שימרו מרחק –
גם על המדרכה

הליכה בתוך קהל צפוף היא מקור לתסכול אינסופי – מה יכול לעצבן יותר מאדם שהולך לאט מדי לפניך, מישהי שדורכת לך על העקבים או אנשים שמתחככים לך בכתף בלי להתנצל. מחקר שנעשה בתחנת רכבת בהולנד מצא מהו המרחק המזערי שהולכי רגל צריכים לשמור זה מזה כדי לא להיתקל באחרים.

ב-Bittersweet Symphony, שירה של להקת Verve מ-1997, נראה סולן הלהקה הולך ברחוב וכתפו מתנגשת בכתפם של הולכי רגל שבאים לקראתו, במה שנראה כחוסר מודעות בוטה למרחב האישי של הזולת. בצורה פחות קיצונית, כולנו מכירים את התחושה של הליכה במקום הומה אדם, למשל תחנת רכבת, תוך ניסיון להימנע ממגע עם הולכי רגל אחרים. לא תמיד זה מצליח, גם אם אין לאנשים כוונות רעות.

רובנו כמובן מנסים לא להיתקל באחרים ויודעים כיצד ללכת בקהל, כך שהתנגשויות בזרים על המדרכה נדירות למדי וגם כשהן קורות הן מתמצות לרוב בחיכוך מביך ותו לא. אבל איך אנחנו עושים את זה? במחקר החדש ניתחו פיזיקאים את תנועותיהם של הולכי רגל בתחנת רכבת, תוך שימוש במודלים של זרימת נוזלים, כדי להבין מה מונע מאיתנו להתנגש בזולתנו. לטענת המחברים, יש דמיון בין תנועת בני אדם לזרימת נוזלים: כשם שהאינטראקציות בין חלקיקים בנוזל כפופות לאילוצים כמו כוחות של דחיה ביניהם, בני אדם כפופים ל"אילוצים חברתיים" של הימנעות ממגע קרוב מדי.

כדי לחקור את תנועת הולכי הרגל הותקנו בתחנת הרכבת בעיר איינדהובן בדרום הולנד ארבעה חיישני תנועה כמו אלה של קונסולת המשחקים הווירטואליים Wii, מעל לאחד מקטעי המנהרה המקשרת בין מרכז העיר למסוף האוטובוסים. החיישנים דגמו את תנועותיהם של העוברים והשבים במדויק, בלי תלות בתנאי התאורה, חפצים שעמדו בדרכם של ההולכים, צפיפות האנשים וכן הלאה. במשך שישה חודשים נאספו כחמישה מיליון נתיבי הליכה, שעל פיהם בנו החוקרים מודל זרימה של תנועת האנשים.

כמות הנתונים הגבוהה הבטיחה שהמודל הממוחשב ישקף כמה שיותר את השינויים בזרימת הולכי הרגל במציאות: בשעות לחץ זרימת הנוסעים הופכת צפופה, ואילו מיד לאחר הגעת רכבת התנועה הדו-סטרית נהיית חד-כיוונית וצפופה. המודל מצא, בהתבסס על התנועה שהחיישנים תיעדו ועל חישובים של גודל הגוף האנושי הממוצע, שהמרחק המינימלי ששני הולכי רגל צריכים לשמור זה מזה כדי למנוע מגע הוא 75 ס"מ.

איך מונעים מהתנגשות?

מרבית התנועות שניתח המודל לא כללו אפשרות ממשית ל"התנגשויות" בין הולכי רגל, ובמצב כזה אכן מספיקים 75 ס"מ כדי למנוע מגע. אולם מה המרחק המינימלי שדרוש כדי למנוע התנגשות שעומדת להתרחש? 9,000 תנועות (0.18 אחוז בלבד מכלל התנועות) כמעט והביאו להתנגשות חזיתית, אך רובן המכריע (למעלה מ-99.5 אחוז) הסתיימו ללא מגע. "בערך 40 זוגות אכן התנגשו", אמר מחבר המאמר הראשי, אלסנדרו קורבטה (Corbetta) מאוניברסיטת איינדהובן לטכנולוגיה. "יתר הזוגות שינו את מסלול הליכתם עד למרחק של 140 ס"מ לפחות זה מזה וכך נמנעה ההתנגשות".

המשמעות היא שמתוך כל התנועות שנצפו, רק 0.000016 אחוז הסתיימו בחדירה של אדם אחד למרחב הפרטי של אדם אחר. מהממצאים הסיקו החוקרים שהולכי רגל מתאימים ללא הרף את מסלולי ההליכה שלהם תוך כדי תנועה, כדי לשמור על מרחקים שיספקו  נוחות הדדית וימנעו התנגשויות.

קורבטה ועמיתו טושי (Toschi), שבמעבדתו נערך המחקר, טוענים שהוא עוד רחוק מלהסתיים. "החלום שלי הוא להבין את הדינמיקה של קהל צפוף", אומר טושי. הנתונים הרבים שנאספו במחקר יכולים לשמש בסיס לבניית מודל ממוחשב שינבא בפירוט את דפוס התנועה של הולכי רגל: למשל, כמה הולכי רגל בקבוצה של אלף אנשים ירוצו, כמה ילכו וכמה יתנגשו באזור מוגדר כמו פרוזדור או מנהרה. התקווה היא שמודל כזה יעזור לשפר את התכנון העירוני והשירותים לאזרח.