כבר שנים רבות מנסים להשתיל לחולים תאים טבעיים מפיקי אינסולין כדי לרפא את המחלה – אך ההליך אינו מעשי. הפתרון יכול לבוא מתאים מעשה ידי אדם שלא יעוררו תגובה חיסונית
האם התקווה הבאה לטיפול בסוכרת תגיע מתאים מלאכותיים מעשה ידי אדם, שיושתלו בגופנו וישחררו אינסולין בזמן אמת בהתאם לרמות הסוכר בדם? לפי מחקר שפורסם בכתב העת Nature, זה בדיוק מה שצפוי לקרות.
אצל אנשים בריאים, תאי הבטא בלבלב הם אלה שאחראים על הפרשת אינסולין – ההורמון שמבקר את רמת הסוכר בדם. התאים חשים את רמות הסוכר בדם ומפעילים שרשרת אירועים המובילה בסופו של דבר להפרשת האינסולין האגור בהם לזרם הדם, כדי שיסייע לכניסת הסוכר לתאי הגוף. שיבוש בפעילות תאי הבטא, או הריסתם, יובילו להתפתחות סוכרת. משפחת מחלות הסוכרת משפיעה כיום על כ-415 מיליון אנשים בכל רחבי העולם ויש לה השלכות קשות מאוד על חיי החולים.
כיום הטיפול בסוכרת חמורה מבוסס על הזרקת אינסולין תקופתית באופן שמנסה לחקות את מנגנון הפעילות של תאי הבטא. עם זאת, ההזרקה עצמה עלולה לגרום לירידה חדה ברמות הסוכר בדם (היפוגליקמיה), ובעקבות זאת לפגיעות מוחיות ואפילו מוות. רופאים ניסו לטפל במחלה באמצעות השתלת תאי בטא לחולים, אולם הגישה הזאת נתקלה בבעיות רבות, ובהן מחסור בתורמים של תאי בטא והצורך לדכא את מערכת החיסון כדי למנוע את דחיית השתל. חלופה מוצלחת תוכל להיות אם נמצא דרך לייצר במעבדה תאים מלאכותיים שיצליחו לחקות את פעילות תאי הבטא החיים.
החוקרים, מהמחלקה להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת צפון קרולינה, הצליחו ליצור במעבדה "תאים מלאכותיים מפרישי אינסולין", שייחודם ביכולת שלהם לחוש את רמות הסוכר בדם בזמן אמת ולהגיב בהתאם. החידוש במחקר הזה הוא שהחוקרים הצליחו לחקות את מערכת הפרשת האינסולין הקיימת בתאי בתא ואיחדו אותה עם מערכת חישת סוכר שרגישה גם לרמת החומציות בתוך התאים המלאכותיים. עלייה ברמות הסוכר מחוץ לתאים האלה גורמת לסוכר להיכנס אליהם ולהפעיל שרשרת אירועים שמובילה לירידת החומציות בתוך התא. הירידה בחומציות מתחילה שרשרת אירועים נוספת שמובילה לשחרור האינסולין מהתא. באותו אופן, ירידה ברמות הסוכר החיצוניות תעצור את המנגנון ותביא להפסקת הפרשת האינסולין.
החוקרים הזריקו את התאים המלאכותיים לעכברים חולי סוכרת מסוג 1, שבה מערכת החיסון הורסת את תאי הבטא, וראו שרמות הסוכר הגבוהות ירדו לרמה נורמלית בתוך שעה מרגע ההזרקה. לאחר מכן הן נשארו תקינות במשך חמישה ימים, עד שאזל האינסולין שהיה אגור בתאים המלאכותיים.
שיטת הטיפול הזו עדיין אינה מושלמת, כמובן, וקיימים הבדלים רבים בין מערכת הפרשת האינסולין מתאי בטא אמיתיים לבין מערכת ההפרשה המלאכותית. החוקרים מציינים גם שעדיין צריך להוסיף מערכת שתייצר אינסולין חדש, כדי שהחומר בתאים המושתלים לא ייגמר. נחוצים גם ניסויים נוספים על בעלי חיים כדי לוודא את יעילות המערכת וצריך גם להמשיך לשפר את תהליך הייצור שלהם כדי לאפשר ייצור המוני. אולם כבר עכשיו ברור היתרון הגדול שלהם בכך שקל להזריק אותם והגוף אינו דוחה אותם. הצלחה של התאים מלאכותיים גם צפויה לפתוח פתח לטפל במחלות נוספות בדרכים דומות.
