיקים עוד יותר. ביסי אלימי (Alimi), גבר הומוסקסואל מניגריה, סיפר לגארדיאן על הטיפול שעבר בהיותו בן 17 בכנסייה. כמו הפסיכולוגים בשנות ה-60, הכמרים האמינו שהם עושים את הדבר הטוב יותר עבורו. "הם באמת ניסו לעזור לי" אמר אלימי. "הם אהבו אותי". הטיפול נמשך שבעה ימים, שבמהלכם הוא היה כלוא בחדר חשוך, ללא אוכל, ונאמר לו להתפלל מסביב לשעון. "הכמרים מתפללים איתי כל לילה. מזכירים לי כל הזמן מה קורה לאנשים כמוני בגיהנום". שבועיים לאחר מכן ניסה להתאבד בפעם הראשונה. "זה הרס אותי", סיפר בראיון. כשנשאל איך הצליח להמשיך הלאה, ענה: "אני לא בטוח שהמשכתי הלאה. אני נשוי עכשיו [לגבר], אבל עדיין יש לי פלאשבקים".

בינתיים בישראל

ההבנה שטיפולי המרה לא רק שאינם מועילים אלא מזיקים ממש הובילה לחקיקה שאוסרת עליהם בחלק ממדינות המערב. בישראל נעשו ניסיונות לחוקק חוק כזה החל מ-2015, אך הם נכשלו שוב ושוב בהצבעות בכנסת. בינתיים, גופים שונים עדיין מציעים טיפולים וסדנאות שנועדו לשנות את הנטייה המינית, חלקן מועברים על ידי פסיכולוגים, למרות עמדת הגופים המקצועיים.

דוגמה לכך היא הטיפול שעליו דווח לפני כשנתיים באתר Ynet. נערים חרדים ודתיים הגיעו לפסיכולוג במטרה ברורה לשנות את נטייתם המינית, וברוב המקרים לא עשו זאת על דעת עצמם אלא נשלחו לשם על ידי משפחה או בעלי סמכות בקהילה. "כשנודע למנהל הישיבה שלי שאני הומו, הוא בעצם הציב בפניי שתי אפשרויות: או שאני הולך לטיפול או שאני נפרד מהישיבה", סיפר אחד הנערים.

באתר מאקו פורסמה ב-2015 כתבה על ארגון עצת נפש, שמציג את עצמו כ"מסייע לבעלי נטיות הפוכות". הכתב נתנאל אזולאי פנה לארגון והופנה אל מטפל שלא היה פסיכולוג או פסיכיאטר אלא יועץ חינוכי, אך לדבריו "הצלחתי לשנות הרבה אנשים". לעומת זאת, שלא במפתיע, מטופלים בעבר ובהווה שכתבו בפורום של הארגון לאו דווקא דיווחו על הצלחה מסחררת. "רבים מהם העידו על התקווה להשתנות ועל ההתמודדות הקשה סביב הנטייה המינית שלהם, אבל גם קבעו באותה נשימה כי עד כה, הטיפול לא שינה את מאווייהם ולו במעט", נכתב בכתבה. "'כבר די איבדתי תקווה לחיים, הטיפול לא עוזר לי', כתב אחד. 'אני כבר שנה בטיפולים וגם אצלי אין משיכה לנשים…', הוסיף אחר. 

ארגון עצת נפש עלה לכותרות שוב בינואר השנה, כאשר אחד מראשיו לשעבר, ראובן ישראל וולצ'ר, הורשע בביצוע מעשים מגונים בשני נערים, אחד בן 17 והאחר בן 14, שהיו בטיפולו במטרה לשנות את נטייתם המינית. לפי כתב האישום, וולצ'ר השפיל את הנערים וביצע בהם מעשים מיניים בטענה שזהו חלק מהטיפול. 

מושל קונטיקט חותם על חקיקה שאוסרת על טיפולי המרה | Flickr
בישראל, הנסיונות לחוקק נגד הטיפולים נכשלו. מושל קונטיקט חותם על חקיקה שאוסרת על טיפולי המרה | Flickr

לעשות טוב ולא להזיק

קביעתו של שר החינוך בראיון לחדשות 12 כי "אפשר לשנות נטייה שכזו" (כלומר להפוך הומוסקסואל להטרוסקסואל) אינה נתמכת בנתונים מדעיים. אך גרוע בהרבה מכך, יש לה פוטנציאל לגרום נזק ממשי. בתגובה לראיון פרסמה הסתדרות הפסיכולוגים בישראל הצהרה שבה נכתב "התבטאויות כמו זו שהשמעת הערב מסכנות אלפי בני ובנות נוער אשר חווים קושי סביב סוגיות של משיכה וזהות מינית. וזאת מכיוון שהינך איש ציבור, שר חינוך ורב. מעמדך הרם נושא עימו אחריות רבה לשלום הציבור, ובעיקר לשלום ילדי וילדות ישראל אשר חוסים בצִלך כשר החינוך". 

מתן לגיטימציה לטיפולי המרה עלול קודם כל לגרום לכך שיותר ויותר נערים ומבוגרים יגיעו לטיפולים כאלו, שלדעת כל הגורמים המקצועיים מעמידים אותם בסיכון. מעבר לכך, היא תורמת לתפיסה הרואה בהומוסקסואליות בעיה שצריך לפתור, מחלה שצריך לטפל בה. אמירות כאלו אינן נאמרות בחלל ריק: כל עוד להט"בים נתקלים בגילויי שנאה ובאפליה, המסר הנובע מאימוץ טיפולי ההמרה אינו פשוט "אתם יכולים להשתנות", המסר הוא "אתם צריכים להשתנות". זהו מסר מזיק ביותר, שמגיע אל אוכלוסייה הנמצאת כבר כך בסיכון

בתגובתם ביקשו ראשי הסתדרות הפסיכולוגים משר החינוך להיפגש עימם לשיחה, "מתוך אמונה ותקווה שתוכל להשתמש בכוח שבידך לעשות טוב ולא להזיק". אנחנו מצטרפים לתקווה זו.

 

42 תגובות

  • ל

    פעם הייתם אתר של נטו מדע

  • גולש

    למה אתה מצפה? מה זה שמתרחש

    למה אתה מצפה? מה זה שמתרחש באקדמיות בכל העולם. "מדע" בשירות התעמולה הפרוגרסיבית.

  • תומר יהב

    תאווה של גבר לגבר זה לא בעיה

    אפשר לטפל בדחפים של אדם /של חיה על ידי איומים שלא תעשה את זה - (מכות חשמל וכו') - זה להתעלל בחיה באופן קבוע כדי "לשנות הרגלים שלה" בפועל היא תפעל אחרת רק בגלל איומים ולא בגלל שהיא "השתנתה" . ואם יש לחיה אפשרות יש סיכוי טוב שבסוף היא גם תתאבד בגלל זה . כי זה לחיות חיי אומללות. אבל אם זה לא משהו קריטי - החסימה הזאת מאדם לממש את עצמו - למה צריך לגרום לו לחיות חיי אומללות. רק כי לך זה מפריע ???
    . לא הבנתי. - מה מפריע לך בעצם שיש הומואים בעולם ??? למה זה כל כך מציק לך ו"מאיים עליך?

  • שי בן דוד

    זה מאמר מדעי או נייר עמדה שמאשים את כולם בהומופביה?

