מחקר על צבים הראה שכמו בני אדם וקופים, גם בעלי חיים יחידאים מזהים תמונות דמויות-פנים ונמשכים אליהן מגיל צעיר מאוד. הממצאים משנים את מה שחשבנו על התפתחות התכונה הזו

מה אתם רואים בתמונה?

פרצופים בכל מקום. שקע חשמל בצורת פנים בעלות הבעה | צילום: William J. Mahnken, Shutterstock
פרצופים בכל מקום. שקע חשמל בצורת פנים בעלות הבעה | צילום: William J. Mahnken, Shutterstock

קל לראות שמדובר בשקע חשמל עם שלושה פתחים, שניים דומים בצורתם ואחד שונה. אך הפתחים האלו מסודרים בצורה שגורמת לנו לראות גם משהו אחר: פנים, המורכבים מעיניים ומפה, ואפילו נושאים הבעה מסוימת. בני אדם רואים פנים בכל מקום – אנחנו לא צריכים יותר משתי צורות הממוקמות בערך זו לצד זו, וצורה שלישית הממוקמת מתחתיהן ופחות או יותר ביניהן. הנטייה למצוא פנים, או עצמים מוכרים אחרים,  במקומות שבהם הם לא נמצאים נקראת פראידוליה, והיא מאפשרת לנו לזהות אנשים מפורסמים בטוסט שרוף וחייזרים במבנה סלעים על מאדים. הנטייה הזו טבועה בנו מלידה: תינוקות מזהים פנים, וצורות דמויות פנים, כבר מיומם הראשון, והם נמשכים לצורות אלו ומעדיפים אותן על פני צורות אחרות. מחקרים על קופים צעירים ועל אפרוחי תרנגולת הראו שגם הם נמשכים לצורה הזו, של שתי עיניים ופה, מרגע שהגיעו לעולם. 

בני אדם, קופים וגם תרנגולות מטפלים בצאצאיהם. תינוקות ואפרוחים לא יוכלו לשרוד ללא טיפול כזה. אחד ההסברים למשיכה שיש לבעלי חיים אלו לעבר פנים, לפיכך, הוא שהם צריכים לזהות את אימם ולהתקרב אליה, כבר מיומם הראשון. גם לאחר שהם מתבגרים, אנשים, קופים ותרנגולות חיים בקבוצות של בני מינם, וזיהוי מהיר של פנים יכול לעזור להם לאורך חייהם לשמור על קשר עם חברי קבוצתם. 

יתכן, עם זאת, שזיהוי פנים ומשיכה לעבר צורות שמזכירות פנים אינם קשורים לטיפול הורי או אפילו לחיים בקבוצות. יכול להיות שהוא התפתח כדרך לזהות יצורים חיים באופן כללי, ומשותף גם לבעלי חיים חברתיים וגם לאלו שמעדיפים להתבודד. כדי לבדוק זאת, חוקרים מבריטניה ומאיטליה בחנו חמישה מינים של צבי יבשה, שאינם חיים בקבוצה ואינם מעניקים לצאצאיהם כל טיפול לאחר שבקעו מהביצים. הם הראו שגם בעלי חיים יחידאים אלו נמשכים לעבר צורות המזכירות פנים, זמן קצר לאחר שבקעו. 

מתאר המזכיר פני אדם בפני השטח של מאדים בצילום של הנחתת ויקינג-1, 1976 | צילום: NASA
אנו רואים פרצופים אפילו על מאדים. מתאר המזכיר פני אדם בפני השטח של מאדים בצילום של הנחתת ויקינג-1, 1976 | צילום: NASA

איזו תמונה מושכת אותך?

