רחפן ישראלי על הירח:
השבוע בחלל

חברת הסטרט-אפ הישראלית WeSpace נבחרה לאחת מחמש החברות המשתתפות בתוכנית ESRIC לקידום של חברות הזנק בתחום החלל, המשותפת לממשלת לוקסמבורג ולסוכנות החלל האירופית, ESA. החברות שהגיעו לשלב הזה מקבלות שלושה חודשי חניכה בפיתוח המוצר שלהן, ובסופו של התהליך תיבחר חברה אחת שתקבל מענק כספי וסיוע להקמת חברה בלוקסמבורג, שמקדמת בשנים האחרונות חברות בתחומי החלל. החברה הישראלית מפתחת רחפנים אוטונומיים לטיסה מעל פני הירח, המופעלים בהנעה רקטית, משום שטיסה בצורה אחרת אינה אפשרית שם בהיעדר אטמוספרה.

את פיתוח כלי הטיס, המכונים Hoppers, כלומר "דלגנים" או "נתרנים", מוביל יגאל הראל, שהיה ראש תוכנית החללית בראשית בעמותת SpaceIL – החללית הישראלית ששוגרה לירח ב-2019, ובסופו של דבר התרסקה על פניו בניסיון הנחיתה. הראל הוא המנהל הטכנולוגי של החברה, שהקים עם המנכ"לית יפעת פפר. "היתרון הגדול של הרחפנים שלנו הוא מערכת הניווט, הטיסה וההנחיה, המאפשרת טיסה אוטונומית גם בלי תקשורת ישירה עם הארץ או עם תשתית על הירח", אמר הראל לאתר מכון דוידסון. "זה הקניין הרוחני העיקרי שלנו, וזו מערכת גמישה, שאפשר להתאים אותה בקלות למתווים שונים של משימות ולרחפנים בגדלים שונים".

החברה מתכננת לבנות רחפנים מונעים בדלק נקי, על בסיס מים מועשרים בחמצן. התוכנית היא לייצר שלושה גדלים של רחפנים – בין מסה של קילוגרמים אחדים למאות קילוגרמים. השימוש העיקרי שלהם יהיה למפות את פני הירח, כדי לבדוק עבירות ונגישות לכלי רכב גלגליים, לזהות אתרי נחיתה פוטנציאליים ובעיקר לזהות משאבים מקומיים כמו מינרלים מסוימים, ובראש ובראשונה – קרח. מחקרים קודמים העלו אפשרות שיש באזור הקוטב הדרומי של הירח לא מעט מים קפואים, באזורים מוצלים תמיד או מתחת לפני הקרקע. איתור של המים האלה יכול להיות המפתח לפעילות ארוכת טווח של האדם על הירח: הם ישמשו לשתייה ולחקלאות, ולא פחות חשוב – להפקת חמצן ומימן. החמצן חשוב לנשימה, אבל שני הגזים  משמשים גם דלק רקטי, ונחוצים כדי להניע טילים וחלליות, בכלל זה הרחפן עצמו, שבלי תדלוק נוסף יהיה כלי טיס חד פעמי. "היתרון הגדול של הרחפנים הוא גישה למקומות קשים, כולל מכתשים שכלי רכב גלגלי לא יכול לרדת אליהם", אמרה פפר. "ובעיקר – הם הרבה יותר מהירים מכל רכב שטח. אם הרוברים נוסעים מטרים אחדים ביום, רחפן שמותאם לחצי שעת טיסה יכול למפות עשרות קילומטרים בזמן הזה".

מערכת טיסה גמישה וחכמה. הראל, פפר, ותרשים של הרחפן | צילום: איתי נבו

החברה התחילה את פעילותה במסגרת מאיץ הטכנולוגיות של התעשייה האווירית. במקביל לעבודה עם המאיץ של ESRIC, מנהלת WeSpace משא ומתן מתקדם עם חברת חלל מובילה בארצות הברית, מה שייתן לה גישה למכרזים של סוכנות החלל נאס"א, שלדברי פפר והראל כבר הביעה עניין לא רשמי במיזם. "נאס"א מעוניינים לשגר כבר בעתיד הקרוב יחסית רחפן שלנו עם ספקטרומטרים מסוגים שונים למיפוי אזורים סמוך לקוטב הדרומי בשביל תוכנית ארטמיס", אומר הראל.

"הרחפן שלנו יכול לסלול את הדרך להקמת תשתיות על הירח, ולעזור למעבר מפעילות של גופים גדולים, כמו סוכנויות חלל, לפעילות של חברות פרטיות", מדגישה פפר. "כשיימצאו שם מים, יהיה אפשר להפיק מימן וחמצן ולתדלק אותו, והפוטנציאל של זה עצום. לצד העבודה מול נאס"א, ההשתתפות במאיץ בהובלת סוכנות החלל האירופית חושפת אותנו גם לשווקים שם, ואנו מקווים שעוד חברות יזהו את החדשנות במוצר שלנו, ויצטרפו גם הן – כולל חברות מישראל".