    ראוי להביא נתונים מדעיים אמיתיים ולא לירות מהמותן ולעשות צ'רי פיקינג בהתאם לדעות שאת מנסה לכפות

  • Allon Haas

    מחקר אמפירי

    האם ישנם ממצאים של מחקרים אמפיריים אשר מוכיחים את הנזק של טיפולי ההמרה?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןיונת אשחר

    איך היית עושה מחקר אמפירי?

    אי אפשר לשלוח קבוצה של נערים לטיפולי המרה וקבוצה אחרת לא כביקורת, זה יהיה מאוד לא אתי. מה שאפשר לעשות, ואכן עשו ויש קישורים למחקרים אלו בכתבה, הוא לבדוק מה קורה לנערים שעברו טיפולים כאלו.

  • משה

    יצר הרע

    אין צורך בטיפולי המרה וכל השטויות האלו. צריך רק כח רצון להתגבר על התאוות. ההומו אינו לא נורמאלי, אלא אדם שמתאווה ונכנע ליצר הרע שלו. ואם את הכוחות שהוא משקיע בתאוות היה משקיע בדברים פרודוקטיבים, הוא היה מהצמטיינים של האנושות. אממה, התאוות והיצר הרע משלמים במזומן, וזה קל וגם אידיוטי לעשות אז עם בן אותו מין.

  • תומר יהב

    תאווה של גבר לגבר זה לא בעיה

    לא מבין למה גבר שמתאווה לגבר צריך "להתגבר על התאוות שלו"
    יש תאוות שאם יש אותם לאדם - אכן הוא צריך להתגבר עליהם - למי שיש תאווה לרצוח - ברור שהוא צריך ללמוד לשלוט בדחפים שלו /תאוות שלו וצריך כחברה לסמן אותו כאדם מסוכן שתמיד יש סיכוי שהוא יפעל לפי התאוות שלו אבל מי שנמשך לגבר ורוצה לעשות סקס עם גבר - מה הנזק שהוא עושה בדיוק ??? שיעשה מה שבא לו זה שלך (כהומופוב) לא מתאים - שיהיו גברים כאלה זה בעיה שלך לא שלו

  • אורי

    אני לא דתי אבל למי שדתי זה בעיה

    כי מדובר בתאווה שאסור לממש מבחינתו. אני בעד לאסור סוגי טיפולי המרה מזיקים אבל אם יש סוגי טיפולי המרה שהוכחו כמזיקים זה לא אומר שכל טיפול המרה מזיק. אם שואלים אותי מה אפשר להציע אז הרעיון הראשון שאני חושב עליו אפילו בלי ללכת למטפל
    זה אוטוסוגסטיה כלומר שהאדם יגיד לעצמו כל יום שוב ושוב שהוא נמשך לנשים במשך חצי שעה כל יום.
    האם יש מחקר שמראה לכמה הומואים שניסו את זה במשך 3 חודשים זה עזר ,וכמה חושבים שזה גרם להם נזק ממשי?

  • מני

    מידע לא מדעי

    על אף המאמר המלומד, המציג את ההיסטוריה בצורה מעניינת ופיקנטית, יש כאן כמה בעיות מדעיות לפי דעתי הדלה.
    א. במונחים מחקריים יש לבצע מטא אנליזה ע"מ לגבש עמדה האם טיפול מסויים הוא בר השפעה. מידע כזה לא מוצג במאמר, וממילא מסקנתו חסרת מהימנות ותוקף מדעי.
    ב. לפי ראש ארגון הגנום האנושי נטייה מינית אינה מולדת. וכך המסקנה המתבקשת ממליארדי הדולרים שהושקעו במציאת הוכחות לכך - ולא נמצאו.
    ג. חשבתי שמכון דוידסון הוא מכון מדעי שנועד לקדם חדשנות ולסתור אמונות תפלות (למשל מאוד נהניתי מהמאמר על גרפולוגיה). חבל שהם נכנסים לזירה הזו שבה המניעים הפילוסופיים והתרבותיים הם הקו המנחה, ולא המדע. (למשל הגדרת המושג מחלת נפש)
    ד. חבל שלא הוצגו נתונים על הגמישות (פלסטיות) של המוח. כנראה עיקר הטענה לטובת המצדדים באפשרות קידום המשיכה לבני המין השני הוא בכך שהמוח הוא בר שינוי. בהתאם לכך מתבקש להציג ממצאים מדעים התומכים או מפרכים זאת את גמישות המוח במישור המיני. לפי השערה שלי, אם יבצעו ניסויים בעכברים יגלו תוצאות מרתקות (אך עדיין אין זה ראיה ברורה להסיק במישור כל כך מורכב מעכברים לבני אדם).
    ה. למעשה עמדת הרבה גופים פסיכולוגים, גם אלו שהוצגו במאמר, אינה לשלול ולאסור את הטיפולים, אלא להימנע מלהמליץ. למשל, אחד מהמובילים בתחום טוען שיש 3 קריטריונים שבלעדיהם יש בעייה אתית בטיפול: א. רצון אישי של המתמודד ולא כפייה חיצונית. ב. לא להבטיח תוצאות. ג. הסרת אשמה ובושה בנוגע לנקודת המוצא של המטופל (המשיכה התוך מגדרית).

  • יאיר

    למה כל כך קשה לנו להיגד בפשטות - משיכה לאותו המין היא סטייה

    להמשך לילדים קטנים זו סטייה, גם לחיות, גם סכיזופרניה זו סטייה , נכון ? אז מה, אנחנו שונאים אותם ? לא, פשוט מבינים שמדובר על מצב לא נורמלי , ומנסים לעזור. מדוע משיכה לאותו המין היא לא סטייה ?? הרי אם נשאל בכנות גמורה את רוב בני האדם בעולם האם הם רוצים שבנם לעתיד לבוא ינהל זוגיות פורה עם בן המין השני וודאי כולם יענו שכן.
    מכון דווידסון ה"מדעי" , איך ייתכן שסגנון חיים שאינו מוביל להמשכיות המין אינו מוגדרת כסוטה ?? להגיד גם בפה מלא שאין כאן נזק לאדם עצמו או לסביבה ? יש כאן נזק עצום , מניע מהאדם להתרבות , האינסטינקט הבסיסי ביותר של כל ייצור חי. העובדה שאתם טוענים (באופן כמובן לא מוכח) שיש הרבה טענות על כך שזוהי נטייה גנטית לא עוזרת. גם סכיזו' היא בעייה גונטית , אז זה אומר שלא נטפל בה ? מדוע שמיעת קולות מוזרים בראש וחוסר יכולת לתפקד באופן נורמטיבי שונה באופן גורף מעיוות במשיכה המינית ואי ניצול אברי הפריון למטרתם היסודית ?
    אתם מביאים כאן אידיאולגיה והשקפת עולם בתואנה מדעית קלושה. גם מחב הכתבה הזו לא רוצה שילדיו יהיו הומסקסואליים, זה לא אומר שאם חס ושלום זה יקרה הוא צריך לשנוא אותם, אבל בהחלט לתת להם את כל העזרה והתנאים על מנת שהם יוכלו לנצל את הפוטנציאל האנושי והנפשי המלא שלהם שחלק ממנו הוא יכולת ליצור מערכת יחסית דווקא עם המין הנגדי.

