מחקר חדש שחיפש מדדים אובייקטיביים להפרעה הקשה זיהה שלושה טיפוסים שונים שלה, שבאחד מהם החולים אינם מגיבים לתרופות

תרופות נוגדות דיכאון עוזרות למיליוני אנשים, אך הן לא עובדות בכל המקרים. מחקר חדש מיפן מספק כעת תובנות מדוע זה כך.

לפי ארגון הבריאות העולמי, כ-300 מיליון בני אדם בעולם סובלים מדיכאון. המחלה, שנקראת בעגה המקצועית "הפרעת דיכאון מז'ורי", מתאפיינת ברמות חומרה שונות ומשפיעה על הדרך שבה החולים מרגישים, חושבים ומתמודדים עם פעילויות יומיומיות. לפי המכונים הלאומיים לבריאות הנפש (NIMH) בארצות הברית, תסמיני הדיכאון כוללים בין השאר עצב, אובדן ההנאה והעניין בפעילויות שונות, חוסר מרץ, תחושת חוסר ערך, פסימיות ושינויים בתיאבון ובשינה. לצורך האבחון התסמינים צריכים להימשך שבועיים לפחות ולא לנבוע מהפרעות נפשיות אחרות כמו הפרעה דו-קוטבית. דיכאון חמור ומתמשך עלול לגרום לאדם הלוקה בו סבל רב.

למרות שכיחותו, הסיבות לדיכאון אינן מובנות לגמרי. ידועים כמה גורמי סיכון, ביניהם מאפיינים גנטיים וביוכימיים של החולה, מאפייני אישיות כמו דימוי עצמי נמוך או צורת ההתמודדות עם מצבי לחץ, וגורמים סביבתיים כגון חשיפה לאירועים טראומטיים או לתנאי חיים קשים.

אחד הקשיים הגדולים בטיפול בדיכאון הוא שסוג התרופות הנפוץ ביותר – מעכבי ספיגה מחדש של המוליך העצבי סרוטונין – אינם יעילים אצל חולים רבים. מחקר שפורסם בארצות הברית ב-2018 בדק כמה עשרות אלפי חולים ומצא שכשישית מהם אינם מגיבים לטיפולים. לצד ניסיונות, חלקם מוצלחים, לטפל בחולים כאלה בסמים פסיכדליים כמו פסילוציבין ואייואסקה, חוקרים מנסים עדיין לענות על השאלה מדוע הדיכאון שלהם עמיד לתרופות המקובלות.

מחקר חדש מיפן עשוי כעת לספק את התשובה, וגם לסייע לנו לאבחן את ההפרעה ולטפל בה בדיוק רב יותר. לדברי מדען המוח החישובי קנג'י דויה (Doya) מהמכון המדעי והטכנולוגי של אוקינאווה ביפן, "יש ספקולציות רבות לגבי קיומם של כמה סוגי דיכאון והשפעתם על יעילות התרופה, אבל מעולם לא הושגה הסכמה על כך בין המדענים".

לנבור בנתונים

על פי רוב דיכאון מאובחן על סמך הערכה פסיכיאטרית, אולם הערכה כזאת אינה מדע מדויק. לאור זאת גבר בשנים האחרונות החיפוש אחר סמנים ביולוגיים לדיכאון, כלומר מדדים אובייקטיביים שניתנים להערכה כמותית ואינם תלויים בנקודת המבט הסובייקטיבית של החולה או של הרופא. אחד מהם יכול להיות דפוס של פעילות מוחית, שאפשר למדוד באמצעות דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI).

כדי למצוא איך לסווג חולי דיכאון לקבוצות ביצעו דויה וצוותו ניתוח אשכולות – שיטה שבה המחשב לומד מאגר נתונים גדול ומקבץ יחד נתונים דומים ב"אשכולות". את הניתוח הם ביססו על נתונים מ-134 חולים, חציים חולי דיכאון מאובחנים וחלקם בריאים. החוקרים אספו מהם נתוני fMRI, פרופיל גנטי, שאלונים על אישיות, דפוסי שינה, חוויות חיים ופרטים על חומרת התסמינים הדיכאוניים. בסך הכול נבדקו למעלה מ-3,000 משתנים.

