מחקר חדש: דגי קרב מסנכרנים את פעולותיהם כשהם נלחמים זה בזה, וגם את החלבונים שהם מייצרים

דגי קרב סיאמיים או קְרַבְנוּנים הָדוּרים (Betta splendens) לא קיבלו את שמם במקרה. הזכרים הם טריטוריאליים מאוד ותוקפים זכרים אחרים שמתקרבים אליהם, בקרבות שנמשכים לעתים קרובות יותר משעה. בדומה למצב אצל רוב בעלי החיים, קרבות הדגים רק לעתים רחוקות מסתיימים במוות – לרוב אחד הזכרים מבין בסופו של דבר שלא יוכל לנצח, ועוזב את המקום. במהלך הקרב הדגים נושכים זה את זה, רודפים זה אחר זה וגם אוחזים אחד בפה של השני, התנהגות מיוחדת להם שנקראת "נעילת פה" (mouth locking). אך לעתים הם גם מפסיקים את הקרב לכמה רגעים, ועולים יחד אל פני המים כדי לנשום – דגי הקרב מסוגלים לנשום באוויר, כמו גם במים. 

ההפסקות האלו, והפעולות האחרות שהדגים עושים במהלך הקרב, נראות כמסונכרנות: הם מתזמנים את התקיפות והנשיכות כך שיתאימו למה שהדג השני עושה, והסנכרון מתגבר ככל שהקרב מתארך. במחקר חדש, חוקרים מיפן תיעדו את תיאום הפעולות של הדגים, ובדקו אילו חלבונים מיוצרים בתאיהם במהלך הקרב. הם מצאו שלא רק ההתנהגות, גם ייצור החלבונים של שני הניצים הולך ונהיה דומה יותר לאורך זמן.

דגי קרב סיאמיים… בקרב. סרטון מתוך המחקר:

קרב מתואם, ברמת החלבונים

תיאום פעולות אינו מוגבל לדגי קרב, כמובן. בעלי חיים צריכים לתאם את התנהגותם במצבים רבים ושונים, מציד משותף ועד לרבייה. תשומת לב להתנהגות של הפרט שלצדך, שותף, בן זוג או יריב, היא חשובה מאוד. "בעלי חיים צריכים להיות טובים מאוד בתיאום", אמר הנס הופמן (Hofmann), חוקר מוח שלא היה מעורב במחקר, לאתר של כתב העת Science, "אבל אנחנו לא יודעים איך בדיוק הם עושים את זה". המחקר החדש מצביע על תיאום בייצור החלבונים כבסיס אפשרי לתיאום ההתנהגות.

החוקרים בדקו את ייצור החלבונים במוחותיהם של חמישה זוגות של דגים שנלחמו זו בזה במשך 20 דקות, ובמוחות של עוד חמישה זוגות שהמשיכו להילחם במשך שעה. הם מצאו שלאחר 20 דקות, הדגים החלו לתאם את ייצור החלבונים שלהם – הרמה של חלק מהחלבונים עלתה אצל שניהם, ושל אחרים ירדה אצל שניהם. לאחר שעה נוספו עוד מאות חלבונים ששניהם החלו או הפסיקו לייצר בתיאום. "הם הראו רמה יוצאת דופן של סינכרוניזציה", אמר הופמן. לכל זוג של דגים היה דפוס התנהגות שונה במקצת משל הזוגות האחרים במהלך הקרב. גם החלבונים שהם ייצרו היו מתואמים בין בני הזוג, אך לאו דווקא בין הזוגות השונים.

רבים מהחלבונים שהיו מסונכרנים אצל שני הדגים קשורים ליצירת קשרים בין תאי עצב במוח, להפעלה של תאים אלו, ללמידה וזיכרון. סינכרוניזציה של פעילות המוח נראתה בעבר אצל זוגות עטלפים שעפו יחד במקום סגור, וגם אצל זוגות עכברים. כמו אצל הדגים, התיאום ביניהם עלה ככל שהם בילו זמן רב יותר יחדיו. סוג החלבונים שתואמו אצל הדגים מעלה את האפשרות שגם אצלם, התיאום מתרכז בפעילות מוחית. אך בעוד המחקרים בעטלפים ובעכברים מדדו את הפעילות הרגעית של תאי העצב, המחקר בדגים מראה תיאום בדרגה בסיסית יותר, ייצור החלבונים, ומצביע על אפשרות לשינוי ארוך טווח יותר.

כך, המחקר החדש מוסיף עוד ממד למה שלמדנו מהמחקרים הקודמים, אמר חוקר המוח וויזה הונג (Hong) שהוביל את המחקר על העטלפים. "הממצאים בהחלט מעלים שאלות מרגשות למחקר עתידי".

 

0 תגובות