מחקר חדש שהוצג בכנס מדעי המוח בוושינגטון קובע: עכברים שנעשו עליהם ניסויים בסם המסיבות הפופולרי קטמין הושפעו ממינו של החוקר שפיקח על הניסוי. הממצאים מגבירים את התעלומה לגבי האופן שבו הקטמין משפיע על המוח. הם גם מעוררים שאלות לגבי היכולת לשחזר תוצאות של ניסויים התנהגותיים שנעשו על עכברים.
קטמין הוא חומר שמשמש להרדמת בעלי חיים ומשפיע על התודעה של בני אדם שצורכים אותו. בנוסף, נבדקת האפשרות שיש לו פוטנציאל לטיפול בדיכאון. אולם נכון להיום מנגנון הפעולה שלו על המוח אינו ברור מספיק, ולכן נעשים בו ניסויים בבעלי חיים. אחת החוקרות העוסקות בזה היא פולימניה גיאורגיו (Georgiou) מאוניברסיטת מרילנד בארצות הברית.
בשנת 2015 ביקש ממנה אחד מעמיתיה הגברים לבצע עבורו ניסויים בהיעדרו, לרבות ניסוי סטנדרטי שנקרא "מבחן השחייה הכפויה" שבו מכניסים עכברים בריאים למכל מים ומודדים כמה זמן הם מנסים להיחלץ ממנו עד שהם מתייאשים ומחכים שמישהו יציל אותם. המדידה הזאת משמשת מדד למידת ה"דיכאוניות" של העכברים, ולכן הציפיה היא שעכברים שקיבלו חומרים נוגדי דיכאון ישחו יותר זמן. זה אכן מה שמצא עמיתה של גיאורגיו בניסויים שעשה בקטמין.
אף על פי שגיאורגיו מילאה בקפדנות את פרוטוקול הניסוי שהתבקשה לעשות, היא גילתה להפתעתה שהעכברים המטופלים בקטמין לא שחו יותר מאלה שלא קיבלו את הטיפול. כשהיא ועוד שלוש נשים וארבעה גברים שעבדו במעבדה ניסו לפענח את ההבדל החד בתוצאות, התברר להם שהקטמין פעל כנוגד דיכאון רק כשהעכברים והעכברות קיבלו אותו מגברים.
ריח של גבר
כדי להבין את הופעה המשונה הניחו החוקרים את החיות בתוך מנדף – מתקן ששואב את האוויר ולפיכך גם את הריחות שבו, כך שהעכברים לא יכלו להריח את מי שמזריק להם. ההליך הזה העלים לחלוטין את ההשפעה של קטמין, בלי קשר למינו של הנסיין. לעומת זאת, כשהניחו ליד העכברים במנדף חולצה שלבש גבר, העכברים שטופלו בקטמין שחו יותר מאלו שלא טופלו, ומכאן שריח של גבר היה חיוני כדי שקטמין ישפיע.
בהמשך ביקשו החוקרים מעמיתם רונלד דומאן (Duman) מאוניברסיטת יל לחזור במעבדתו על אותם ניסויים. ואכן, כששמונה חוקרים ושמונה חוקרות הזריקו קטמין לעכברים, התופעה חזרה על עצמה: עכברים – זכרים ונקבות – לא הגיבו לקטמין שהזריקו להם נשים. כשגיאורגיו ועמיתיה חזרו על הניסוי עם נוגדי דיכאון אחרים לא נמצאה השפעה למין החוקר, ומכאן שההשפעה של קטמין נובעת מיחסי גומלין שמתרחשים במוח העכבר בין קטמין לבין מין החוקר.
עדויות אחרות מראות שמין החוקר עלול להשפיע גם על ניסויים התנהגותיים אחרים שאינם קשורים לקטמין. מחקר משנת 2014 מצא שעכברים היו לחוצים יותר והגיבו פחות לכאב כשהחוקר שטיפל בהם היה גבר. מדענית המוח סילוונה שיאווגאטו (Chiavegatto) מאוניברסיטת סאו פאולו בברזיל, שחוקרת דיכאון אך מחקריה לא קשורים לקטמין, ונכחה בעת הצגת הממצאים של גיאורגיו, ציינה שגם היא הבחינה במעבדתה בתופעה דומה.
ההבדל בין גברים לנשים משפיע על התנהגות העכבר. גולד (מימין) דומן וגיאורגיו | צילומים: אוניברסיטת מרילנד, אוניברסיטת יל
חשיבה מחדש
"לתוצאות הללו עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על חקר המוח", אומרת מדענית המוח אדריאן בץ (Betz) מאוניברסיטת קוויניפק (Quinnipiac) בארצות הברית. עם זאת היא מזהירה שהתוצאות ראשוניות בלבד ונדרשים מחקרים נוספים כדי לקבוע אם ההשפעה ייחודית לקטמין ולעכברים.
אחרים חולקים על הדעה הזאת. המדענית ליסה מונטגיה (Monteggia) מאוניברסיטת טקסס סאות'ווסטרן טוענת לדוגמה שמאות מחקרים שביצעו נשים הראו השפעות של קטמין. היא משערת שייתכן שגורמים אחרים, כמו מידת הלחץ שבו היו נתונים הנסיין או הנסיינית בזמן מתן התרופה, יכולים להשפיע גם הם.
גיאורגיו וראש המעבדה שלה טוד גולד (Gould) מציינים שהתוצאות אינן מעמידות בהכרח בספק את תוקף התוצאות של מחקרים קודמים; כל מה שהן מראות הוא שאפשר לראות את ההשפעה של קטמין במעבדה שלהם רק כשגברים מזריקים אותו לעכברים. יש עדויות נרחבות לכך שקטמין הוא נוגד דיכאון יעיל אצל בני אדם.
גולד מפקפק גם באפשרות שמינו של האדם שנותן את התרופה לבני אדם הלוקים בדיכאון משפיע על פעילותה, אך זה מעולם לא נבדק. הוא מוסיף כי חוקרים שבודקים את ההשפעות של תרופות על התנהגות עכברים צריכים מעתה לציין את מינו של הנסיין במאמר שהם מפרסמים, כדי שמעבדות אחרות יוכלו לחזור על הניסוי. "יש כמה גורמים שמשפיעים על ההדירות – כלומר על היכולת לשחזר תוצאות – שאנו מסרבים להכיר בהם, ואחד מהם הוא מין הנסיין. עבורנו זו 'אמת לא נוחה'", הוא מסכם.
אם יש לקח נוסף שצריך ללמוד מהסיפור הזה, מעבר לכך שניסויי התנהגות בבעלי חיים רגישים לגורמים רבים שלא תמיד אנו מודעים להם, הוא שבפעם הבאה שתבקשו מאחד מעמיתיכם לחזור על ניסוי התנהגות שעבד בעבר – הקפידו לבקש זאת ממישהו שמינו זהה לשלכם.