במירוץ החימוש בין האדם לטפיל המלריה, נרשם הישג לטפיל: התפשטות אוכלוסייה העמידה בפני השילוב המקובל של תרופות. כעת חוששים שהטפיל העמיד יתפשט מאסיה לאפריקה

כמחצית מאוכלוסיית העולם חשופה לאיום המלריה, מחלה טפילית שמדביקה כ-220 מיליון בני אדם בשנה והורגת כ-1,200 איש ביום, רובם ילדים. ארגון הבריאות העולמי שואף להכחיד את המחלה מהעולם עד שנת 2040, אך זן עמיד לתרופות מאיים כעת על מטרה זו.

הגורם למלריה הוא טפיל חד-תאי בשם פלסמודיום (Plasmodium), שהזן המסוכן ביותר שלו הוא פלסמודיום פלציפרום (Plasmodium falciparum). מחזור החיים של הטפיל מורכב מאוד וכולל שני פונדקאים – יתושי אנופלס ובני אדם. יתושה שנושאת את הטפיל מעבירה אותו למחזור הדם של האדם בזמן העקיצה, ומשם הוא מגיע לכבד ומתרבה. בהמשך הטפילים משתחררים מחדש לזרם הדם, חודרים לתאי דם אדומים ומתרבים גם בהם. בתוך יומיים תאי הדם המודבקים מתפוצצים ומשחררים המוני טפילים חדשים, שמדביקים תאים נוספים וחוזר חלילה.

חלק מהטפילים המתרבים בזרם הדם יתפתחו בהמשך לתאי מין של הטפיל, ובצורה זו עוברים ליתושה הבאה שתעקוץ את האדם הנגוע. תאי המין הללו יתרבו במעי היתושה, יתפתחו לצורה של הטפיל אשר מסוגלת להדביק בני אדם, ויעברו ממעי היתושה לבלוטות הרוק שלה ומשם לדם של האדם הבא שתעקוץ.

תוך כדי כך, טפילי המלריה פוגעים בעיקר בתאי הדם האדומים, וגורמים להם להיצמד לדופנות כלי הדם ולחסום כלי דם קטנים. כשזה קורה באיברים חיוניים כמו המוח, הכליות והריאות, ההשפעה היא קטלנית.

המאמץ העולמי למגר את מחלת המלריה כולל ניסיונות לרסן את אוכלוסיית היתושים וכן מחקרים שנועדו לפתח חיסון יעיל. כרגע עדיין לא הושגה הצלחה במניעה גמורה של הדבקה ותחלואה, ויש צורך בתרופות נגד מלריה כדי לטפל בחולים במחלה קשה זו.

לאורך ההיסטוריה התגלו כ-13 תרכובות שונות הפועלות כנגד טפילי המלריה, שמהן פותחו תרופות שונות. עם זאת, זמן קצר לאחר תחילת השימוש, התפתחו עמידויות כנגד כל התרופות הקיימות. לפיכך, החל משנת 2001 החלו לטפל במלריה אך ורק בשילוב של שתי תרופות שונות. החוקרים קיוו כי בדרך זו יפחיתו את הסיכוי להתפתחות העמידות.

כמה שילובים של תרופות נמצאים בשימוש. אחד מהם משווק תחת השם Eurartesim, והתרופות שהוא מכיל הן ארטמיסינין (Artemisinin), תרכובת שהתגלתה בשנת 1971 על ידי כלת פרס נובל בפיזיולוגיה ורפואה טו יויו (Tu Youyou), ופיפרקווין (Piperaquine), תרכובת שהתגלתה בשנות ה-60 של המאה הקודמת על ידי צוות מחקר סיני. מנגנון הפעולה של שתי התרופות אינו ידוע.

טפילי מלריה משתחררים מתוך תאי דם אדומים נגועים. אילוסטרציה | איור: Science Photo Library
טפילי מלריה משתחררים מתוך תאי דם אדומים נגועים. אילוסטרציה | איור: Science Photo Library

העמידות מתפשטת

החל משנת 2008, Eurartesim ניתן כטיפול כנגד מלריה בקמבודיה, ובהמשך גם בכמה מדינות שכנות כגון וייטנאם, תאילנד ולאוס. בשנת 2013 בודד טפיל עמיד לשתי התרופות במערב קמבודיה. מחקר שמתפרסם כעת מצא כי הטפיל העמיד התפשט מאז ללאוס, תאילנד ווייטנאם, והחליף את הזנים הרגישים. בקמבודיה הטפיל העמיד אחראי ל-50 אחוז ממקרי המחלה, ובצפון תאילנד ווייטנאם, 80 אחוז מכל מקרי המלריה מקורם בטפיל העמיד. בהתאם לכך, מחקרים מהשנים האחרונות מצאו כי מחצית מהחולים באזורים אלו אינם מגיבים לתרופה.

אף שברוב המקרים קיימות תרופות אחרות שאפשר להשתמש בהן כדי לטפל בטפיל העמיד, נתוני המחקר מעוררים דאגה בקרב מומחים בתחום. ראשית, החוקרים ממליצים לשנות את הנחיות הטיפול באזורים אלו ולהשתמש בשילוב של שלוש תרופות, או בשילוב של תרופות אחרות, כדי למגר את הטפיל העמיד. חשש עיקרי הוא התפשטותו לאפריקה, שבה מתרחשים למעלה מ-90 אחוז מכלל מקרי ההדבקה במלריה. פרופ' אוליבו מיוטו (Miotto) ממכון ולקאם-זנגר שבאוקספורד מציין כי בפעם הקודמת שבה טפיל עמיד של מלריה הגיע מאסיה לאפריקה בשנות ה-80, הביאה ההדבקה למותם של מיליוני אנשים.

ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בניטור עמידויות ובמעקב אחר התפשטותן הגיאוגרפית, כדי לאפשר זיהוי מהיר יותר של התפשטות זנים עמידים ושינוי הנחיות הטיפול בהתאם. רק תגובה מהירה לכל שינוי בשטח תוכל לצמצם את ההתפשטות ולמנוע מקרי מוות רבים.

תגובה אחת

  • נתן

    על האפשרות להשמיד את יתוש האנופלס

    על האפשרות להשמיד את יתוש האנופלס - בפודקאסט (הסכת) של רן לוי :
    לוחמה גנטית נגד המלריה https://www.ranlevi.com/2019/01/06/ep262-gene-drive-part1/ https://www.ranlevi.com/2019/01/20/ep263-gene-drive-part2/