פסקול החיים של השוניות

תהליכים גלובליים כמו שינויי האקלים וזיהום מי הים, מובילים לפגיעות קשות בשוניות אלמוגים בכל רחבי העולם. מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת Nature מציע דרך מרתקת לשיקום שוניות פגועות. השיטה: משמיעים להן הקלטה של שונית בריאה ומשגשגת.

שונית אלמוגים היא מבנה תת-מימי השוכן במים רדודים ומשמש בדרך כלל בית גידול לכמה מיני אלמוגים, שושנות ים ובעלי חיים אחרים החיים באזורים סלעיים. האלמוג הוא בעל חיים קדום, קרוב משפחה של המדוזה ממשפחת הצורבים. אך בשונה ממדוזות, הנסחפות בזרמי המים, האלמוגים יוצרים מושבות של פרטים שנקראים פוליפים, המחוברים לסלעי השונית או לפוליפים אחרים. האלמוג הוא גורם חיוני בהתפתחות מבנה השונית, מכיוון שהפוליפים מפרישים מבסיסם סידן פחמתי – המשקע שיוצר את האבנית בקומקום – בקצב של כמה מילימטרים בשנה. כך נוצרים שלדי האלמוגים.

יש אלמוגים שצדים פלנקטון או דגים קטנים, בעזרת זרועות ארסיות, אך טריפה בלבד לא תקיים את רובם לאורך זמן. בגופם של רוב מיני האלמוגים יש תאים שמכילים אצה חד תאית שנקראת זואוקסנטלה (zooxanthellae), ונהנים מתוצרי הפוטוסינתזה שלה. האצה מספקת לפוליפ מזון ומקבלת סביבת מחיה מוגנת. סוגי האצות נותנים לאלמוגים את צבעיהם המגוונים.

קולות של דגים. אחד הרמקולים התת-מימיים שהתקין צוות המחקר | צילום: Tim Gordon /University of Exeter/SWNS.COM

עיר לבנה

תופעת הרס האלמוגים נקראת גם "הלבנה" (bleaching), משום שהיא מתאפיינת בהיעלמותה של האצה החד-תאית מתוך גוף הפוליפ בעקבות זיהום המים או התחממותם. בהיעדר האצה, האלמוג מאבד את צבעו ומסוגל לשרוד תקופה קצרה בלבד, עד שתנאי הסביבה ישתפרו ויאפשרו לתאי אצה חדשים להגיע אליו. בעשרות השנים האחרונות ההתחממות הגלובלית וזיהומים חוזרים ונשנים מסבים לאלמוגים מצוקה עזה וממושכת, והתקופות שבהן תנאי הסביבה מאפשרים לאלמוגים להתאושש מתקצרות והולכות. ב-30 השנים האחרונות נצפתה הלבנה של כמחצית מהשוניות בכל העולם.

השונית תומכת גם במגוון רחב של יצורים. אחד מהם הוא דג השוֹשנוּן, המוכר גם כגיבור סרט האנימציה מוצאים את נמו, שחי בשונית בשיתוף פעולה הדוק עם שושנת הים הארסית. מיני דגים רבים חיים ברשת מורכבת של קשרי גומלין בכל רחבי שונית האלמוגים, והרשת הזאת חיונית לבריאותה.

אפשר לחשוב על שונית בריאה כמו על עיר הומה, שכן שפע הדגים ושאר היצורים שחיים בה עושים המון רעש. שונית פגועה, שחלק מהאלמוגים בה הולבנו, מספקת תנאים פחות טובים, ולכן אוכלוסיית הדגים שלה קטֵנה בהדרגה וגם ההמולה שהם מקימים פוחתת. דגים שמחפשים מקום חדש להתיישב מעדיפים רעש של דגים אחרים, המסמל עבורם שונית הומה ופעילה. כך נוצר מעגל קסמים שמרחיק מהשונית הפגועה מתיישבים פוטנציאליים חדשים ומאיץ את הידרדרותה.

 תלמיד המחקר טים גורדון מציב את אחד הרמקולים בשונית | צילום: Harry Harding /University of Bristol /SWNS.COM

קול קורא בשונית

תצפיות אלו העניקו השראה לקבוצה של חוקרים מבריטניה ואוסטרליה להגות דרך יצירתית למשוך דגים לשונית הפגועה, וכך לשבור את המעגל ההרסני. במחקר שפרסמו לאחרונה דיווחו החוקרים כי הציבו רמקולים תת-ימיים בשונית פגועה והשמיעו בה קולות שהוקלטו בשונית בריאה. במשך ארבעים יום הם תיעדו את המספר והמגוון של הדגים שהגיעו לשלוש שוניות: שונית פגועה שבה לא הוצבו רמקולים, שונית פגועה עם רמקולים לא פעילים ושונית פגועה שהושמעה בה הקלטה של שונית בריאה.

מספר הדגים שנצפה בסביבת השונית האחרונה היה כפול מבשוניות פגועות שלא עברו "השתלת רעש" משונית בריאה. התוצאות מעודדות במיוחד, מכיוון שהעלייה באוכלוסיית הדגים בשונית הייתה דומה בכל שלבי שרשרת המזון, שיכולים ליצור יחד את מארג יחסי הגומלין החיוני לבריאות השונית. עם זאת, ארבעים ימי המחקר הם מסגרת זמן קצרה מכדי לבחון שיקום של ממש בשונית. אף על פי כן החוקרים מביעים תקווה שבסופו של דבר ההתערבות שלהם תוביל לשיקום בית הגידול החיוני של שונית האלמוגים.

במציאות של ימינו, נדרש המחקר המדעי למצוא דרכים יצירתיות להתמודד עם השלכות השינויים הסביבתיים המואצים והירידה במגוון החי. תגלית זו יכולה להיות כלי חשוב במאמץ לשקם את שוניות האלמוגים הפגועות מסביב לעולם, לצד שינויים נרחבים הדרושים במדיניות הסביבתית שלנו.