מגדלים פורחים במדבר

במרכז תוניסיה, ממש בשוליו הצפוניים של מדבר סהרה, יש כמה אגמי מלח רדודים, שרוב השנה אינם אלא משטחי בוץ יבש מכוסים בשכבה עבה של מלח. בנוף הקשה הזה בונות הנמלים הנווטות מהמין Cataglyphis fortis את ביתן. חייהן, כפי שאפשר לצפות, אינם קלים. הן נאלצות לצעוד מרחקים גדולים כדי למצוא מזון, לעתים קילומטר או שניים מהקן. ואז הן צריכות לחזור. 

הנמלים הנווטות קיבלו את שמן בזכות כישורי הניווט המרשימים שלהן. בניגוד למינים אחרים של נמלים, הן לא מסמנות את השביל בחומרי ריח, או פרומונים, שאחיותיהן יוכלו לעקוב אחריהם. מחקרים הראו שהן מסוגלות לספור את צעדיהן כדי לחשב את המרחק מהקן, להביא בחשבון את הזווית של השמש כדי לדעת את הכיוון, ולבצע פעולה שנקראת "תכלול מסלול" (Path integration), שכוללת חישוב של הכיוון, הדרך שעברו והפניות שעשו במהלך המסלול, כדי לשוב אל הקן בדרך הקצרה ביותר. 

ובכל זאת, בתנאים הקשים של המדבר התוניסאי, חלק מהנמלים מאבדות את דרכן. "כעשרים אחוזים מהנמלים שיצאו ללקט מזון לא מצאו את דרכן הביתה אחרי מסעות ארוכים במיוחד, ומתו בעודנו עוקבים אחריהן", סיפרה מריליה פריירה (Freire), ממכון מקס פלנק לאקולוגיה כימית בגרמניה, שחוקרת את הנמלים הללו. פריירי ועמיתיה פיזרו מזון ברחבי המדבר, ועקבו אחר הנמלים שהגיעו לאסוף אותו. כך גילו את המרחקים הגדולים שהן עוברות, וגם את שיעור התמותה הגבוה. 

לנמלים אלו חשוב מאוד, אם כך, לפתח דרכים למציאת הדרך הביתה. אנחנו יודעים שנמלים מסוג זה יכולות להשתמש בנקודות ציון בדרך, כמו גבעות, חוף הים, סלעים גדולים, עצים וכן הלאה, כדי לקבוע את מיקומן. ואולם, במדבר השטוח יש מעט מאוד נקודות ציון כאלו. במה הן יכולות להשתמש? לפריירה ועמיתיה הייתה השערה. "הבחנו שברגע שהנמלים שחיות במדבר התקרבו לקן שלהן, הן פתאום התבייתו על התל שמעל הקן והלכו ישר אליו", אמר מרקוס נדן (Knaden), חוקר במכון מקס פלנק לאקולוגיה כימית בגרמניה, לאתר Science News. "זה גרם לנו לחשוב שהתל משמש נקודת ציון". אבל האם הנמלים אכן משתמשות בתלים הגבוהים שמעל קיניהן למטרות ניווט? בשורה של ניסויים, החוקרים הראו שלא רק שהן עושות זאת, הן גם בונות את התלים הללו לגובה בדיוק למטרה זו, במיוחד כאשר אין בנמצא אם ציוני דרך אחרים.  

מנווטות במדבר בתנאים מאוד לא קלים. נמלחה נווטת מהמין Cataglyphis fortis  | צילום: Markus Knaden, Max Planck Institute for Chemical Ecology

תל, אם אין משהו אחר

כצעד ראשון, החוקרים מדדו את גובה התלים של קינים שנבנו באזורים שונים. הם גילו שקינים שהיו קרובים לחוף הים היו נמוכים יותר משמעותית מקינים בעומק המדבר: פחות מחמישה סנטימטר בממוצע ולא יותר מעשרה סנטימטר לקיני החוף, בעוד שבמדבר הממוצע היה מעל עשרה סנטימטרים, והתל הגבוה ביותר התקרב לשלושים. הם שיערו שהחוף עצמו יכול לשמש ציון דרך, בעוד במדבר כמעט אין ציוני דרך טבעיים, לכן הצורך בתל גבוה, שישמש ציון כזה, היה גדול יותר. 

בשלב הבא החוקרים הרסו את התלים של כמה מהקינים, ואז בדקו כיצד נמלים מנווטות את דרכן חזרה, ממרחק של חמישה ועשרה מטרים. הם הראו שהריסת התל הקשתה עליהן למצוא את דרכן, והדבר היה נכון במיוחד עבור הנמלים בקינים שבעומק המדבר. 

בניסוי המעניין ביותר, החוקרים הרסו את התלים של 16 קינים, ולצד חצי מהם הניחו גליל שחור בגובה חצי מטר, שיכול לשמש בעצמו ציון דרך יעיל. כשבדקו את האתרים שלושה ימים מאוחר יותר, הם גילו שהנמלים החלו לבנות מחדש את התל בשבעה מתוך שמונה הקינים שלצידם לא הונחו גלילים. לעומת זאת, בשמונת הקינים בקבוצה שלידם הוצב "ציון דרך חלופי", רק בשניים החלו הנמלים לבנות מחדש את התלים, והם היו נמוכים יותר מאלו שנבנו בקינים ללא גלילים. המסקנה של החוקרים מכך הייתה שהנמלים יודעות אם יש או אין ציוני דרך באזור, ולפי זה מחליטות אם לבנות את התל ולאיזה גובה. 

מחליטות לבנות תל רק אם הוא דרוש לצרכי ניווט והתמצאות בשטח. נמלים נווטות מהסוג Cataglyphis בכניסה לקן. צילום: Pauline Fleischmann, University of Würzburg

מועצת הנמלים מוציאה צו בנייה

איך מתקבלות ההחלטות הללו, תהה האנטומולוג האמריקאי ג'ון לונגינו (Longino), שלא היה מעורב במחקר.  "האם הן מכנסות ישיבת מועצה כדי להחליט אם הן צריכות ציון דרך גבוה יותר? האם זוהי התנהגות מולדת שהתפתחה אצל המין הזה של נמלים מדבריות?" על כך עדיין אין לנו תשובה.

חלוקת העבודה במין Cataglyphis fortis מתבצעת לפי גיל: הפועלות הצעירות יותר חופרות את הקן, מתחזקות אותו ובונות את התל שמעליו, ורק בגיל מאוחר יותר מקבלות על עצמן את התפקיד של איסוף המזון, ויוצאות למסעות חיפוש מסביב לקן. העובדה הזו מציבה קושי נוסף בפני הנמלים, שצריכות להחליט אם לבנות תל וכמה גבוה הוא יהיה: הפועלות הממונות על הבנייה הן לא אלו שנעזרות בתל לניווט, וגם אין להן כלל ניסיון בניווטים שיוכל לעזור להן להבין איך צריך להיראות ציון הדרך. 

האם הן מקבלות מידע מאחיותיהן הבוגרות יותר, שיוצאות לאסוף מזון? הם יש להן "כללי אצבע" מסוימים, כמו "אם יותר מדי אוספות מזון לא חוזרות לקן, הגביהו את התל"? אולי הן בעצמן יוצאות לסיבובים קצרים מסביב לקן, כדי לבדוק את המצב ולהעריך את הצורך בתל גבוה? ייתכן שהמחקרים הבאים יאוששו את אחת ההשערות הללו, או יעלו חדשות – אך בינתיים הנמלים שומרות על שתיקה, ודרכי קבלת ההחלטות שלהן נשארות בגדר תעלומה.