ציור של איש יושב בגשם. Shutterstock
התסמינים כוללים עצב, אובדן הנאה ועניין, חוסר מרץ, תחושת חוסר ערך, פסימיות ושינויים בתיאבון ובשינה | Shutterstock

סוגי דיכאון

"האתגר העיקרי במחקר היה לפתח כלי סטטיסטי שיכול למצות מידע רלוונטי כדי לקבץ יחד נבדקים דומים", מסביר הסטטיסטיקאי טומוקי טוקודה (Tokuda), שהיה שותף למחקר. הכלי שהצוות פיתח מיועד לחקר בסיס נתונים שמכיל סוגי משתנים שונים. בעזרתו הם זיהו שלושה תת-סוגים של דיכאון שאותם הם כינו D2, D1 ו-D3.

אנשים מקבוצה D1 מתאפיינים בסנכרון גבוה, כלומר קשרים חזקים בין מרכיביה של רשת במוח שאחראית על התבוננות פנימית, וגם בהיסטוריה של טראומות ילדות. לעומתם, אנשים מקבוצה D2 מאופיינים גם הם בסנכרון גבוה של אותה רשת אך לא חוו טראומה בילדותם. ואילו חולים מהקבוצה השלישית מאופיינים בסנכרון נמוך ובהיעדר היסטוריה של טראומה. הניתוח גם העלה שתרופות מעכבות סרוטונין יעילות בשתי הקבוצות האחרונות, אך לא בראשונה.

החוקרים מציינים שיידרשו מחקרים נוספים עם נבדקים רבים יותר שיגבו את התוצאות שלהם לפני שנוכל להתייחס אל החלוקה הזו כעובדה ולפעול לפיה. כך או כך, השיטה שפיתחו תוכל לעזור לחוקרים להבין טוב יותר את מורכבות הדיכאון ולהנחות פסיכיאטרים מי עשוי להפיק תועלת מהטיפול ומי לא. סיווג הלוקים בדיכאון לתת-קבוצות נבדלות עשוי לתרום להענקת טיפול מתאים ויעיל לסובלים מההפרעה, במקום לבזבז זמן יקר על "ניסוי וטעייה". התאמת הטיפול הנכון לחולים תשפר את איכות חייהם ותפחית את הסיכון להישנות של הדיכאון בהמשך.

דויה מסכם: "זהו המחקר הראשון שמזהה סוגים של דיכאון על סמך היסטוריית חיים ונתוני דימות. הוא מתווה למדענים שחוקרים את ההיבטים העצביים של דיכאון נתיב מעודד שיוכלו להתמקד בו במחקריהם".

 

11 תגובות

  • ד

    ג

    מה זה אומר "קשר חזק" בין רכיבי רשת מוחית? עובר יותר חשמל? בקצב פעימה יותר גבוה, כל רכיב (נוירון) קשור ליותר רכיבים/נוירונים?

  • אנונימי

    בעיקר הפעלה חזקה יותר של

    בעיקר הפעלה חזקה יותר של נוירון אחד על ידי נוירון אחר, כמו מה שקורה בזיכרון

  • אלי

    אין מחלה כזאת!

