מחקר חדש מגלה כי הירח עדיין פעיל מבחינה טקטונית, וכי רעידות האדמה מקטינות את שטח הפנים שלו, אם כי בשיעור זעיר

הירח הולך ומתכווץ. לא לדאוג, הוא לא הולך להיעלם בקרוב. קצב ההתכווצות שלו איטי ביותר, כ-50 מטר לאורך מאות מיליוני שנים. בדומה לענב המתכווץ ומתקמט כשהוא מתייבש והופך בהדרגה לצימוק, כך ההתכווצות של הירח "מקמטת" את שכבות הקרקע, וגורמת לתופעות גיאולוגיות כמו העתקי דחיקה, מצב שבו שכבות קרקע עתיקות עולות על פני שכבות צעירות. מחקר חדש מצא שכמעט 30 אחוז מרעידות האדמה הרדודות, כאלו שהמוקד שלהן הוא בעומק של כמה עשרות קילומטרים, התרחשו קרוב למקומות שבהם נראים העתקי דחיקה בקרקע וכי רוב הרעידות קורות כשהירח קרוב למרחק הגדול ביותר שלו מכדור הארץ.

סיפור פשוט: תמצית הכתבה בקומיקס של המאיירת נעה כ"ץ (לחצו להגדלה): 
סיפור פשוט: תמצית הכתבה בקומיקס של המאיירת נעה כ"ץ (לחצו להגדלה):

"המחקר שלנו הוא עדות ראשונה לכך שההעתקים הללו עדיין פעילים וכנראה מייצרים רעידות אדמה בירח, המתקרר ומתכווץ בהדרגה", אמר מוביל המחקר, תומס ווטרס (Thomas Watters), מדען בכיר במרכז לחקר כדור הארץ וכוכבי הלכת במוזיאון האוויר והחלל הלאומי של הסמיתסוניאן בוושינגטון ומוביל המחקר, לאתר נאס"א. ההתכווצות הזאת היא תוצאה של התקררות פנים הירח, אשר פולט חום שנאגר בו כתוצאה מהתפרקות יסודות רדיואקטיביים, או מאסטרואידים שפגעו בו לפני מיליארדי שנים וחיממו אותו.

אנו יודעים על רעידות האדמה הודות למשימות אפולו שבהן אסטרונאטים הניחו ארבעה סייסמומטרים (מכשיר המודד תנודות בקרקע) במקומות שונים על פני הירח. סייסמומטרים פעלו בשנים 1977-1969 ותיעדו 28 רעידות אדמה רדודות. רעידות האדמה יכולות להיות די חזקות, עד לעוצמה של 5 דרגות. להזכירכם, בחודש מאי הורגשה ברחבי הארץ רעידת אדמה בעוצמה של 4.5 דרגות, למרות שמוקד הרעידה היה כ-200 קילומטר מערבית מקו החוף.

באמצעות הסייסמומטרים אפשר לאתר את מוקד רעידת האדמה, אך טווח השגיאה גדול מאד. במחקר השתמשו באלגוריתם חדש המותאם להשתמש בנתונים לא מדויקים, כדי לאפיין יותר טוב את המוקדים. בעזרת האלגוריתם זיהו החוקרים את המוקד של 17 מתוך 28 רעידות האדמה. בנוסף החוקרים ביצעו הדמיה של רעידת אדמה שהייתה יכולה לגרום להיווצרות המצוק במכתש מנדלשטאם (Mandel'shtam) על הירח. הם קבעו כי מוקד הרעידה היה בעומק 30 קילומטר לכל היותר, ולכן הסיקו שרעידה בעומק כזה יכולה להשפיע על פני השטח. אכן, בשמונה מוקדים שונים רואים העתקים במרחק 30 קילומטר (או פחות) על פני הקרקע.

תוצאה של תהליך טקטוני ממושך. מצוק על הירח שצילמה החללית LRO | מקור:  NASA/GSFC/Arizona State University/Smithsonian
תהליך טקטוני ממושך. מצוק על הירח שצילמה החללית LRO | מקור:  NASA/GSFC/Arizona State University/Smithsonian

רועד במרחקים

ממצא נוסף של המחקר הוא הקשר בין מועד רעידות האדמה והמרחק של הירח מכדור הארץ. מתוך 28 הרעידות שתועדו, 18 אירעו כשהירח היה קרוב לאפוגיאה, הנקודה הרחוקה ביותר מכדור הארץ במסלולו.  כשהירח באפוגיאה מהירות הסיבוב שלו סביב כדור הארץ קטנה בכ-110 מטר לשנייה בהשוואה למהירותו בפריגיאה (הנקודה הקרובה ביותר לכדור הארץ). המשמעות היא שהירח נמצא פחות זמן בפריגאה ויותר זמן באפוגאה, כפי שקובעים חוקי קפלר, לכן באפוגאה יש יותר זמן פעולה למאמצים שמפעיל כדור הארץ על הירח.

ההעתקים שרואים על פני הירח אינם תוצאה של רעידת אדמה אחת, אלא של תהליך ארוך. העובדה שחלק מההעתקים הם צעירים בסקאלת זמן גיאולוגית, כלומר בני פחות מ-50 מיליון שנה, מרמזת על כך שהירח עדיין פעיל טקטונית, וזו גם המסקנה החשובה של המחקר. עדויות נוספות לכך הן מפולות שחשפו חומר חדש על פני הקרקע, או שדות סלעים שנמצאים באזורים שבהם פני הקרקע בהירים, עדות לכך שהם לא היו חשופים לקרינה בחלל זמן רב במונחים גיאולוגיים. בתנועתם על הקרקע הסלעים הגדולים מותירים עקבות - עוד עדות למפולת שהתרחשה לפני זמן לא רב.

כדי לבחון את ממצאי המחקר יש להתקין ציוד סייסמי חדש על הירח. אולי זה יקרה במשימה שנאס"א כבר הכריזה עליה, הנחתת אסטרונאוטים - והפעם גם אסטרונאוטיות - על הירח עד שנת 2024. 

 

0 תגובות