  • דנה

    בקשר למה שאמרת על משיכה לחיות

    בקשר למה שאמרת על משיכה לחיות, קטינים וסכיזופרניה;
    קודם כל בקשר למשיכה לחיות, היא מוגדרת כהפרעה נפשית בגלל שלחיות אין מבנה וגנטיקה זהה לשלנו, יש הבדל בין השוני בגנטיקה בין אדם לאדם לבין השוני בגנטיקה בין אדם וחיה. זה כמו שינסו להרבות זאב עם ארנבת, הם פשוט לא מותאמים גנטית אחד לשני.
    בקשר למשיכה לקטינים, בעבר (0 לספירה עד 1000 לספירה, הסחר המיני בקטינים היה מקובל, ולקיים יחסי מין עם קטינים או הריון של קטינות היה נפוץ ומקובל.
    אנחנו קיימים בזמנים אחרים שבהם מבינים שדבר כזה שייעשה הוא לא נכון, בגלל שאין הסכמה או סמכות על הקטינ/ה באישור לבצע כל מעשה שכזה.
    זה קצת כמו שלא תיתן לילד/ה להצביע בבחירות, אין להם מספיק ידע בשביל לבצע בחירה מחושבת ונכונה ולכן הם נחשבים "חסרי ישע". בקשר לסכיזופרניה, סכיזופרניה היא מחלה נפשית של ממש, ולקרוא לה סטייה זו פשוט בורות, ודבר לא נכון. אם בזמן האחרון בדקת מה זה סכיזופרניה (וגם אם לא) הנה אני באה לעזרתך ונותנת לך את ההגדרה החלקית לסכיזופרניה;
    לפי (וזה ציטוט ישיר) של "כללית שירותי בריאות", "סכיזופרניה היא הפרעה נפשית קשה, שבה ישנה פגיעה ביכולת להבין ולפרש את המציאות. היא באה לידי ביטוי - בדרך כלל - בהזיות, במחשבות שווא וכן בהפרעות בהתנהגות ובדרך החשיבה. אנשים רבים סוברים בטעות שסכיזופרניה היא פיצול אישיות, ולכן חשוב להדגיש: סכיזופרניה אינה פיצול אישיות." סכיזופרניה איננה בכלל סטייה, אלא שיבוש פיזי במבנה של המוח ושאר גורמים. כללית ממשיכים במאמר ואומרים (ציטוט ישיר); "הגורם למחלה אינו ברור, וככל הנראה מדובר בשילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. במחקרים שונים נמצאו אצל חולי סכיזופרניה שיבושים שונים בתפקוד ובמבנה של המוח." משיכה לאותו המין היא לא סטייה כי זה מצב שבו שני בני אדם (מבנה גנטי וגוף דומה) באותו הגיל (עם יכולת וסמכות להסכמה של המתרחש) אוהבים אחד את השני ומקיימים יחסי אהבה ממש כמו זוג הטרוסקסואלי. ואכן, רוב בני האדם בעולם יענו שאכן יעדיפו שילדיהם "ינהלו זוגיות פורה עם בן המין השני" וזאת בגלל שעם הזמן התפיסה שהומוסקסואליות הינה סטייה, מחלה, איך שלא יקראו לזה השפיעה על התפיסה שיש כיום.
    אמנם בהחלט מספר האנשים שקיבלו את נטייה המינית שלהם עלה, כיום מתייחסים להומוסקסואליות לא בתור מחלה אלא משהו מולד ודבר שהוא טבעי ובסדר וכיום לא יוציאו להורג מישהו על היותו הומוסקסואל, אבל עדיין התפיסה שנוצרה לפני שנים רבות על ההומוסקסואליות נשארה, והיחס להומוסקסואלים לא שווה ליחס של הטרוסקסואליים.
    באיזה מובן?, אני לא מדברת על זכויות אדם (כמו הזכות להצביע, הזכות לקניין או הזכות לעבודה ושכר) אני אפילו לא מדברת על הזכות לאמץ, שבארץ לא קיימת ללהטבים, שזה נורא בפני עצמו, אלא על זכות של כבוד.
    "סגנון חיים שאינו מוביל להמשכיות המין" אינו מוגדר כסוטה. למה? כי יש מספיק מקומות בעולם שלכל זוג הורים הטרוסקסואל יש לפחות שלושה ילדים.
    לפעמים פחות, לפעמים יותר. בהרבה מקומות בעולם בנוסף יש עודף מחייה. אם כבר, הומוסקסואליות לא גורמת לחוסר המשך המין האנושי, אלא איזונו.
    עכשיו אגע בנושא אימוץ ילדים בגלל שדיברת על המשך הקיום האנושי.
    יש מספיק ילדים בעולם שיגדלו להיות הדור הבא, שאין להם הורים וזקוקים לאימוץ.
    במקום לתת להורים הומוסקסואליים לתת לילדים האלו משפחה חמה ואוהבת, מערכת האימוץ מחליטה להחשיב את הזוגות ההומוסקסואליים כלא כשירים להורות ו/או מוגבלים.
    קצת כמו לתת ילד מאומץ להורים מכים. על החלק של מה שאמרת לגבי הורים שרוצים להוציא את המיטב האנושי והנפשי מילדם, "שחלק ממנו הוא יכולת ליצור מערכת יחסית דווקא עם המין הנגדי"
    זה פשוט לא נכון מכל כך הרבה סיבות.
    זה מחליש נפשית, ואמנם אתה חושב לעשות את זה לילד שלך בשביל להגן עליו, (או כל תירוץ פתטי אחר שאתה ושאר האנשים ממציאים לעצמם בשביל להסיט את המחשבה מן המציאות) אבל בסך הכל אתה שובר אותו מנטלית.
    אתה לא עוזר לו אתה הורס אותו.
    אתה מפחד לא להיות הורה טוב ורוצה לעזור לילד שלך?
    תתמוך בו, תלמד על הנושא ובתקווה שלי תפסיק עם המחשבה המטופשת הזו שאהבה לאותו המין זו סטייה.
    הורה שלא תומך בילד שלו לאורך הדרך, שובר אותו מנטלית, לפעמי זורק אותו גם לרחוב כי בייש אותו, נכשל בתור הורה! אני מאוד מקווה שעזרתי לך להבין "למה?" ובתקווה גם שכנעתי אותך ושיניתי את דעתך.

  • די לפופוליזם

    גם סטייה מינית וגם חולי נפשי

    גם סטייה מינית וגם חולי נפשי בהגדרה אלו דברים שאין להם הגדרה ברורה כלומר זה נקבע לפי ערכי הנורמה הקיימים, השאלה היא איך מגדירים נורמה האם זה משהו שמשתנה כל הזמן או שיש ערכי מוסר יסודיים לאנושות, מניח שלא את או אתה אמונים על קביעת הערכים הללו. ילדים הם לא פריט סחיר ילד בריא גדל בסביבה בריאה יש תכונות נפשיות שמבדילות גבר מאישה והפוך, ילד צריך לקבל מכאן ומכאן, יכול להיות שיש זוגות חד מיניים אשר כשירים למלא את התפקיד אבל באופן גורף זה כנראה לא יקרה ולכן אין שום מקום לזרוק ילד למציאות כזו. ולגבי אמירות איך המגיב הראשון מחנך את בנו אני באמת סבור שזה לא עניינך אדם מחנך לפי הדרך שלו, אתה יכול להביע את צערך על הדרך אבל להגיב כך ללא היכרות זה בגדר הבורות וככל הנראה אתה לא הפסיכולוג של הילד, דבר נוסף לחשוב שאהבה לאותו המין זו סטייה (לא במובן הסלנגי של סוטה) זו לא מחשבה מטופשת, יש אנשים רבים שחושבים כך ומבססים את דבריהם וכנראה שיש כמה יותר חכמים ממך.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןיונת אשחר

    ודאי שיש הבדל בין מחלה שגורמת כאב לחולה או לאחרים

    לבין משיכה מינית לאדם בוגר מאותו מהמין. אנשים כאלו יכולים לקיים ואמנם מקיימים מערכות יחסים בדיוק כמו הטרוסקסואלים. באותה מידה אתה יכול להשוות סכיזופרניה לאנשים שמאליים. הם מיעוט, ולפעמים קשה להם יותר כי חפצים שונים לא מותאמים להם, אבל זה לא הופך שמאליות לסטייה או מחלה.
    ובקשר למשפט האחרון - בתור מחברת הכתבה, אתה טועה.

