פרחים קשובים

יכולתם של צמחים לחוש את סביבתם ולהגיב בהתאם היא הכרחית להישרדותם. ידוע שישנם צמחים שמגיבים לאור, צמחים שמגיבים לגירויים כימיים ואף צמחים שמגיבים לגירויים מכניים. אך האם צמחים מסוגלים גם להגיב לקול?

קבוצת חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב מצאה שריכוז הסוכר בצוף של פרח נר הלילה (Oenothera drummondii) עולה כאשר הוא "שומע" דבורה מתקרבת. החוקרים הבחינו שבמהלך כשלוש דקות מרגע שמושמעת בקרבת הפרח הקלטה של מעוף דבורה, או של צלילים בעלי תדירות דומה שיוצרו באופן סינתטי, ריכוז הסוכר בצוף עולה בכ-20 אחוזים, בעוד שכמות הסוכר אינה משתנה בהיעדר צלילים או בהשמעת צלילים בעלי תדירות גבוהה יותר. 

כאשר איכות המזון או כמותו גבוהה יותר, ישנו סיכוי גבוה יותר שמאביק, דבורה במקרה הזה, יאריך את ביקורו בפרח או יחזור לפרח מסוג דומה בעתיד הקרוב. על ידי העלאת ריכוז הסוכר בצוף, אם כך, הפרח יכול לפתות דבורים ומאביקים אחרים, וכך להגדיל את סיכויי ההאבקה שלו ואת סיכוייו להתרבות. אך אליה וקוץ בה: ייצור צוף בעל ריכוז גבוה של סוכר דורש יותר אנרגיה מהפרח. בנוסף, ייצור צוף בעל ריכוז סוכר גבוה בשעה שאין מאביקים בקרבת מקום עלול לגרום ל"בזבוז" הצוף על חיות שאינן מסוגלות להאביק את הפרח, או לפירוק הצוף על ידי חיידקים. הצמח "מרוויח", אם כן, ממנגנון שיאפשר לו לייצר צוף עשיר בסוכר רק בקרבת מאביקים פוטנציאליים.

"חוש שמיעה" בפרחים

גלי קול הם תנודות באוויר אשר מתפשטות במרחב. בבעלי חיים בעלי חוש שמיעה, תנודות אלה מתורגמות באוזן לאות חשמלי שמגיע למוח ושם הוא מעובד. מהו המנגנון שבאמצעותו הפרחים "שומעים"? נכון לעכשיו, לחוקרים עדיין אין תשובה, אך ישנם רמזים. על ידי שימוש במכשיר לייזר שמזכיר באופן פעולתו את מד הלייזר המשטרתי שבעזרתו מודדים מהירות של מכוניות, החוקרים מצאו שעלי הכותרת של פרחי נר הלילה רוטטים כאשר משמיעים להם הקלטה של צלילי דבורה או עש. עוצמת התנודות של הפרח הייתה תלויה במספר עלי הכותרת שלו, ממצא שמרמז על מעורבות של עלי הכותרת במנגנון קליטת גלי הקול ועל כך שהפרח עשוי לשמש כמעין איבר חישה. 

כיצד מושגת הספציפיות של ״שמיעת״ הפרח? כלומר, כיצד הפרח יודע לרטוט בעוצמה גבוהה יותר רק כאשר הוא חש בגלי קול בתדירות המתאימה ולא, למשל, כאשר הוא חש במשב רוח? החוקרים העריכו, על סמך הצורה של עלה הכותרת, את תדר התהודה העצמי שלו – התדר שבו מערכת כלשהי צפויה להגיב בצורה החזקה ביותר – ומצאו כי הוא קרוב לתדר צליל התעופה של דבורים. כאשר מרטיטים אובייקט בתדר גבוה יותר או נמוך יותר מהתדר העצמי שלו, עוצמת התנודות שלו צפויה להיות קטנה יותר. החוקרים משערים כי התנודות בפרח, אשר משמש כ"אוזן" של הצמח, מניעות שרשרת של תהליכים כימיים וביולוגיים אשר גורמים להגדלת ריכוז הסוכר בצוף. 

מנגנון זה אינו בלתי סביר, מכיוון שכבר ידוע על צמחים בעלי מנגנוני הגנה כימיים המופעלים כתוצאה מתנודות בעלים, שמתחוללות כאשר חרקים לועסים אותם. החוקרים מציינים כי עבודה זו היא צעד ראשון לקראת מחקרים נוספים, כגון בדיקה אם צמחים נוספים מראים התנהגות דומה, ואם חיות מאביקות אכן נמשכות יותר לצמחים שנחשפו לקולות רלוונטיים.