מחקר מצא שאנשים שרחרחו את הדמעות של אנשים אחרים הפגינו התנהגות פחות תוקפנית
פעולת הבכי מקושרת אצל בני האדם לרגשות עזים. הבכי מאפשר לנו להביע את רגשותינו והוא אמצעי חשוב לפורקן רגשי. הבכי, והדמעות שמגיעות איתו, יכולים להופיע בתגובה לעצב, בזמן לחץ, שמחה או התרגשות, והם עוזרים לנו לזהות מתי אנשים בקרבתנו נמצאים בסערת רגשות או במצוקה.
לאנשים רבים נדמה שהמשמעות של הבעת רגש זו היא ברורה, אולם הבכי הוא התנהגות מורכבת שמופיעה גם אצל בעלי חיים נוספים, ואנחנו עדיין לא מבינים מספיק את החשיבות והתפקיד שלו. כעת חוקרים הראו שהדמעות מכילות מסרים כימיים, המאפשרים לבני האדם לאותת לסובבים אותם ולהשפיע על התנהגותם. במחקר חדש, שנערך במעבדתו של נעם סובל במכון ויצמן למדע, גילו החוקרים שכאשר גברים מרחרחים דמעות של נשים, פוחתת נטייתם להתנהגות תוקפנית.
ללכת בעקבות האף
גופנו מייצר מדי יום הפרשות שונות בעלות תפקידים חשובים. למשל, הזיעה מורכבת בעיקר ממים המתאדים מעל פני העור תוך כדי אובדן של חום. כך היא מאפשרת לגוף לאזן את הטמפרטורה שלו ולהצטנן כאשר הוא חשוף לטמפרטורות גבוהות במהלכו של יום חם. סוג אחר של הפרשות הוא הדמעות, המסככות את העיניים ומונעות מהן מלהתייבש, ואף מגינות עליהן מזיהומים בזכות חלבונים מיוחדים שמפרקים חיידקים. מעבר לתפקידים הללו, לזיעה ולדמעות יש תכונה נוספת אך פחות מוכרת: הן מפיצות מסרים כימיים.
האוויר סביבנו עשיר בריחות הנושאים מידע, למשל ריח של מזון רקוב המזהיר אותנו לא לאכול או ריח של עשן המאותת על שרפה. הריח יכול גם למסור מידע על מצבם של האנשים הסמוכים לנו. לחוש הריח יש השפעה רבה עלינו, אף על פי שלרוב אנחנו לא מקדישים לו יותר מדי מחשבה. הריחות המציפים את אפנו כל העת יכולים להשפיע על מאזן ההורמונים בגוף, על פעילות מערכת העצבים, ובסופו של דבר עשויים גם להשפיע על ההתנהגות שלנו. אם נחזור לדוגמת הזיעה, היא מכילה מגוון חומרים והרכבה משתנה בהתאם למצבו של האדם המזיע. כאשר אנו מריחים את האותות הכימיים המופרשים בזיעה של אדם אחר, התגובה להרכב ייחודי אחד יכולה להיות שונה מהתגובה להרכב ייחודי שני.
בבני אדם עדיין רב הנסתר על הגלוי בנושא השפעת האותות הכימיים שבדמעות על ההתנהגות, אך בעולם בעלי החיים יש לקשר ביניהם ראיות לא מעטות ממחקרים. בעכברים מצאו כי הדמעות שזכרים מייצרים מכילות חלבון המעודד פעילות מינית מוגברת בנקבות. בנוסף, גורי עכברים מפרישים בדמעותיהם חלבון אחר, המאותת לזכרים בוגרים שלא לבטא התנהגות מינית כלפי הצעירים שטרם הגיעו לבגרות מינית.
במקרה של בני האדם, טרם נבדקה השפעת הדמעות על ההתנהגות עצמה, אך כבר היום יש ראיות לכך שהאותות הכימיים שמכילות הדמעות משפיעים על גוף האדם. במעבדתו של נעם סובל גילו בעבר שריח הדמעות של נשים מפחית את רמת הטסטוסטרון בגברים - תגובה גופנית המזוהה עם ירידה בהתנהגות תוקפנית. כעת, החוקרים השתמשו בכלים נוספים כדי לבדוק את היקף ההשפעה של רחרוח דמעות על הפעילות המוחית וההתנהגות של הנבדקים.
בניסוי קודם גילו שריח דמעות של נשים מפחית את רמת הטסטוסטרון בגברים. גבר מריח תכולת בקבוקון | Studio Romantic, Shutterstock
לבכות לך
החוקרים גייסו למחקר שש מתנדבות בשנות העשרים לחייהן, שהעידו על עצמן שהן נוטות לדמוע בקלות. המתנדבות צפו בסרטונים עצובים, הזילו דמעות ואספו אותן במכלים. בשלב הבא, המשתתפים הגברים בניסוי קיבלו לרחרוח צנצנות המכילות את דמעות הנבדקות או תמיסת מי מלח שטופטפה על לחיי אותן נשים שתרמו את הדמעות - כאשר שתי הדגימות, לכאורה, חסרות ריח.
