לוטרות שנעזרות באבנים לפיצוח קונכיות וסרטנים משיגות מזון טוב יותר, וסובלות פחות מנזק לשיניים. הדבר חשוב במיוחד במקומות שבהם יש מחסור בטרף המועדף עליהן
לוטרות הים (Enhydra lutris) שחיות לחופי קליפורניה יודעות מה הן אוהבות. אם היו יכולות להזמין אוכל מתפריט, הן היו מבקשות כל יום קיפודי ים ואוזני ים, שהן רכיכות מהסוג Haliotis. ליצורי הים האלו יש בשר טעים ומזין, ולא פחות חשוב – ללוטרות קל למדי לשבור את הקוצים של הקיפודים ואת הקונכייה של אוזני הים, בעזרת שיניהן החזקות.
אבל מה קורה כאשר יש הרבה לוטרות שמתחרות על המטעמים הללו, ולא מספיק קיפודים ואוזניים עבור כולם? אז הלוטרות נאלצות לפנות לצדפות, לסרטנים או לחלזונות, שאת השכבה חיצונית הקשיחה המגינה עליהם קשה יותר לפצח. חלקן עושות זאת בעזרת שימוש בכלים – במקום להשתמש בשיניים, הן מפצחות את הקונכיות ואת הסרטנים בחבטות על סלעים או אבנים. לעיתים קרובות הן צפות על גבן במים כשהאבן מונחת על בטנן, והן חובטות בה שוב ושוב עם הצדפה, כפי שניתן לראות כאן:
לוטרת הים מפצחת קונכייה על אבן
טראח טראח - ולאכול
במאמר חדש, חוקרים הראו כי הלוטרות שמשתמשות בכלים, ובמיוחד הנקבות, אכן אוכלות טרף קשה יותר, ופעמים רבות גם גדול יותר, מאלו שנמנעות מהם. ויותר מכך: לוטרות שמפצחות את הקונכיות על האבנים לא צריכות לשבור את שיניהן, פשוטו כמשמעו, על הטרף המשוריין. החוקרים מצאו שהשיניים שלהן היו במצב טוב יותר משיניהן של הלוטרות שאינן משתמשות בכלים.
החוקרים עקבו אחר 196 לוטרות במפרץ מונטריי בקליפורניה, שלהן הוצמדו קולרי GPS. הם נעזרו במתנדבים, שזכו לשם "צופי לוטרות" ("otter spotters"). העבודה, אמר כריס לאו (Law) שהוביל את המחקר לכתב העת המדעי Science, לא עד כדי כך קשה: "אתה פשוט מסתובב בחוף של קליפורניה ומסתכל על לוטרות".
התצפיות העלו שהמרוויחות הגדולות מהשימוש בכלים היו הנקבות. הן קטנות יותר מהזכרים, ואין להן את אותה עוצמת נשיכה. לכן, אמר לאו בריאיון לרדיו הציבורי האמריקאי, NPR, "הן לרוב לא יכולות לפצח בשיניהן את סוגי הטרף הקשים יותר. אבל הן משתמשות בכלים יותר מהזכרים, וכך משיגות גישה למקורות המזון הללו".
במקרים רבים, הטרף הקשה יותר הוא גם הגדול יותר – צדפות וסרטנים גדולים שמכילים מזון רב. כך משתמשי הכלים, ובעיקר המשתמשות, יכולים לספק בקלות את דרישות המזון שלהם. אבל יש גם לוטרות שבחרו בדרך אחרת. החוקרים גילו שלוטרות רבות מפתחות "התמחות" בסוג טרף מסוים, וניזונות בעיקר ממנו. חלק מהלוטרות התמחו בחלזונות, שלא מכילים הרבה בשר – אבל יש הרבה מאוד מהם. לוטרה יכולה לאסוף בצלילה אחת לקרקעית הים עשרות חלזונות, ואז לצוף על הגב כשהיא אוכלת אותם, אחד אחרי השני. ומכיוון שגם את הקונכיות שלהם קשה לפצח בשיניים, אוכלי החלזונות משתמשים באבנים ובסלעים, כמו אוכלי הצדפות. "טראח טראח – לאכול. טראח טראח – לאכול", תיאר זאת לאו בריאיון ל-Science.
המרוויחות הגדולות מהשימוש בכלים היו הנקבות. לוטרת הים מטיחה את קונכיית הטרף על אבן המונחת על בטנה ומשמשת כסדן | Monterey Bay Aquarium
לשאול "לשם מה" ולא רק "איך"
הכלים לא רק מאפשרים ללוטרות גישה למזון שלא יכלו להגיע אליו – הם גם עוזרים להן להימנע מפגיעה בשיניים. פתיחה של טרף קשיח בשיניים עלולה לגרום לנזק, כמו שחיקה של זגוגית השן (האמייל) ואף שבירה של השיניים. החוקרים מצאו שלוטרות שהשתמשו בכלים באופן קבוע, ביותר ממחצית הפעמים שבהם הן נצפו אוכלות, נהנו משיניים במצב טוב יותר ופחות שחיקה של זגוגית השן. זה היה נכון גם לגבי הנקבות וגם לגבי הזכרים שמשתמשים בכלים.
הלוטרות לא יכולות לקנות שיניים תותבות, ונזק חמור לשיניים שלהן פירושו שהן פשוט לא יוכלו לאכול. בנוסף, שחיקה של זגוגית השן עלולה להוביל לדלקות מסכנות חיים. השימוש בכלים מאפשר להן לאכול מזון קשה מבלי לפגוע בשיניים, וכך להמשיך ולשגשג גם כאשר הן לא מצליחות להשיג את הטרף המועדף עליהן, שהוא קל יותר לפיצוח.
הלוטרות שייכות לקבוצה מצומצמת למדי של בעלי חיים שמשתמשים בכלים, והשימוש שהן עושות באבנים כסדן לפיצוח קונכיות תואר לראשונה כבר בשנות ה-60. אך עד עתה, רוב החוקרים שעקבו אחר הלוטרות ואחר משתמשי כלים נוספים התמקדו ב"איך", ולא ב"לשם מה". הביולוג האמריקאי רוב שומייקר (Shumaker), מומחה לשימוש בכלים אצל בעלי חיים, שלא היה שותף למחקר הזה, אמר ל-NPR שהתחום מתחיל להשתנות. "חוקרים כבר לא עוסקים בתיאור השימוש בכלי עצמו או ייצור הכלי, אלא מתארים את ההשפעה שיש לכך על החיים של בעל החיים". כך, המחקר החדש חשף כיצד השימוש באבנים מאפשר ללוטרות להסתגל למזון חדש, ולתנאים משתנים.
לוטרות מפצחות קונכיות וטרף אחר, סרטון של נשיונל ג'יאוגרפיק:
