טיפול חדש ומבטיח לנגעי העור של מחלת הלישמניאזיס. המפתח: החשיפה שהפצעים נובעים משיבוש בתגובה החיסונית
מחקר חדש מגלה שתגובה חיסונית שהשתבשה היא הגורם לנגעים הכרוניים על עורם של חולים שסובלים משושנת יריחו (לישמניאזיס), מחלה טרופית שתוקפת כ-1.3 מיליון בני אדם בשנה. מעבר לכך החוקרים אף מצאו טיפול תרופתי שעשוי לעזור לחולים להגיע להחלמה מלאה.
שושנת יריחו היא מחלה שנגרמת בגלל טפיל קטן בשם לישמניה ומתאפיינת בדלקת עורית שמתפתחת לפצעים מוגלתיים ממושכים שמשאירים צלקות. המחלה נפוצה בין השאר בישראל ומועברת על ידי זבובון חול, בין השאר בבקעת הירדן, הערבה ומרכז הנגב. נכון להיום עדיין לא פותח חיסון יעיל נגד הטפיל והטיפולים למחלה כוללים כימותרפיה ותרופות אנטי-ביוטיות נגד חיידקים.
התרופות נגד הטפיל אמנם מאפשרות החלמה מהירה של הנגעים, אבל לא אצל כולם. יש חולים שאצלם גם לאחר שהטפיל נעלם לגמרי מגופם, הנגעים לא מחלימים ואף מחמירים. צוות חוקרים מבית הספר לרפואה וטרינרית של אוניברסיטת פנסילבניה הצליח לפענח את הסיבה המסתורית לתופעה ואף להציע תרופה פוטנציאלית לחולים.
בעבודתם הבינו החוקרים שהנזק העורי המתמשך נגרם מתגובה חיסונית של הגוף שהשתבשה, ולא מהשפעה ישירה של הטפיל. מתברר שחלק מהחולים נוטים לפתח תגובה חיסונית לנוכחות הטפיל, והתגובה הזאת ממשיכה גם זמן רב אחרי שהוא חוסל.
האשמה בכך מוטלת על תאים של מערכת החיסון שנקראים תאי T. בדרך כלל הם פועלים כמעין יחידת קומנדו של הגוף שמגנה עלינו מכל חיידק, וירוס או טפיל שמנסה לתקוף אותנו. כשטפיל הלישמניה חודר לגוף ותוקף את תאי העור, תאי T מגיעים לאזור הנגוע ומחסלים את התאים הנגועים. הבעיה היא שהם ממשיכים במלחמה גם אחרי שכל האויבים חוסלו.
למה זה קורה? כדי להבטיח שהאויב אכן הושמד, פיתח הגוף מנגנון מתוחכם להתמודד עם פולשים. לאחר שתא עור נגוע מחוסל משתחררות ממנו מולקולות מיוחדות שנקלטות בתאים שכנים לא נגועים. המולקולות הללו מעבירות אזהרה על נוכחותו של פולש וגורמות לתאים הקולטים לשחרר חלבון שמזעיק לאזור עוד ועוד תאי T לוחמים.
אולם אצל חלק מהחולים טקטיקת המלחמה הזו ממשיכה גם הרבה אחרי שאחרון הפולשים חוסל, ומביאה להרג מיותר של תאי עור והמשך הדלקת העורית. בעבודתם הצליחו החוקרים לבודד שני חלבונים חשובים שגורמים לדלקת המתמשכת ואף הראו שכאשר מעכבים את פעולתם הנגעים על העור מחלימים מהר יותר.
"שושנת יריחו היא מחלה טרופית שמאפיינת את העולם השלישי, לכן עלול להיות קשה למצוא את המימון הנדרש כדי לפתח תרופות חדשות כנגד החלבונים שמצאנו", מסביר פיליפ סקוט (Scott) מצוות המחקר. למרבה השמחה קיימות היום בשימוש תרופות לטיפול בדלקות, שאולי יוכלו לעזור לחולים שתגובת הדלקת נמשכת אצלם בלי הטפיל. "העובדה הזאת יכולה לעזור לנו מאוד להמשיך את המחקר לשלב הבא ולנסות את הטיפול בניסוי קליני בבני אדם".