מיפוי של עשרות קילומטרים בטיסה של חצי שעה, גם בשטח שאינו נגיש בשום דרך אחרת. הרחפן של חברת ההזנק הישראלית | הדמיה: WeSpace

 קשה למצוא קרח

בינתיים על הירח, המשימה ההודית צ'נדריאן 3, נכנסה למצב שינה מתוכנן ובסוכנות החלל של הודו, ISRO, מקווים לחדש את הקשר עם מרכיביה – הנַּחֶתֶת ויקראם ורכב השטח פרגיאן – ב-22 בספטמבר, כשהשמש שוב תאיר עליהם, אף על פי שהם לא תוכננו לשרוד את הלילה הירחי. בינתיים מסכמים בסוכנות את הממצאים המעניינים שהתגלו בשבועיים שבהם המשימה הייתה פעילה. כבר דיווחנו כאן כי המדידות של הנחתת מצאו הפרש טמפרטורה של עשרות מעלות בין פני השטח לעומק של סנטימטרים אחדים. רוב המדידות גם העלו כי הטמפרטורה בפני השטח של הירח באזור הקוטב הדרומי גבוהה ממה שנמצא במדידות של הלוויין האמריקאי LRO. הטמפרטורות שנמדדו במהלך היום הירחי גבוהות מכדי לאפשר קיום של קרח מים יציב, הן על פני השטח והן בשכבת הקרקע העליונה. לפחות על פי הממצאים האלה, אם אכן יש מרבצי קרח באזור, כנראה יהיה צורך לחפור כדי להגיע אליהם.

ממצא מעניין נוסף נוגע לריכוז המטענים החשמליים מעל פני הירח. לירח כמובן אין אטמוספרה של ממש, אבל עדיין יש פלזמה דלילה מאוד, המכילה אלקטרונים ויונים (אטומים בעלי מטען חשמלי). מדידות של הפלזמה הזו העלו ריכוז אלקטרונים שבין 50 מיליון ל-300 מיליון אלקטרונים למטר מעוקב. לשם השוואה, ביונוספרה של כדור הארץ, עשרות קילומטרים מעל פני הקרקע, יש כמיליון אלקטרונים לכל סנטימטר מעוקב. לדברי החוקרים, ריכוזי הפלזמה הנמוכים מפיגים את החשש מפני קשיי תקשורת וניווט במשימות אחרות לאזור, חשש שהיה מתעורר אילו הפלזמה הייתה צפופה יותר.

מכשירי החללית גם זיהו כמות מפתיעה של גופרית באדמת הירח, ועדיין לא ברור אם מקורה בפעילות געשית קדומה על פניו, או באסטרואידים שפגעו בו בשלבים מאוחרים יותר. הסייסמוגרף של הנחתת גם מדד תנועה חריגה אחת, והחוקרים מנסים לגלות אם מדובר ברעידת אדמה קלה או בפגיעת מטאוריט בפני השטח. הממצאים החדשים ממחישים לנו שלמרות לא מעט משימות לירח, גם מאוישות, יש עדיין הרבה מאוד דברים שאנו לא יודעים על השכן הקרוב שלנו, במיוחד על אזור הקוטב הדרומי שטרם נחקר בפני השטח, ויהיה עלינו להכיר אותו הרבה יותר טוב אם אנו רוצים לשוב ולשלוח בני אדם אל הירח, בייחוד למשימות ממושכות.

יש לנו עוד הרבה מה ללמוד על הירח, במיוחד על אזור הקוטב הדרומי שלו. הנחתת ההודית ויקראם בצילום מרכב השטח פרגיאן | מקור: ISRO

רואי שחורות

במרכז הגלקסיה שלנו, שביל החלב, שוכן חור שחור גדול, סגיטריוס A*, המרוחק כ-27 אלף שנות אור מאיתנו. כעת טוען צוות אסטרונומים כי אפשר שיש חור שחור קרוב אלינו הרבה יותר, רק כ-150 שנות אור מאיתנו, אולי אפילו יותר מאחד. החוקרים בהובלת סטפנו טורניאמנטי (Torniamenti) מאוניברסיטת פדואה באיטליה, עשו הדמיות מחשב של תנועת גרמי השמיים בהיאדות (Hyades), צביר כוכבים פתוח בקבוצת שור. צביר פתוח הוא אזור חסר צורה מוגדרת, עשיר בכוכבים שנוצרו מאותו ענן גז, ולכן הם דומים יחסית בגילם ובהרכבם. החוקרים הריצו הדמיות של היווצרות הכוכבים בצביר הזה, שקוטרו כמה שנות אור, ובחלקן כללו גם נוכחות של חורים שחורים. לאחר מכן הם השוו את תוצאות ההדמיה לנתונים שנאספו בעזרת טלסקופ החלל האירופי גאיה, הממפה את שביל החלב.

ההדמיות שלנו מתאימות בו זמנית גם למסה וגם לגודל של ההיאדות רק אם יש כמה חורים שחורים במרכז הצביר כיום, או שהיו עד לאחרונה", אמר טורניאמנטי. ההדמיות הקרובות ביותר למצב הנוכחי התקבלו עם נוכחות של שניים או שלושה חורים שחורים בצביר, אבל ייתכן – כאמור – שהם כבר לא שם. גם אם הם היו בצביר ונפלטו ממנו ב-150 מיליון השנים האחרונות, ההדמיות עדיין דומות למצב הקיים. אפילו בתרחיש הזה החורים השחורים כנראה עדיין נמצאים בסביבתו הקרובה של הצביר, ולכן הם עשויים להיות הקרובים ביותר למערכת השמש שלנו, בהפרש גדול מהחור השחור הקרוב ביותר שידוע לנו עליו – כ-1,500 שנות אור מאיתנו.

האם תוכלו לגלות היכן בצילום מסתתר החור השחור? ואולי שניים או שלושה? בינתיים גם המדענים לא יודעים. צביר ההיאדות | צילום: Jose Mtanous