  • מרדכי

    המלחמה נגד טיפולי ההמרה

    מדוע ארגוני הלהט"בים נלחמים בחרף נפש נגד טיפולי ההמרה? האם בגלל שהם מסוכנים? נניח שכן, אז מה? בני האדם מימים ימימה עושים דברים מסוכנים, משתוללים בכבישים, מעשנים סמים מסוכנים, עוברים ניתוחים לא הכרחיים, מטפסים על האוורסט, יוצאים להרפתקאות מסוכנות, וכו'. הסיבה פשוטה, נניח וימצאו טיפול המרה טוב, כל הארגונים האלה יתנדפו, כל החוקים שלהם יתייתרו, מצעדי הגאווה יתגחכו, האירגונים פשוט נלחמים על חייהם. גישה פרקינסונית זו גם מסבירה מדוע הלהט"בים תומכים בטיפולים בטרנסג'נדרים הכרוכים בטיפולים קשים בהורמונים ובניתוחים. טיפולי המרה מוצלחים יגרעו את "הפציינט" מהארגון בעוד הטיפולים בטרנסג'נדרים גורמים ל"פציינט" לחזק את הקשר לארגון.

  • מרדכי

    טיפולי המרה הפוכים

    ד"ר אשחר הסכימה כי הנטייה ההומוסקסאלית היא בברצף. אם כך מהו מטרתם של מצעדי הגאווה ואירגוני הלהט"בים? המרה הפוכה, להמיר את כל מי שנמצא על הרצף לכיוון ההומוסאסטאלי המלא - המרה הומוסקסואלית. אם הנער או הבחור נכנס ממש לאירגון הומוסקסואלי (אשר אף הם התרבו, רק לנוער הדתי יש חמישה אירגונים!!!) אז מתחילה בארגון המרה שיטתית, ממשית, לכיוון ההומוסקסואליות. מראים איזה "כיף" באירגון, איזה חברים טובים, בילויים שונים וכו'. הארגון אינו מסתפק בהמרה ושימור הנטייה אלא יוצר דרך למימוש ההמרה ויצירת יחסים הומוסקסואלים של ממש. ברגע שהנער החל ביחסים אלה, ההמרה ההומוסקסואלית הצליחה והמרה ההטרוסקסואלית כבר אינה אפשרית.

  • מרדכי

    הצלחה - כשלון

    יש קונצזוס: כי כל מחקר שיש בו הצלחה כל שהיא לטיפולי המרה, המחקר מלא בטעויות ולכן אינו נכון. רק למחקרים שמוכיחים שאין טיפולי המרה מוצלחים יש תוקף מדעי. כמו כן כל מחקר שיערך בעתיד, אפילו עם שיטות חדשות, אפילו בעוד אלף שנה, יהיו בו מלא טעויות ולכן הוא לא יהיה נכון. זה הסיכום של ד"ר אשחר.

  • מורדי

    ספקטרום הזהות המינית

    כדאי להדגיש שבאופן מחקרי נמצא כי ישנו ספקטרום רחב של זהות מינית הנע מזהות להט"בית מובהקת ועד זהות הטרוסקסואלית מובהקת. גם אם טיפול פסיכולוגי לא יעזור לאלו הנמצאים בקצה הספקטרום הלהט"בי אין זה אומר שהוא לא יועיל לאלו הנמצאים באמצע או קרוב לקצה ההטרו. מנתונים סטטיסטיים ניתן לראות שבמקומות שיותר מדברים על הנושא ויש פתיחות רבה- יש אכן הרבה יותר נטיות להט"ביות. הרצון שלנו כאנושות הוא
    להמשיך את המין האנושי, דבר המתרחש רק בזיווג שיכול להוליד צאצאים. הצורך העליון של החברה צריך לעודד שכל מי שיכול לחיות את חייו באופן שיוכל להוליד צאצאים- יילך לכיוון הזה. כל הפסטיבל שמנסה לעודד בכוח את הנטייה הלהט"בית ומונע שיח דמוקרטי על חשיבות הילודה רק מונע ממי שיוגל לחיות את חייו כהטרוסקסואל את זכותו לכך.
    ישנם מקרים מתועדים רבים שבהם אנשים הצליחו לשנות את נטייתם על ידי טיפול פסיכולוגי כאשר ככל הנראה מדובר במי שנוטה לכיוון ההטרוסקסקואלי בספקטרום.

  • הד

    איזה קשקוש

    אף אחד לא מנסה לעודד להט"ביות - אלא רק להפסיק את האפליה והלחץ נגד להט"בים. אנשי מקצוע טוענים שהטיפולים האלה מסוכנים ולא מוצלחים ולאמירות כמו שלך ושל השר אין שום גיבוי מדעי או מקצועי. מי שנמצא על הספקטרום הביסקסואלי אכן יכול להחליט בשביל עצמו/ה ואף לערוך על עצמו טיפולים כמו הפעלת כאב בזמן צפיה בפורנו - אם הם מעוניינים בכך - אבל לא עלה בדעתך שבעולם מלא בדעות כמו שלך מי שיש לו את הבחירה (בייחוד מי שקרוב לצד ה"לא להט"בי" של הספקטרום) בכל מקרה יראה יתרונות רבים בבחירה בדרך חיים קונפורמיסטית - ובלבד שלא יפעילו עליו טיפולים אלימים, לחץ חברתי או אפליה ? אותם ביסקסואלים שנמשכים יותר לנשים (והפוך ) לא צריכים את העזרה שלך או של טיפולי ההמרה.

  • מורדי

    מה הם בכלל טיפולי המרה

    קודם כל, נראה שאתה ניזון בעיקר מהכתבה על ההבנה של טיפולי המרה. למרות שהכתבה מדברת על טיפולי המרה מלפני כמאה שנים, כיום רוב "טיפולי ההמרה" הם פשוט טיפולים פסיכולוגיים בהם המטופל מנסה להבין את נטייתו בצורה המדוייקת ביותר ולנתח את התנהגותו. לא ברור מאיפה הבאת את הטיפולים שאתה מדבר עליהם. אין כיום אפליה ולחץ כנגד להט"בים אלא דווקא להיפך- מי שמנסה לעודד את המשפחה המסורתית מותקף ומושתק. להיות להט"ב כיום זה אומר להיות מודרני ומעודכן, ולהתחבר לקליקה חזקה ומקושרת. כיום חוץ מאולי חברות חרדיות קיצוניות אין טיפולים אלימים כמו שאתה מתאר.

