פלסטיק הוא חומר העשוי מפולימרים, כלומר משרשרות ארוכות המורכבות מהרבה יחידות קטנות יותר. פלסטיק הוא חומר מלאכותי, ולכן לא היה קיים על כדור הארץ עד לפני כמאה שנה. אך כיום, חתיכות פלסטיק כבר נמצאות בכל מקום. פיסות פלסטיק נמצאו בחלל, במעמקי הים ובאדמה. מכיוון שפלסטיק אינו חומר שקיים בטבע, אין כמעט יצורים המסוגלים לפרק אותו. במקום זאת, עם הזמן חתיכות הפלסטיק מתפרקות לחתיכות קטנות יותר ויותר. החתיכות הקטנות נקראות מיקרופלסטיק, שכן אי-אפשר לראות אותן בעין בלתי מזוינת. בשל גודלם הקטן, חלקיקי המיקרופלסטיק מצליחים להיכנס גם אל תוך גופם של בעלי חיים, לתאי אדם ואפילו נמצאו בשליה.
נזקי המיקרופלסטיק לסביבה הימית נחקרו בהרחבה, אך הנזקים של מיקרופלסטיק לבריאות האדם עדיין נבדקים, ומחקרים רבים מנסים להבין עד כמה הוא משפיע עלינו. במחקר חדש, בחנו החוקרים במבט-על כמה מחקרים שהתפרסמו לאחרונה, וניתחו את השפעות המיקרופלסטיק על תאים, בתקווה להבין מה משותף לממצאי כל המחקרים. החוקרים התמקדו בהרס פיזי של תאים ובתגובה של מערכת החיסון לנוכחות הפלסטיק.
נזקי המיקרופלסטיק לסביבה הימית נחקרו בהרחבה, אך הנזקים של מיקרופלסטיק לבריאות האדם עדיין נבדקים/ צילום: Dirk Wahn Shutterstock
מיקרופלסטיק מסחרי לעומת "טבעי"
ממצא בולט שחזר בכמה מחקרים הוא, כי יש חשיבות רבה לצורת הפלסטיק. חלקיקי המיקרופלסטיק נחלקים לחלקיקים ראשוניים ולחלקיקים שניוניים. המיקרופלסטיק הראשוני הוא זה הנמכר בצורה מסחרית כמעט בכל מוצר שאנו מכירים, כגון צעצועים, אריזות מזון, קוסמטיקה ועוד. צורתו המקורית עגולה וכל החתיכות בעלות גודל דומה וצורה דומה. חתיכות מיקרופלסטיק שניוניות הן תוצר הפירוק הטבעי של פלסטיק, וצורתן אינה מוגדרת. כמה מחקרים הראו שחתיכות הפלסטיק שצורתן אינה אחידה מזיקות יותר מחתיכות עגולות, והן גורמות לתגובה מוגברת של מערכת החיסון. ייתכן שהסיבה לכך היא שהמיקרופלסטיק המסחרי נוטה להתפרק פחות מהמיקרופלסטיק ה"טבעי", ואילו לחלקיקי המיקרופלסטיק הנוצרים מפירוק פיסות פלסטיק גדולות יותר יש צורה מחודדת הפוצעת את דופנות התא. כלומר, הפגיעה העיקרית בתאים היא פיזית. זהו נתון חשוב, שכן מחקרים רבים הבודקים את ההשפעה של מיקרופלסטיק על תאים משתמשים במיקרופלסטיק מסחרי ולא בתוצרי הפירוק הקיימים בסביבה, שהשפעתם עלולה להיות מזיקה הרבה יותר.
אחת התגליות המפתיעות שנמצאו היא שהשפעת המיקרופלסטיק שונה בין תאים שונים. כמות קטנה של מיקרופלסטיק עלולה לגרום לפגיעה חמורה בתאי מערכת החיסון. יחד עם זאת, בתאי הדם האדומים, שאין להם גרעין תא, מצאו החוקרים כי ככל שריכוז חלקיקי המיקרופלסטיק גבוה יותר, כך הפגיעה חמורה יותר; נוסף על כך, חלקיקים קטנים יותר גרמו לפירוק של יותר תאי דם אדומים מאשר חלקיקים גדולים יותר. עם כניסתם של חלקיקי הפלסטיק לתאי הדם, הם משבשים תהליכים בתא ומעוררים תגובה של מערכת החיסון. תגובת מערכת החיסון יכולה לגרום לדלקת ובסופו של דבר לפירוק התא ולמוות תאי. במקרים אחרים, נוכחות של מיקרופלסטיק יכולה להוביל לתגובה אלרגית. ולבסוף, אף שקיימים סוגים שונים של פלסטיק, במרבית המחקרים לא נמצאה השפעה לסוג הפלסטיק, אלא רק לריכוז ולצורה שלו. חשוב להדגיש שמדובר במחקרי מעבדה, כלומר בדיקת השפעה של חומרים שונים על תאים מחוץ לגוף. כמובן שנדרש מחקר מקיף יותר בבעלי חיים ובני אדם בשביל להסיק מסקנות משמעותיות.
אף שכיום אנו ערים יותר מבעבר לנזקי השימוש בפלסטיק חד-פעמי, וקיימים חוקים המגבילים את השימוש בהם, פלסטיק עדיין נמצא בכל מקום ויחלפו עוד שנים רבות בטרם יתפרק וייעלם. ''אנו חשופים לחלקיקים האלה מדי יום: אנו אוכלים ושואפים אותם, ובכל זאת אנחנו לא באמת יודעים כיצד הם מגיבים עם גופנו," אומר אוונגלוס דנופולוס,כותב המאמר, בריאיון לגרדיאן.
אחת התגליות המפתיעות שנמצאו היא שהשפעת המיקרופלסטיק שונה בין תאים שונים. צילום: SINCLAIR Stammers / Science Photo Library
בסיכומו של דבר גיבשו החוקרים רשימת המלצות לחוקרי המיקרופלסטיק, במטרה לשפר ניסויים שייערכו בעתיד. כך הם ממליצים, למשל, להשתמש בניסויים במיקרופלסטיק מסוגים הנמצאים בסביבה ובמזון, בריכוזים התואמים את החשיפה הצפויה.
מחקרים העוסקים בהשפעות המיקרופלסטיק על בריאותנו חיוניים ביותר ויכולים לסייע בפיתוח ובקידום פתרונות רפואיים. תוצאותיהם יוכלו להשפיע גם על קבלת ההחלטות על שימוש בפלסטיק, ולהביא לבדיקות מדויקות יותר של מזון וסביבה.