ריחות יכולים לעורר בנו רגשות עזים. בושם של אדם אהוב עשוי לעורר בנו רגשות חיוביים, ריח של אוכל מתבשל מעורר בנו תיאבון, וריחות גם יכולים להזכיר לנו אירועים שהתרחשו לפני זמן רב. לעומת זאת, ריח רע, כגון זיעה, אוכל רקוב או דגים, מעורר בנו בחילה וסלידה. בתרבויות בעולם שהתזונה בהן מתבססת במידה רבה על דגים, לתגובה לריח שלהם עשויה להיות חשיבות הישרדותית. ואכן, מחקר חדש מגלה כי בקרב תושבי איסלנד נפוצה יחסית מוטציה נדירה שגורמת למחזיקים בה לא לזהות ריח של דגים.
כשאנחנו מריחים, מולקולות שנמצאות באוויר או נפלטות מהמזון נכנסות אל תעלות האף. בחלקו האחורי של האף יש קולטנים שאליהם מולקולות הריח מתחברות. בחוטם האנושי יש כ-400 סוגי קולטנים, ולכל אחד מהם יש מבנה ייחודי משלו המותאם לסוג מסוים של מולקולה. כשמולקולת ריח מתחברת לקולטן, הוא גורם לתא עצב סמוך לשלוח אות עצבי למוח, שמפענח את האותות שהוא מקבל מכל הקולטנים יחדיו ומתרגם את המידע לתפיסת ריח. כל מולקולת ריח עשויה לגרות תא עצב אחר.
במוחנו יש כ-40 מיליון תאי עצב המוקדשים לעיבוד תחושת הריח, כך שיחד הם מאפשרים לנו לזהות ריחות רבים מאוד ולהבחין ביניהם. בעבר חשבו כי בני האדם מסוגלים להבדיל בין 10,000 סוגים של ריחות, אך מחקר שפורסם לפני כמה שנים העלה כי חוש הריח שלנו מפותח הרבה יותר מכפי שחשבנו ומאפשר לנו להבדיל בין קרוב לטריליון ניחוחות שונים.
בני אדם יכולים להבדיל בין קרוב לטריליון ניחוחות שונים. משתתפת במחקר מריחה את אחת הדוגמיות | קרדיט: Jón Gústafsson, deCODE Genetics - Amgen Inc
מוטציית הדגים המסריחים
אף על פי שהאנטומיה של איברי ההרחה של כל בני האדם היא פחות או יותר זהה, אנשים שונים עשויים לתרגם אחרת ריחות זהים. במחקר שנעשה לאחרונה באיסלנד התגלו תוצאות מפתיעות למדי: בשעה שהרוב המוחלט של אוכלוסיית העולם חשה סלידה מיידית מריח עז של דגים רקובים, באיסלנד המצב שונה. כלומר, גם שם רוב הציבור סולד מהריח, אבל שני אחוזים – אחד מכל חמישים איש – לא יריחו דבר! איך זה ייתכן?
בניסוי נתנו החוקרים ל-11,326 נבדקים תושבי איסלנד להריח שישה ריחות שונים ולנסות לגלות את מקורם. כשהגיעו לניחוח הדגים, כמעט כל המשתתפים זיהו אותו מיד וקבעו שהוא הריח הכי פחות נעים מבין ששת הריחות. אך כמה מאות מהם לא זיהו כלל את הריח, וניחשו שמדובר בקטשופ, קינוח או פרח. "הם אפילו לא היו קרובים לתשובה הנכונה", סיפרה החוקרת הראשית, רוזה גיסלדוטיר ( Gisladottir), בראיון לניו-יורק טיימס.
המדענים מסבירים שהנבדקים שהתקשו לזהות נכון את הריח העז של הדגים הם נשאים של מוטציה בגֵן שנקרא TAAR5, כלומר יש להם גרסה שונה של הגֵן הזה בהשוואה לשאר האוכלוסייה. אותו גֵן ממלא תפקיד בזיהויה של מולקולה בשם TMA, שנמצאת בין השאר בדגים, במאכלים רקובים וגם ברוק, שתן וזיעה.
בעוד שבאזורים אחרים בכדור הארץ המוטציה הזאת נדירה מאוד, באיסלנד, גם אם אינה שכיחה, הנוכחות שלה באוכלוסייה מורגשת. מדוע דווקא שם? לדברי קארי סטפנסון (Steffanson), אחד החוקרים, "איסלנד מיושבת כבר 1,100 שנה, ובמשך זמן רב מאוד המתיישבים שם ניזונו בעיקר מדגים. אז למי שנולדו עם המוטציה הזאת יש יתרון מסוים, מכיוון שכך הם מחזיקים מעמד טוב יותר כשכל מה שיש להם לאכול זה דגים".
לפני שאתם מקנאים בבני המזל שאינם סובלים מריחות מבאישים, חשוב לזכור שליכולת לזהות ריחות כאלה יש חשיבות הישרדותית. למעשה מדובר במנגנון שמאפשר לנו לדעת בסבירות גבוהה אם מאכל כלשהו ראוי למאכל, או שמא הוא רקוב. אחרי הכול, מוטב לסבול מריח רע, מאשר לגלות שהאוכל מקולקל רק אחרי שהכנסנו אותו לפה.
סרטון של TED-Ed - איך אנחנו מריחים: