תושבי היבשת הדרומית נפרדו מוקדם מאוד משאר אוכלוסיות האדם. מחקרים גנטיים חדשים מגלים שבכל זאת כולנו צאצאים של אותו גל הגירה מאפריקה – אבל לא רק
אוסטרליה היא יבשת יוצאת דופן. היונקים בה שונים ממקומות אחרים בעולם, האקלים אחר, ויש בה מספר מפתיע של בעלי חיים בעלי ארס קטלני. גם ההתיישבות האנושית באוסטרליה יוצאת דופן. למרות המרחק הרב, באוסטרליה מצויות כמה מהעדויות המוקדמות ביותר לקיום אנושי מחוץ לאפריקה, היבשת שבה התפתח המין שלנו.
במשך שנים ניטש ויכוח בין החוקרים: האם האבוריג'ינים, ילידי אוסטרליה, יצאו מאפריקה יחד עם הקבוצות שיישבו את אסיה ואירופה, או שמא הם מייצגים קבוצה נפרדת שהיגרה עוד לפני כן? ארבעה מחקרים שהתפרסמו לאחרונה בכתב העת Nature נותנים תשובה מורכבת לשאלה: אבותיהם של האבוריג'ינים אמנם היו חלק מהקבוצה הגדולה שעזבה את אפריקה יחדיו, אך הם נפרדו ממנה במהירות והתערבבו בדרך עם קבוצה אחרת, שהיגרה מהיבשת במועד מוקדם יותר.
ההגירה הגדולה מאפריקה של בני מיננו, הומו ספיינס, התרחשה לפני כ-60-50 אלף שנה. הקבוצה יצאה מהיבשת דרך המזרח התיכון ונדדה מערבה לאירופה, מזרחה לאסיה ומאוחר יותר הגיעה לאמריקה דרך סיביר. האם אלה היו אותם אנשים שיישבו גם את אוסטרליה ואת איי פפואה-גיניאה-החדשה הסמוכים?
הגיאוגרפיה של הגנום
על פי מאובנים שנמצאו ביבשת הזו, בני האדם כבר נמצאו באוסטרליה לפני כ-45 אלף שנה, רק כמה אלפי שנה לאחר ההגירה הגדולה. על כן היו חוקרים שסברו שמוצאם של האבוריג'ינים הוא בהגירה מוקדמת יותר, אולי כזו שעברה בנתיב אחר – ממזרח אפריקה דרך הים האדום לחצי האי ערב, ומשם מזרחה לעבר דרום-מזרח אסיה ואוסטרליה.
שלושה מהפרסומים החדשים הם מחקרים גנטיים גדולים שהשוו בין הגנומים (הצופן התורשתי ב-DNA) של מאות אנשים מרחבי העולם, ביניהם רבים מאוסטרליה ופפואה-גיניאה-החדשה. את המחקרים ביצעו עשרות מדענים מרחבי העולם, בהובלתם של אסקה וילרסלב (Willerslev) מדנמרק, דייוויד רייך (Reich) מארה"ב ומאייט מצפאלו (Metspalu) מאסטוניה.
רייך וצוותו בדקו את הגנום של 300 איש מ-142 אוכלוסיות שונות ברחבי העולם, ואילו וילרסלב וצוותו התמקדו באוסטרליה ובדקו את הגנום של 108 איש מהיבשת ומפפואה-גיניאה החדשה. מסקנותיהם היו כי הקבוצה שהתיישבה באזורים האלה נפרדה מהקבוצה שיישבה את אירופה ואסיה לפני 70-50 אלף שנה – לאחר ששתיהן התפצלו מהקבוצה שנשארה באפריקה, אבל לא הרבה לאחר מכן. מכך אפשר ללמוד שאבותיהם של האבוריג'ינים יצאו מאפריקה בהגירה הגדולה יחד עם אבותיהם של שאר אוכלוסיית העולם הלא-אפריקאית.
אך זה כאמור לא כל הסיפור. הקירבה הגנטית של האבוריג'ינים לאירופים ולאסייאתים לא שוללת את האפשרות שהם פגשו בדרך אוכלוסייה אחרת והתערבבו איתה. זו היתה מסקנתם של מצפאלו ועמיתיו במאמר השלישי. הם בדקו 483 אנשים מ-148 אוכלוסיות ומצאו שבערך שני אחוז מהגנום של תושבי פפואה-גיניאה החדשה הגיעו במקור מאוכלוסייה אנושית נפרדת, שיצאה מאפריקה מוקדם יותר, אולי כבר לפני כ-120 אלף שנה. צאצאיה נכחדו כבר מזמן, ולא נותר להם זכר פרט לחתימה הגנטית שהשאירו אצל האבוריגי'נים ותושבי האיים.
לצד המחקרים הגנטיים התפרסם באותה מהדורה מאמר שעסק בתנאי האקלים שאפשרו את ההגירות הללו. החוקרים מצאו שהיו ב-120 אלף השנים האחרונות ארבע תקופות שבהן פני הים היו נמוכים במידה ניכרת, דבר שהיה יכול לסייע במעבר ממזרח אפריקה לחצי האי ערב: לפני 100, 80, 55 ו-37 אלף שנה. כלי אבן מוקדמים מהודו ומחצי האי ערב תומכים בתיאוריה של "הנתיב הדרומי", שדרכו יצאו מאפריקה בני האדם הראשונים.
כיום ברור מעל לכל ספק שמוצאו של האדם המודרני מאפריקה. השפות והמנהגים של האבוריג'ינים שונים מאוד משל אוכלוסיות אחרות, כנראה בשל ההיפרדות המוקדמת למדי שלהם משאר בני האדם. אך למרות זאת נראה שהם אכן היו שותפיהם לדרך של האסייתים והאירופים בתחילת דרכם.