מייד לאחר מכן, הגברים הונחו לשחק במשחק מחשב שמטרתו להרוויח כסף. לנבדקים נאמר שהם משחקים נגד שחקן נוסף, ובמהרה הם גילו שהוא נוהג להתגרות בהם ולגנוב מהם כסף במסגרת המשחק. הנבדקים לא ידעו שהשחקן הלא ידידותי איננו בן אנוש אלא למעשה המחשב. הם קיבלו את האפשרות לנקום במשתתף השני ללא תגמול כספי, או להתעלם מההטרדות, להמשיך במשחק ולהרוויח כסף עבור עצמם.
תוצאות הניסוי הראו שאכן, לרחרוח הדמעות הייתה השפעה גדולה על התנהגות הנבדקים, בפער משמעותי עד כדי כך שהחוקרים הופתעו מגודלו: בעקבות הרחת הדמעות חלה ירידה של כ-40 אחוזים בהתנהגות הנקמנית - המתוארת בספרות כסוג של תוקפנות, לעומת רמתה לאחר רחרוח מי המלח. ייתכן ששינוי ההתנהגות הזה משקף את הירידה ברמת הטסטוסטרון אצל הגברים שהריחו דמעות.
כדי להבין את התהליכים העצביים שמעורבים בשינוי ההתנהגות הזה, החוקרים עקבו אחר הפעילות המוחית של הנבדקים באמצעות סריקת מוח תפקודית בתהודה מגנטית (fMRI) במהלך המשחק. הסריקה הזו אפשרה לחוקרים לעקוב אחר צריכת הדם במוח, וממנה להסיק על רמת הפעילות באזורי המוח השונים. החוקרים זיהו, בין היתר, שבזמן שהנבדקים הריחו את הדמעות חלה ירידה בפעילות המוח באזורים המקושרים לתוקפנות.
האיבר העיקרי המשמש בעלי חיים רבים לקליטת מסרים כימיים חברתיים הוא איבר יעקובסון, מה שמסביר את היכולת שלהם להגיב לכימיקלים הריחניים שבדמעות. הדעה הרווחת היא שבבני האדם האיבר התנוון או אולי כלל אינו קיים, ולכן היינו מצפים שלבני אדם תהיה תגובה מוגבלת לאותות מסוג זה.
כדי להבין איך בכל זאת המשתתפים קלטו את האותות הכימיים והגיבו להם, החוקרים בדקו אם באף האנושי יש קולטני ריח שמגיבים לדמעות. קולטנים אלה פועלים כמו אנטנות קטנות ומזהים את המולקולות השונות שבאוויר, ומאפשרים לאף לבשר למוח על מסרים כימיים שונים. החוקרים גידלו בצלחת תרבית תאי עצב שביטאו 62 סוגים של קולטנים שנבחרו מתוך כ-350 הסוגים שקיימים באף האנושי, ומצאו ביניהם ארבעה קולטנים שהגיבו לדמעות אך לא למי המלח.
החוקרים בדקו אם באף האנושי יש קולטני ריח שמגיבים לדמעות ומצאו ארבעה סוגים שהגיבו להן. קולטני ריח באף | איור: Nemes Laszlo / Science Photo Library
איפה אני חוטם?
הסביבה שלנו עמוסה במסרים שהגוף קולט ומנתח, במקרים רבים מבלי שנהיה מודעים להם או שנבין אותם. הדמעות שבני אדם מזילים מכילות מסרים כימיים הנקלטים על ידי מערכת הריח שלנו, ונראה כי הן יכולות להשפיע על האופן שבו אנו מתנהגים, כמו במקרה שתיארנו על מידת התוקפנות בגברים.
למרות הידע החדש שמצטבר עם השנים, נדרשת עבודה נוספת כדי להבין לעומק את השפעת האות הכימי שבדמעות על התנהגותנו. במחקר הנוכחי בדקו רק איך משפיעות דמעות של נשים על התנהגותם של גברים, ויהיה מעניין לבחון כיצד הדמעות משפיעות על נשים, כמו גם מה תהיה השפעתן של דמעות גברים על שני המינים. עם זאת, היום כבר ברור יותר מבעבר שלדמעות יש תפקידים חשובים בתקשורת בין בני אדם, ושלפעמים גורמים המשפיעים על האופן שבו אנו פועלים נמצאים לנו ממש מתחת לאף.