  • יעל

    תיקון קטן- לא מי שמנסה "לעודד

    תיקון קטן- לא מי שמנסה "לעודד את המשפחה המסורתית" מותקף אלא כמובן מי שתוקף את בעלי הנטיות האחרות.
    משום מה החלטתם להעתיק מארה"ב את התפיסה המגוחכת שאחד בא על חשבון השני.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןיונת אשחר

    יש לך כמה הנחות לא מאוד מבוססות

    "הצורך העליון של החברה הוא לעודד שכל מי שיכול לחיות את חייו באופן שיוכל להוליד צאצאים- יילך לכיוון הזה"? למה בעצם? האם המין האנושי נמצא בסכנת הכחדה? כיום, הסכנות שעומדות לפתחה של האנושות נובעות דווקא מהמספר העצום, והגדל, של בני אדם, שמוביל לניצול יתר של משאבים וגרימת נזק לסביבה.
    בנוסף, לא רק הטרוסקסואלים יכולים להעמיד צאצאים. להט"בים רבים מאוד היום יולדים ומגדלים ילדים, בצורות שונות. אפילו אם באמת היה צורך בעידוד ילודה - ואני ממש לא חושבת שיש צורך כזה, במיוחד לא בישראל, בה יש ילודה גבוהה יחסית ועידוד ילודה מכיוונים רבים ושונים - זה לא אומר בהכרח לחיות כהטרוסקסואל.

  • מורדי

    העולם המזדקן

    הבעיה החמורה ביותר של העולם המערבי היא לא ריבוי האוכלוסיה אלא דווקא הזדקנותה. באירופה למשל, יש חסך עצום של ילדים עד כדי חשש שבדורות הבאים לא יהיה מספיק כוח עבודה בשוק על מנת לכלכל את שאר האוכלוסיה, וישנם גורמים מסוימים השואפים להביא את ישראל למצב דומה. המחסור בכוח העבודה גורם למניעת הצמיחה הכלכלית, ואף פתיחת שערי אירופה למהגרי עבודה רבים מאפריקה לא עוצרת את הסחף. בגרמניה לדוגמא, לפי תחזיות שפירסם האו"ם ב–2015- עד שנת 2050 שניים מכל חמישה גרמנים יהיו מעל גיל 60, ואוכלוסיית המדינה — הזקנה ביותר באירופה — תתכווץ ל–75 מיליון, לעומת 82 מיליון כיום. אז כן, הבעיה החמורה ביותר של האנושות היא הילדוה. ללהט"ב אין דרך אמיתית להביא ילדים לעולם, מדובר בדרך מכובסת של ניצול גופן של נשים ממדינות מוחלשות מאוד על מנת שיילדו את צאצאיהם (לא ברור לי עדיין איך ארגוני הנשים לא מוחים כנגד העוולה הזאת). זו דרך מפלט שאני לא חושב שאנחנו רוצים לעודד את כלל האוכלוסיה להגיע אליה.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןיונת אשחר

    הזדקנות האוכלוסיה היא אכן בעיה במרומות מסוימים. לא בישראל

    שבה מספר הילדים במשפחה הוא הגבוה במערב. ובוודאי לא בעולם באופן כללי.
    בנוסף, ללהט"ב יש דרכים רבים להביא ילדים לעולם, גם ללא פונדקאות - שגם היא לא חייבת לערב "ניצול גופן של נשים ממדינות מוחלשות". לסביות מביאות ילדים מתרומות זרע, וגברים הומוסקסואלים מביאים ילדים, בין השאר, דרך שותפות עם זוג לסביות, שותפה עם אישה סטרייטית ועוד. אני מכירה אישית כמה מקרים כאלו.
    מכל כיוון שלא תסתכל, אין באמת בעיה עם "יותר מדי להט"ב שלא מתרבים".
    https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5161844,00.html

  • מורדי

    העולם המערבי

    כמו שהדגשתי לעיל, ההזדקנות היא בעיה של העולם המערבי לא של כל העולם. ישראל היא מיוחדת מאוד בעולם המערבי בכמות הילדים שלה, וכן כמו שאמרתי לעיל יש כאלו שמנסים להילחם בכך.
    לגבי הפונדקאות, על פי מחקרה של ד"ר אתי סממה שנערך במהלך של כ15 שנה תהליך הפונדקאות מעורב ברוב מוחלט של המקרים בניצולן של נשים מוחלשות. הנשים מגיעות ממדינות כמו הודו גיאורגיה או אוקראינה ונאלצות לעבור תהליכים ארוכים של זריקות וקבלת הורמונים בתמורה לכסף. מעבר למחיר הנפשי שהנשים ההרות נאלצות לעבור כאשר הן מתנתקות מהעובר שלהן, המחקר מצא כי למעלה מחצי מהפונדקאיות מפילות לבסוף את העובר, ולא מקבלות את מלוא הסכום שהובטח להן, דבר שרק מחריף את המצוקה הנפשית. מקרים אנקדוטיים על הומואים המוצאים זוג לסביות לא נותנים נקודת מבט אמיתית על העניין. אם המצב היה כזה קל, רוב הלהט"ב היו פונים לאפיק הזה ולא דרך הליך של פונדקאות שעולה מאות אלפי שקלים.

  • גיל

    לחשוב נכון גם במכון

    הסיפור האמיתי כאן הוא לא על טיפולי המרה. כמה כולנו היום מתמוגגים כשאנו קוראים על הרומנטיקנים שסירבו להכנע למוסכמות, אלו שאמרו שהשחורים בארה"ב לא שווים פחות, אלו שהיו בעד שיוויון הזדמנויות לנשים ואולי גם אלו שטענו שהומוסקסואליות היא לא מחלה. ברור שבאגודת הפסיכיאטרים היו בטוחים שהם יודעים את האמת ומי שאומר ההיפך (במיוחד פסיכיאטרים סוררים שמעיזים לחשוב אחרת) הוא חשוך ומסוכן! אלו היו אנשים אמיצים! אנשי אמת שלא פוחדים לומר את דעתם למרות כל המשמיצים והמגנים. אלו אנשים ששינו את ההיסטוריה!!! לו רק הייתה בחברה בה חיו הסבלנות והכבוד לשמוע אותם ואת דעתם כמה כולנו היינו מרוויחים, כמה סבל ומצוקה היו נחסכים!
    למי שלא הבין את הרמז הדק (...) זה בדיוק המצב היום (את הרב פרץ כבר הזכרנו?), חבל שהמכון המכובד הזה נופל לכתבה כל כך ילדותית, זה מאמר שהייתי מצפה מצוא ב-ynet. אין כאן שום דבר מדעי מלבד דעה אישית של הכותב וסקירה היסטורית במשקפיים ה"נכונות". אה כן... וגם קצת דמגוגיה.
    "מאז ועד היום, טיפולי ההמרה עדיין נשענים על אותה הנחת יסוד, ובה בעת משמשים להצדיק אותה: שהומוסקסואליות היא מצב פתולוגי, מחלה, והיא אינה מולדת אלא מתפתחת אצל אנשים מסוימים בשל האופן שבו גדלו. הנחה זו אינה נכונה" - במשפט אומלל ודמגוגי זה ישנה כריכה של שתי סוגיות לא קשורות: האם ההומוסקסואליות היא מחלה והאם היא מולדת.
    בא נעזוב את השאלה האם ההומוסקסואליות היא מחלה. האם כשיש נטיה מולדת אנו מצדיקים אותה? מה עם פדופיליה, קלפטומניה? טוב, אלו דברים שמזיקים לאנשים אחרים.. מה עם אדם שנמשך לאמו ח"ו? אם יום אחד החבר הכי טוב שלנו יתוודה שהוא ביחסים עם אמא שלו נמשך לילדים אנו נרחם עליו וננסה לתמוך בו ללכת לטיפול שינסה להשפיע על הנטיה הזו. למה היא לא לגיטימית? חייה ותן לחיות וכל זה, לא?
    אז מה הם כן "טיפולי המרה" עליהם הרב פרץ דיבר? אם תחפשו טוב תוכלו למצוא את זה בכתבה: "היום מקובל בעולם המדעי שנטייה מינית אינה בינארית, בעלת שני ערכים בלבד, אלא מתפרשת על פני ספקטרום - טווח של אפשרויות. חלק מהאנשים הם הטרוסקסואלים לחלוטין, ונמשכים אך ורק לבני המין השני. אחרים הומוסקסואלים לחלוטין, ואינם מרגישים כל משיכה לבני המין השני. אך רבים מאיתנו נמצאים אי שם באמצע" – נועם מרגיש שלא בנוח עם הבלבול בזהות המתגבשת שלו צריך להחליט האם לעבור "טיפול המרה" לצד החשוך או הנאור.
    עכשיו כמובן מישהו יטען שטיפולי המרה כוללים חינוך לרגשות אשם ואי קבלת עצמי או אולי דוגמה יחידה של מטפל בטיפולי המרה שהטריד מינית. בעצם זה כבר הובא בכתבה... לא משנה...
    ואחרי כל זה, נקודת המחלוקת הפשוטה היא שהפסיכולוגיה רוצה לתת לאנשים להרגיש טוב עם עצמם וזהו . אדם שיבוא לפסיכולוג ויגיד לו שהוא גאוותן, הפסיכולוג יהנהן בראשו וישאל אותו "ומה אתה מרגיש לגבי זה?" ביהדות גאווה היא דבר שלילי שצריך הרבה עבודה קשה בשביל לתקן אותו. כן, לפעמים הגאווה, הכעס ועוד הן נטיות מולדות וזו עבודה קשה לכל החיים. אנחנו לא פוחדים מעבודה קשה.
    ושוב - עזבו את זה שהרב פרץ אמר שאין זה נוגע למערכת החינוך אלא לדעה האישית שלו, עזבו את זה שאמר שמדובר רק על מי שהגיע אליו וביקש לעבוד על הנקודה הזו, זה בכלל לא הסיפור כאן. עולם המדע התקדם במאתיים שנים האחרונות לא מעט בזכות דעות לא מקובלות, האם היום הוא מספיק אמיתי ואמיץ לשמוע? כשיש חוקר מוערך כמו רוברט שפיצר (גוגל למי שצריך) שחוזר בו לאחר עשר שנים - כמה אנחנו בטוחים שחזר בו או לא חזר בו אם במשך עשר שנים הוא עובר מה שהרב פרץ עבר בשלושה ימים האחרונים?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןיונת אשחר