    עצוב שמוסד מכובד כמכון וייצמן נותן חסות למאמרים אודות דברים כ"כ לא מדעיים כ"דיכאון". הרי ידוע שאין מחלה גופנית כזאת. אין שום בדיקה גופנית שמראה נוכחות של מחלה כזאת. הסכנה בפרסום כתבות כאלה היא במתן לגיטימציה ל"תרופות" שהן לא יותר מסמים פסיכואקטיביים אשר רק מדרדרים את המצב המנטלי של האדם עד למצבים של אלימות קשה ואובדנות. ראו מקרה דודו טופז ופרוזאק

  • מוריס

    המדע מטיבו חוקר ומנסה למצוא

    המדע מטיבו חוקר ומנסה למצוא בסיס עובדתי, בגוף האדם זה ברמה הביולוגית כימית. וזה שאין בדיקה גופנית שמעידה על דיכאון זה לא הוכחה לכלום, אלא שלא נמצאה בדיקה כזאת עד כה. ובעניין לגיטימציה לתרופות, דווקא הכתבה מחדשת את העניין שיש סוגי דיכאון שאין שום טעם לתת תרופות מהסוג הנפוץ.

  • דויד בר

    מה לגבי תופעות הלוואי?

    אין כאן אף מילה על תופעות הלוואי הקשות והסכנות לבריאות הגופנית והנפשית תחת טיפול פסיכיאטרי תרופתי. ועל התלות שמתפתחת לאורך השנים שלא מאפשרת לרוב גמילה מלאה מהכדורים. המטופל נהיה זומבי שתלוי בכדורים לכל חייו. אבל העיקר המאמר הזה נשמע מאד מלומד.

  • דיויד פאב

    בהחלט יתכנו תופעות לוואי

    אבל יש מקרים שבהם הן עדיפות על פני חיים מתמשכים עם סבל של דיכאון, שעלול להיות הרבה יותר קשה מאשר רוב תופעות הלוואי שאפשר לחשוב עליהן.
    לכן חשוב לעשות את החישוב של עם מה יהיה קל יותר להתמודד.

  • אנונימי

    לולית

    לא יעזור לכם. דיכאון לא קשור למוח ותרופות אינן התשובה. מציאת הטעם והדרך האמיתי בחיים היא התשובה

  • אלמונימית

    כן יעזור לכם

    אדם דיכאוני לא ימצא טעם בלמצוא טעם ודרך אמיתי בחיים.
    מהקשקוש שלך ברור שאין לך מושג מה ההבדל בין עצב חולף לבין דיכאון אמיתי.

  • מוריס

    לא סביר שדיכאון לא קשור למוח,

    לא סביר שדיכאון לא קשור למוח, כי כנראה שכל התפקודים הנפשיים קשורים אך ורק למוח. אני מסכים שמציאת טעם בחיים היא 'טיפול טבעי' למצבי דיכאון, ועדיף תמיד על תרופות. אבל כמו בהרבה מקרים אחרים בענייני הרפואה, יש מצבים שהתרופות גם שימושיות. בעיקר מצבים קשים שבהם האדם לא מסוגל לתהליך ריפוי טבעי

  • אנונימי

    דיכאון זה מצב אנושי, לא מחלה.

    המודל הביו-הרפואי של הפרעות נפשיות הוא מודל תיאורטי ולא מוכח, שמתעלם מהמורכבות האנושית ומנסה לצמצם אותה לכמה חומרים כימיים במוח. לא עבד ולא יעבוד.

  • מוריס

    המדע מנסה למצוא בסיס חומרי

    המדע מנסה למצוא בסיס חומרי (ביולוגי כימי) לתופעות בעולם, כמו גם לתופעות נפשיות. זאת הדרך שלו. הדרך הזאת הוכחה כבעלת השגים מדהימים במגוון תחומים. אביא לדוגמא מקרים של אנשים שהתחילו לשמוע קולות בראש, והתגלה שזה גידול בראש ולאחר הסרת הגידול נעלמו הקולות. עם זאת, גם לדעתי, המציאות היא מורכבת, וייתכן מאוד שלא כל תופעה ניתן להסביר במישור הכימי ביולוגי, אלא שיש 'שורשים' נוספים למציאות שאינם יכולים להחקר ולהבדק בכלים מדעיים, לפחות לא בכלים של היום. זה כמו שיש רפואה מערבית ויש רפואות טבעיות ויש מקום לשימוש בשניהם.