צבות יבשה מהסוג Testudo מטילות את ביציהן מתחת לשיח, במחילה נטושה או בבור שהן חופרות, ולאחר מכן עוזבות אותן לנפשן. הצבים הצעירים שבוקעים מהן צריכים להסתדר בעצמם מהרגע הראשון, ולרוב אינם פוגשים כלל את הוריהם. הם גם לא נשארים לצד אחיהם, ובאופן כללי נמנעים מחברת צבים אחרים במשך כל חייהם, מלבד כמובן לצרכי רבייה. "מתחילת חייהם, הם אינם בעלי חיים חברתיים", סכמו החוקרים במאמרם. 

החוקרים נטלו 136 צבונים שאך זה בקעו, מחמישה מינים שונים של צבי יבשה, והניחו אותם בקופסה שבשתי קצותיה היו תלויות תמונות. תמונה אחת הייתה אילוסטרציה גסה של פנים: שני ריבועים שחורים לעיניים ועוד ריבוע שחור לפה, על עיגול לבן. התמונה השנייה כללה גם היא ריבועים שחורים על עיגול לבן, אך מסודרים בצורה אחרת: בצורת פנים הפוכות, כאשר שני הריבועים למטה והריבוע היחיד למעלה, רק שני ריבועים זה לצד זה, ארבעה ריבועים מסודרים בצורה סימטרית או לא סימטרית, ועוד. 

החוקרים בדקו לאיזו תמונה התקרבו הצבים הקטנים בתחילה, ומצאו שהזוחלים הראו העדפה ברורה לריבועים המסודרים בצורת פנים. הממצאים מצביעים על כך שהמשיכה לצורה הבסיסית של פנים משותפת למגוון רחב מאוד של בעלי חיים, כולל אלו שאינם מטפלים בצאצאיהם, וייתכן שהיא הייתה קיימת אצל האב הקדמון המשותף של כל הזוחלים, היונקים והעופות, שחי לפני מאות מיליוני שנים.

צבון שבקע זה עתה נעצר בניסוי מול האיור המזכיר פנים | צילום: Gionata Stancher
צבון שבקע זה עתה נעצר בניסוי מול האיור המזכיר פנים | צילום: Gionata Stancher

קצת מידע מחברים

זה מחזיר אותנו לשאלה לאיזה צורך התפתחה התכונה הזו. ההשערה הראשונית, לפיה היא חשובה בשביל שבעלי החיים הצעירים יגיבו להוריהם ויחפשו את קרבתם, לא תקפה לגבי הצבים. "יתכן שההעדפה הזו לצורות דמויות-פנים עוזרת בלמידה מבעלי חיים אחרים, אצל בעלי חיים חברתיים וגם יחידאים, בשלב המוקדם של החיים", אמרה סילביה דמיני (Damini), אחת החוקרות החתומות על המאמר. "בעלי חיים אחרים יכולים לספק מידע על גורמים סביבתיים חשובים, כמו זמינות המזון".

לפי השערה זו, אם כן, המשיכה לפנים לא התפתחה בשביל לעזור לבעלי חיים צעירים לזהות את אימם, אלא בשביל לעורר את תשומת לבם לבעלי חיים אחרים באופן כללי, שכן אלו יכולים לעזור להם להבין את סביבתם טוב יותר. אם צב בוגר הולך לאזור מסוים, למשל, ייתכן שהוא יודע שיש שם אוכל, והצב הצעיר ירוויח אם ילך לאותו כיוון – גם מבלי להתקרב אל הצב הבוגר יותר מדי. 

"היכולת לזהות ולהגיב לסימנים שקשורים לבעלי חיים אחרים יכולים לעזור לבעלי חיים צעירים לרכוש מידע החיוני לשרידותם", סיכם חוקר נוסף, ג'יונאטה סטנצ'ר (Stancher). אך דרושים עוד מחקרים, על בעלי חיים יחידאים וגם חברתיים, לפני שנוכל לדעת אם השערה זו נכונה, וזו אכן הסיבה האבולוציונית הראשונית למשיכה שלנו אל כל מה שנראה, אפילו קצת, כמו עיניים ופה.

 

0 תגובות