    א. לדעה האישית של שר החינוך יש השפעה, מעצם העובדה שהוא שר החינוך

    מה שהוא אומר משדר מסר מסוים. לדעתי, המסר הזה הוא בעייתי מאוד - כמו שהסברתי בכתבה.
    ב. העובדה שהנטייה המינית אינה בינארית, לא אומרת שהיא יכולה להשתנות. גם צבע עיניים אינו בינארי: יש כאלו שיש להם עיניים כחולות, או חומות-ירוקות, או חום כהה-כמעט-שחור. אבל זה לא אומר כלום על היכולת להשתנות מכחול עיניים לחום עיניים. ביסקסואלים אינם הומוסקסואלים שהפכו להטרוסקסואלים או להפך. זו נטייה מינית שונה, לא "בלבול".

  • גיל

    תודה על המיקוד להבהרת הדברים

    א. דרך אגב יש גם עוד כמה נושאים שיש בהם השפעה, דעה על קפיטליזם/סוציאליזם, השבת בשטחים ציבוריים, שלום עם שכנינו היקרים, צורות חינוך שונות, מקום המסורת היהודית בחינוך, מקום המדיה בחינוך, היחס לרפורמים וכן הלאה. אם נחפש מישהו בלי דעות אישיות כנראה לא נמצא כזה על פני הגלובוס. וכאן שוב עיקר טענתי למה יש איזו הנחה שדעה א' לא לגיטימית לחשוב כי השפעתה מסוכנת ואילו דעה ב' היא בסדר - מי קבע שאת צודקת? ולמה לא לנהל דיון? כמובן שאם שר החינוך רוצה לנקוט צעדים פרקטיים זה יותר מורכב.
    גם אם הוא שר החינוך חושב שהומוסקסואליות אינה סטייה (במובן של אין בכך שום בעיה ואין לאדם עצמו או למישהו אחר הרוצה בטובתו סיבה לטפל בכך) יש לכך השפעה. או במילים אחרות תמיד יש דעה לכאן או לכאן.
    מצופה משר החינוך שיידע להפריד את דעתו האישית מעניינים פרקטיים בעבודתו כפי שהבהיר הרב רפי "תתן כסף לאיג"י? לתנועת הנוער הגאה? אם היא תנועת נוער לגיטימית בישראל, אז למה לא. אני לא מתכווןן לנגוע בתקציב הזה", ובהבהרה לאחר מכן: "לא טענתי שצריך לשלוח ילד או ילדה לטיפולי המרה... מערכת החינוך בישראל בראשותי תמשיך לקבל את כל ילדות וילדי ישראל באשר הם, ללא שום הבדלי של נטייה מינית. ככה גם הבהרתי בראיון"
    ב. האם לא יכול להיות מצב שיש אדם שנמצא ב-90% על הספקטרום ובגלל השפעה סביבתית נוטה לצד הקרוב אליו? מה עם אחד שנמצא ב-95%? האם אדם כזה שהכריע לאחד משלושת המגדרים (אם נתעלם מעוד ה-30 הנוספים...) בהכרח לא במקום נפשי טבעי? אולי נמציא עוד מגדר בשבילו?
    הנפש האנושית לטוב או לרע, בכל תחום בחיים היא גמישה (במידת מה, כמובן). אדם שאינו מסודר יכול להשתפר בכך. אדם שלא מצליח ליצור קשר נפשי עם אדם אחר יכול לעבוד על כך.

  • מורדי

    אי אפשר להשתנות?

    מחקרים מראים שלהט"בים (ככל הנראה על הספקטרום) דווקא יכולים להשתנות. למה לא התייחסתם אליהם? גם בלי המחקרים, במקומות שבהם הרבה יותר לגיטימי להיות להט"ב, אכן יש יותר להט"בים. האם זה אומר שבמקומות אחרים יש המון אנשים בארון? ממש לא בטוח. נראה שהמשיכה החזקה לכיוון הלהט"ב, בעיקר כשזה ייחודי ומרגש וזה אומר להיות חלק מקהילה, מושכת גם את מי שאם היה נולד לחברה שמרנית יותר היה נשאר בנטייה ההטרוסקסואלית שלו. גם אם לטענתכם הנטייה המינית היא מולדת ולא משתנית, חוסר ההתייחסות לניסויים בנושא או לדעות אחרות-פסול ופוגע.
    דוגמא למחקר המראה ששינוי נטייה מינית הוא דבר אפשרי-
    https://link.springer.com/article/10.1023/A:1025647527010

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןיונת אשחר

    התייחסתי בכתבה למחקרים שמראים הצלחה מסוימת של טיפולי המרה

    וגם לבעייתיות שלהם, ולמסקנות שהסיקו ארגונים מקצועיים מסך כל החומר המחקרי שנעשה על הנושא.
    בקשר לעובדה שבמקומות בהם יותר לגיטימי להיות להט"בים, יש יותר להט"בים - האם אתה אומר זאת על סמך התרשמות שלך? כלומר, במקומות כאלו אתה *רואה* יותר להט"בים, שמציגים את הנטייה המינית שלהם בפומבי?
    במקרה זה, הייתי אומרת שהתער של אוקהם מכוון אותנו לבחור באפשרות שאכן, במקומות בהם לא לגיטימי ואפילו מסוכן להזדהות כלהט"ב, אנשים שזו הנטייה המינית שלהם לא יזדהו ככאלו.

