עקבות דינוזאורים

עדות נוספת לנוכחותם של דינוזאורים בסביבת ארץ ישראל הקדומה נמצאה לאחרונה. סמוך לעיר רמאללה שברשות הפלסטינית התגלה אתר של מאובני עקבות, שככל הנראה הוטבעו על ידי דינוזאורים. מאמר על האתר, שהוא השני שהתגלה עד כה ממערב לנהר הירדן, פורסם בכתב העת Historical Biology, ובכתיבתו השתתפו חוקרים מהרשות הפלסטינית, בריטניה, ארצות הברית וגרמניה. 

האתר התגלה על ידי עבדאללה אָוּוַיס (Owais), חוקר במחלקה לגיאוגרפיה ותכנון עירוני באוניברסיטת אל-קודס במזרח ירושלים, ואחד מעורכי המחקר. האתר נמצא בחצר בית בעיר אל-בירה הסמוכה לרמאללה, ונקרא אל-אירסל על שם האזור בעיר שבו הוא שוכן. העקבות באתר טבועות על פני משטח סלע גיר, אשר שקע בקרקעית ים רדוד לפני כ-100 עד 110 מיליוני שנים במהלך תקופת הקרטיקון התחתון (Early Cretaceous). 

החוקרים משערים כי הגומות העגלגלות במשטח סלע הגיר הן טביעות רגליים של דינוזאורים. מסלולי העקבות באתר אל-אירסל | צילום: עבדאללה אוויס מתוך מאמר המחקר   

עקבות בבית זית

אתר זה מצטרף אל אתר עקבות הדינוזאורים המפורסם בבית זית, הנמצא במרחק של 17 קילומטרים בלבד והשתמר בשכבת סלע דומה בת אותו גיל. בתקופה זו ארץ ישראל ושכנותיה שכנו מתחת לפני המים, על גבי מדף היבשת התת-ימי בשוליו הדרומיים של ים תטיס הקדום. 

בניגוד לאתר העקבות בבית זית, שבו השתמר מתאר כפות רגליים ברור המציג שלוש אצבעות קדמיות, כמו אצל עופות בני זמננו, העקבות באל-אירסל השתמרו כגומות מעוגלות, בעלות צורה כללית למדי שאינה מאפשרת לזהות את בעל החיים שהטביע אותן או לקבוע בדיוק איך נוצרו. טביעות רגליים כאלו עשויות להיווצר בדריכה על פני קרקע רכה ועמוקה. לאחר שבעל החיים שולף את רגלו מתוך הבוץ, דופנות העִקְבָה גולשות פנימה, ממלאות את חלקה התחתון ומטשטשות את המתאר החיצוני שלה.

גומות כאלה יכולות להיווצר כתוצאה מגורמים שונים. למשל, מחילות של בעלי חיים, חפירות של דגים בחיפוש אחר מזון או תהליכי בליה בשכבת הסלע, אך הפרשנות כי הגומות באתר אל-אירסל הן של עקבות דינוזאורים אינה מגיעה מתוך צורת הגומה הבודדת, אלא מהאופן שבו הגומות מסודרות על פני משטח הסלע: רבות מהגומות מופיעות במסלולים, או סדרות, המורכבים מגומות בעלות ממדים זהים ובמרווחים אחידים. כמה מהמסלולים מציגים דגם זיגזג עדין, שבו הגומות מסודרות לסירוגין משני צידי ציר התנועה, באופן המתאים לדפוס הליכה של בעל חיים ההולך על שתיים.

בסך הכל, זוהו על פני משטח הסלע שני מסלולי הליכה ברמת ודאות גבוהה, ושלושה מסלולים נוספים ברמת ודאות נמוכה יותר. שני המסלולים הוודאיים יותר מורכבים מ-11 ומ-10 גומות, והם נבדלים ביניהם בקוטר החיצוני של הגומות, 50 ו-30 סנטימטרים, בהתאמה. אורך הצעד בשני המסלולים (כלומר המרחק בין כל שתי גומות באותו צד של ציר התנועה) דומה ועומד על כמטר וחצי. החוקרים משערים כי השוני בין המסלולים מספר על שני פרטים שונים שצעדו בסמיכות זה לזה, אולם לא ניתן לקבוע אם אלה היו פרטים בני אותו המין אך בשלבי חיים שונים, או בשני פרטים ממינים שונים שחלקו את אותה סביבת מחיה.

מניתוח מאפייני העקבות, החוקרים מסיקים כי ייתכן שהן נוצרו בידי דינוזאורים מהתת-סדרה תֵרוֹפּוֹדִים (Theropoda), שממנה התפתחו העופות, או מסדרת בעלי האגן דמוי עוף (Ornithischia). לשם השוואה, משערים כי את העקבות באתר בית זית הטביע דינוזאור דמוי יען מהתת-סדרה תרופודים. אורך הצעד של הדינוזאור מבית זית הוא מעט פחות ממטר וחצי, ומעריכים את גובהו בכ-2.5 מטרים. אם מניחים שקיים יחס ישר בין אורך הצעד לגובה החיה, אפשר לשער כי זה היה גם גובהם של הדינוזאורים שהשאירו את חותמם באתר אל-אירסל.

ניתוח של אורך הצעד מעלה כי גובה בעל החיים שהטביע את העקבות הוא בסביבות 2.5 מטרים. תקריב של שתי גומות באתר אל-אירסל | צילום: עבדאללה אוויס מתוך מאמר המחקר   

של מי העקבות האלה?

מה אפשר ללמוד מאתר העקבות שהתגלה לאחרונה? קשה, או אולי אף בלתי אפשרי, להסיק דבר על אודות בעלי החיים שדרכו בבוץ העתיק עצמם. אך עצם ההופעה של העקבות על פני סלע הגיר, יחד עם האתר הסמוך בבית זית, מספרים לנו מעט על מבנה פני השטח הקדומים של האזור. ההשתמרות של עקבות בעלי חיים יבשתיים על פני שכבות הסלע הימיות בהרי יהודה מצביעה על כך שלפחות בפרקי זמן מסוימים בשלהי תקופת הקרטיקון התחתון, המים מעל מדף היבשת המוצף היו רדודים מספיק כדי לאפשר לבעלי החיים הגדולים לצעוד מרחק רב מהחוף, ייתכן אפילו מספר קילומטרים לתוך הים, אולי בחיפוש אחר מזון.

השתמרות של מתאר כפות רגליים עם שלוש אצבעות קדמיות. אתר בית זית | צילום: רועי פרידמן, האוניברסיטה העברית

זהו המקרה השני עד כה שבו התגלו באזור ארץ ישראל רמזים לקיומם של דינוזאורים. מיעוט הממצאים הוא מפתיע בהתחשב בעושר הגיאולוגי הרב שבו התברך האזור, המתבטא בין היתר במכלול מאובנים מגוון ביותר של זוחלים ימיים ואף של פטרוזאורים, זוחלים בעלי כנפיים, שדמו לדינוזאורים אך אינם נחשבים לדינוזאורים. וכעת, בזכות ממצאים אלה אנו יודעים כי הדינוזאורים לבטח צעדו כאן. ייתכן שמדובר רק בעניין של זמן עד שיתגלה השלד הראשון. כנראה עוד לא הסתכלנו מתחת לסלע הנכון.