  • דוד

    לא הבנתי הכותב בעד או נגד?!

    בכתבה יש כל כך הרבה אג'נדות אישיות שפגעו משמעותית ביוכלת של כותב המאמר לכתוב בצורה אמיתית ומקצועית,
    חשוב היה לומר שישנם כמה סוגי המרה לא כולם כמו שצויין לעיל.
    איני תומך של רפי פרץ אך כוונתו היית לטיפול פסיכולוגים ורגשיים אשר הם זכות לכל אדם המבקש אותם! (רק אם הוא מבקש ואינו נדחף לשם).
    חשוב להדגיש שקהילת הפסיכולוגים אינה תומכת משום שלאף פסיכולוג אין את האומץ לומר את דעתו האמיתית בעניין, זהו כוח ההשתקה אשר מאיים על פני החברה שלנו.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןיונת אשחר

    א. הכתבה מפרטת בדיוק את הסוגים השונים של טיפולי המרה

    ב. הכתבה מתייחסת בדיוק לשאלה האם זוהי באמת בחירה חופשית לחלוטין של המבקש טיפולים כאלו
    ג. תיאוריות השתקה אינן משכנעות במיוחד כשלא נותנים להם שום ראיות

  • דוד

    א- כפי ששמת לב אני לא היחיד

    א- כפי ששמת לב אני לא היחיד ששם לב לדרך שבא הצגת את הטיפולים זאת אומרת שהמאמר אינו נקי בכלל בשום צורה מדעתך האישית, ולכן הוצאת שם רע כל כך לטיפולי ההמרה והשתמשת במקרים הקיצוניים כמו הניצול המיני של נערים ע"י ראש ארגון עצת נפש... (הוא חולה! לרגע לא בא להגן והלוואי וירקב שנים בכלא)
    אבל זהו ניצול המרות של המטפל וזה לא הפעם הראשונה שבה שמענו על פסיכולוגים שניצלו את התלות של המטופלים והפגיעות הרגשית שלהם.
    בנוסף התאוריה של ההשתקה היא חלילה לא תאוריה... כפי שעשית את ושאר כלי התקשורת קטלתם את רפי פרץ סביב הדעה שלו כלפי טיפולי המרה... לא פעם שמעתי פסיכולוגים שתיארו את הפחד סביב הנושא הזה, מציע שתחשבי שוב האם את היית רוצה לחיות במקום שבו אין יכולת לאדם להביע את דעתו בנושא כל כך רגיש וחשוב, היחידים שאוכלים כאפה זה אנחנו אלו שחפצים בטיפול רגשי ופסיכולגי סביב המקום של חקירת הזהות המינית בלי שידחפו לנו אג'נדה כלשהי.
    תני לנו לבחור!

  • איתמר ט

    אין ראיה טובה כמו העליהום שמתבצע על רפי פרץ

    במסגרת משטרת המחשבות הלהטבית

  • אייל

    טיפולי המרה הם זכות אדם

    לאדם המבקש אותם. יש הזקוקים להם. מותר להזדקק, מותר לבקש ולקבל עזרה.

  • ישראלי

    חבל שהאתר פוגע בתדמיתו המקצועית

    היחס לקהילת הלהט"ב הינו עניין ערכי, חברתי ותרבותי אין לו קשר כלל עם המדע.
    בדיקת הצלחת טיפולי המרה כן כלולים במדע אבל הידיעה שהטיפולים עד כה לא הצליחו אינו אומר שלפי המדע יש צורך להפסיק לחפש טיפול טוב יותר.
    מביש מאוד שאתר שמתיימר לייצג מדע בלבד משטה בקוראיו ומציג חזות שהיחס לקהילת הלהט"ב הוא עניין מדעי.
    (אני קורא באתר שנים ואוהד את פעילות האתר וחבל לי על הנעשה)

  • דולב

    אין טיפול, כי זו אינה מחלה

    הומוסקסואליות היא לא בלעדית אצל בני אדם, אלא אצל המון מינים של בעלי חיים אחרים.
    שום דבר מן המאמר הוא שקרי:
    -לטיפולי המרה אחוזים אפסיים של הצלחה, ולא רק שהם אפסיים, אז אלו שלא הצליחו לשנות את נטייתם, הגיעו למצבים נפשיים קשים ואף להתאבדויות.
    -ניסו שתי גישות: פסיכולוגיות ורפואיות. אף לא אחת מהן הייתה בעת אחוזי הצלחה טובים.
    -ברגע ששינו את היחס כלפי אנשים בעלי נטייה הומוסקסואלית, הצורך להסתיר, ולנסות שיטות מפוקפקות לצורך השינוי, מצבם השתפר. אין ספק שיש לחתור להבנה של המיניות, כמו כל שאר ההתנהגויות של בני האדם, אך אסור לשכוח שיש קו מוסרי שאסור לעבור. לפעמים צריך לשנות פרספקטיבות וצורות מחשבה. הנחת היסוד הייתה שהומוסקסואליות היא מחלה- זה לא צלח. עכשיו הגיע הזמן להתייחס לזה כאל התנהגות. עוד דבר: אם המדע שהיה נוגע לשינוי נטייה מינית היה טהור, הוא לא היה מסתפק בשינוי הומוסקסואליות, אלא גם הטרוסקסואליות

  • עפר

    ביקורת

    1) בכל פעם שדורכים לכתבי האתר על היבלות, הם מצליחים להנפיק כתבה שהגבולות בין מדע לפוליטיקה חד-צדדית נפרצים בה בגלוי, וזה מלמד אותנו עתה כמה חלושה העמדה המדעית.
    2) טיפולי המרה שגורמים לפגיעה במטופל הינם עניין רע.
    3) כפיית טיפולי המרה היא שערוריה, בפרט כאשר היא מוכתבת בידי מחנכים, מפקדים, מנהלים וכיו"ב.
    4) חד-המיניות אינה תענוג גדול, ומלווה בתסכולים רבים. אילו היה קיים כפתור, שלחיצה מרצון עליו הייתה הופכת בלא כל ייסורים אדם חד-מיני לאדם רגיל, ברור לי שלא היו נותרים חד-מיניים רבים מדי...
    5) אי הבחנה בין שורש החד-מיניות, מולדת או תרבותית, הופכת כל דיון בשאלת ההמרה לשטחי וחסר תוחלת.
    6) כפיית עמדה המתנגדת לכל שינוי במצבו של אדם חד-מיני על החד-מיניים אינה מצטיירת כמשהו שמעמיד את טובתם בראש, אלא דווקא כהעדפת ניצולם כסמל חי לשם קידום עמדות כביכול-ליברליות (ובאמת כפייתיות).

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןיונת אשחר

    קודם כל, המושג הוא הומוסקסואל, או להט"ב.

    אין דבר כזה "אדם חד מיני", אלא אם כוונתך היא לאדם שאינו הרמפרודיט, ואני די בטוחה שזו לא הכוונה. ואם כבר מושגים, טיפולי המרה לא מיועדים להפוך הומוסקסואל ל"אדם רגיל", אלא להטרוסקסואל. השימוש ב"רגיל" כניגוד להומוסקסואל כבר אומר משהו על המקום ממנו אתה כותב.
    שנית - מדוע, לדעתך, הלהט"ביות "אינה תענוג גדול"? האם אומללות היא אינהרנטית למצב בו אדם נמשך לבני מינו, או שהיא נגרמת מיחס החברה אליו? ואם התשובה השנייה היא הנכונה, את מי צריך לנסות ולשנות?

  • עפר

    דיון במונחים ועוד

    1) המונח "חד-מיני" אינו חידוש שלי, והוא מצוי בשימוש נרחב (למשל, בויקיפדיה). לי הוא דווקא נראה תרגום נאות של "הומוסקסואל".
    2) באשר ל"הטרוסקסואל", הרי ששוב, אני מבקש להשתמש במונחים עבריים, במחילה, וכאן, כמדומני, זהו המקרה הרגיל, אם להסתמך על שיקולים הסתברותיים גרידא (בלא כל הקשר שלילי!). לא רציתי להשתמש במונח "נורמלי" (בהקשר של "התפלגות נורמלית") דווקא בכדי להימנע מכל מה שמדיף ריח שלילי (אם להזדקק לשימוש הלשון "נורמלי" בשפה המדוברת). בקיצור, חשדנותך עוברת כל גבול סביר, ודווקא מלמדת על המקום בו את עצמך עומדת. תאמיני לי או לא, אין לי דבר וחצי-דבר נגד חד-מיניים, כמו שכבר יכולה היית ללמוד מתוכן דבריי, אילו רק רצית בכך.
    3) באשר לשאלת "התענוג הגדול", הרי שזה הרושם הברור שקיבלתי ממפגשים רבים לאורך שנים רבות עם חד-מיניים, מה שהביא אותי לתובנה שאצל לא מעטים מהם יש לתופעה יסוד "סביבתי". דברייך באשר ליחס החברה משקפים אי-הבנה: מבחינתי, כמי שדן במצב המצוי, יחס החברה הוא עובדה, שבמידה רבה אינה ניתנת לשינוי, אם להסתמך על נסיונות ההסברה הלא-מועטים שערכתי עם שונאי חד-מיניים.
    4) "צריך לשנות": זהו מונח שאינו שייך לעניין עליו דיברתי. שוב, אני מדבר על המצוי, ולא על הרצוי. על המתבטאים בענייני ציבור להצטייד בכושר הבחנה מחודד, ואם יורשה לי, הרי שזיקוק היכולת הלשונית העברית מהווה מרכיב משמעותי מאוד בפיתוח כושר זה.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןיונת אשחר

    1. מצטערת, חד מיני אינו מושג מקובל להומוסקסואל.

    הוא גם לא משמש בויקיפדיה כך. הדבר היחיד שהצלחתי למצוא הוא דף הבהרה ששואל אם ב"חד מיני" התכוונת להומוסקסואל. זה לא אומר שזהו מושג נכון או מקובל. יש נישואים חד מיניים, זוגות חד מיניים, יש גם צמחים חד מיניים. אין אדם חד מיני. האם היית קורה להטרוסקסואל "דו מיני"?
    2. האם היית אומר על אדם בעל שיער ג'ינג'י שהוא צבע את שערו לצבע "רגיל"? "רגיל" אינו מונח עברי להטרוסקסואל. הוא פשוט לא.
    3. לדעתך קל יותר לשנות את הנטייה המינית של אדם מאשר את דעת הסביבה? אפילו אם זה היה נכון, ואני ממש לא חושבת כך, הדיון לדעתי כן צריך להיות גם על מה ראוי יותר. אם לצוטט את אגודת הפסיכולוגים של מדינת וושינגטון: "המטרה שלנו כפסיכולוגים היא לשנות את חוסר הסובלנות בחברה, לא את הקורבנות שלה".

  • עפר

    אל תצטערי, אין צורך

    1) המונח בשימוש בכמה וכמה ערכים אחרים, כגון "הורות הומו-לסבית". ההפניה מ"חד-מיני" למונח הלועזי משקף העדפה, לא פסילה. אם, לדעתך, יש להבחין בין זוגות "חד-מיניים" לפרטים "חד-מיניים", אזי מדובר באי הבנה (קראי, למשל, את כתבת YNET https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5294858,00.html, "חד מיניים ושוקלים להיות הורים? מה אתם חייבים לדעת" של שיר־לי גולן מיום 24.6.18, וראי את הערבוב). השופט העליון מזוז דורש "להתיר אימוץ לחד מיניים" בעיתון הארץ מיום 10.2.08. מילון מילוג מגדיר "חד מיני", בין היתר, כ-"נמשך למגדר אחד בלבד" (נכון, יש מילונים ובלשנים שהגדרה כזו אינה חביבה עליהם, זכותם ותו לא). אתר ההומואים הדתיים "כמוך" מגדיר "חד מיני" כך אף הוא (https://www.kamoha.org.il/?tag=%D7%97%D7%93-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99). ועוד רבים. אי משער שאת מבארת "חד-מיני" כמי שנמנה על מין יחיד, מה שהופך מונח זה למגוחך, אולם מדובר באי הבנה: "חד-מיני" אין משמעו "מי שנמנה על מין יחיד", כי אם "מי שמיניותו מכוונת לבני מינו בלבד" (בקיצור, לא "מין" במובן "סוג ביולוגי", אלא במובן "נטייה מינית"). מי שמעדיף בלשנות טהרנית (נורמטיבית), מחליט מה משמעותו של מונח, ומתעלם מהמציאות. לעומתו, מי שמעדיף בלשנות תארנית (דסקריפטיבית), מברר "מאי עמא דבר" (ידוע לי שזהו אך משחק מילים), ואזי מוצא הגדרה מכלילה.
    2) לא ידוע לי על "צבע שיער רגיל", ולכן הדוגמה שאת מביאה אינה מענייננו. כן, אני מכנה כל היבט נפוץ של מציאות חיינו כ"רגיל", כפי שעושה כל אדם אחר, גם מי שחושב שאינו עושה כן. "רגיל" יכול לשמש בכל תחום, ולכן טענתך כי "'רגיל' אינו מונח עברי להטרוסקסואל" אינה אומרת כלום. השאלה אינה אם "רגיל" הוא מינוח חלופי, אלא האם "הטרוסקסואליות" היא התופעה הרגילה, או שמא תופעה אחרת. ושוב, אין בכך משום הבעת עמדה, כפי שתוכלי להיווכח מכל הפרסומים שמניתי לעיל, ומרבים אחרים.
    3) אינני יודע מה קל יותר לשנות, נטייה או סביבה. תלוי בעניין. כפי שכבר הסברתי, אני מנסה מזה זמן לפעול לשינוי התודעה העוינת כלפי חד-מיניים (אם תיפני אליי באמצעות הדוא"ל, אוכל להוכיח לך זאת על נקלה, אם את עדיין מפקפקת בכך), ומכאן שאני מאמין שהדבר ייתכן, אולם מדובר בעסק ממושך, ממושך מאוד. אבל ברור לי, כאמור, שאילו ניתן היה לשנות נטייה זו "בלחיצת כפתור", רבים-רבים מבין החד-מיניים היו בוחרים בכך. בניגוד לאגודה שמדבריה הבאת, אני אינני מסתפק בשינוי האווירה בחברה; מבלי לטעון דבר בעניין התועלת בטיפולי המרה (נושא שאינני מבין בו דבר וחצי דבר), ועל אף התנגדותי המוחלטת להפעלת לחץ בכיוון זה, הייתי מאוד שמח לו היה הדבר מתאפשר בלא סבל לכל החפץ בכך מרצונו החופשי, שכן אני מעוניין בטובתם של בני אדם, ולא בתועלתה של "הדעה הנכונה".