לתקן גידים – בלי צלקות

פגיעות בגיד גורמות לכאבים עזים וממושכים ולהפרעה בתנועה, ובמקרים רבים אינן מחלימות לחלוטין עקב התפתחות צלקת באזור הפציעה. הבנה טובה יותר של מנגנון התחדשות הגידים תוכל לעזור לנו לשפר את תהליך ההחלמה. חוקרים מארצות הברית גילו לאחרונה תאים מסוג שלא היה מוכר עד כה, שיכולים להתפתח לתאי גיד חדשים ואף להתחדש מעצמם בעת פציעה. באופן בלתי צפוי התגלה כי התאים הללו מופעלים באמצעות אותה מולקולה שמפעילה גם את התאים יוצרי הצלקת. פענוח המנגנון הזה יוכל לסייע בפיתוח טיפולים יעילים יותר לחידוש גידים פגועים ולשפר את תפקודם.

מה הם בעצם גידים? אלו הם צרורות נוקשים ודחוסים של רקמות חיבור סיביות, שמחברים את שרירי השלד לעצמות וממירים כוח לתנועה. הם נושאים עומס מכני עצום, ועומדים בכך בזכות תאי הגיד (טנוציטים), המייצרים חומר חוץ-תאי שמספק תמיכה מבנית לגידים, וקולגן – המרכיב העיקרי של סיבי הגידים, שמעניק להם את העמידות גבוהה למתח.

פציעות גידים, למשל בגיד אכילס – הגיד החזק ביותר בגופנו – הן תופעה שכיחה מאוד אצל ספורטאים ורקדנים, עקב שחיקה ועומס יתר הקשורים לעיסוקם, ונפוצה גם בציבור הכללי בגיל מבוגר. אפילו פעילות גופנית מתונה מעלה את הסיכון לפגיעות כאלה, וגורמי סיכון נוספים כוללים עודף משקל, תזונה, וגנטיקה.

מבין הפציעות האפשריות במערכת השריר-שלד, פגיעות בגידים הן קשות במיוחד לטיפול, ונדיר שהגידים חוזרים לתפקוד מלא אחרי ההחלמה. הסיבה העיקרית לכך היא התפתחותה של רקמה צלקתית שמשבשת את המשכיות הגיד. לפיכך, פציעות בגידים נוטות לחזור על עצמן ולא פעם מחייבות ניתוח שעלול להיות כרוך בכאב כרוני ובפגיעה בניידות. למרות מאמצים מחקריים רבים, המנגנונים התאיים האחראים להתמודדות הגוף עם נזקי גידים עדיין אינם ידועים ברובם.

האם הם יוכלו לשפר את ההחלמה? תאי גזע גידיים (מסומנים באדום) בגיד של עכבר | צילום: Tyler harvey, מכון קרנגי

תאים מסוג חדש

כדי להבין את הבסיס המולקולרי לריפוי גידים, בדק צוות חוקרים ממעבדתו של צֶ'ן-מינג פאן (Fan) ממכון קרנגי בארצות הברית עכברים שסבלו מפגיעה בגיד הפיקה, שמחבר את השרירים הגדולים של הירך לשוק. במחקר שפרסמו לאחרונה בכתב העת Nature Cell Biology הם חשפו אוכלוסיית תאי גזע גידיים לא מוכרת, המייצרת את החלבון TPPP3, שמסייע לבניין השלד של תאי הגיד. לגילוי יש פוטנציאל לקידום משמעותי של הטיפול הרפואי בנזקי גידים.

בשלב הראשון אפיינו החוקרים את כל סוגי התאים בגיד הפיקה של העכברים וזיהו שמונה סוגים שונים. ביניהם היו טנוציטים, תאי הגיד העיקריים שמספקים תמיכה מבנית לסיבי הקולגן שבו, וכן תאים מסוג לא מוכר שזוהו במעטפת הגיד. כשבחנו את תגובתם לפציעה בגיד התברר שבמהלך החודש הראשון לאחר הפציעה הם היגרו מאזור מעטפת הגיד אל פנים הגיד ופיתחו מאפיינים של טנוציטים. כך הבינו החוקרים שמדובר בסוג של תאי גזע, כלומר תאים שצורתם הסופית טרם נקבעה ויכולים להפוך לכל אחד מכמה סוגי תאים, בהתאם לצורך.

בהמשך גילו החוקרים כי קולטן שנמצא על דופן תאי הגזע מגיב לחלבון מסוים שמופרש באזור הפגיעה, כחלק מהתגובה החיסונית של הגוף, והוא זה שמפעיל את שרשרת התהליכים שהופכת אותם לטנוציטים ומשקמת כך את הגיד. באופן מפתיע, אותו חלבון מניע לפעולה גם קבוצה אחרת של תאים, שנקראים תאים פיברולסטיים ותפקידם ליצור סיבי קולגן. התאים הללו חודרים לאזור הפצע ויוצרים חיבור בינו לבין הרקמה הבריאה. 

בין חידוש הגיד לרקמת צלקת

התהליך הזה חיוני לאיחוי הפצע, אך הוא יוצר אזור שהסיבים בו צפופים ולא מאורגנים והקשרים ביניהם חלשים - במלים אחרות, צלקת. הטנוציטים החדשים שנוצרו אמורים לאחות ולייצב את הסיבים, אולם מספרם מוגבל וכעבור זמן מה הם מפסיקים להיווצר. לעומת זאת התאים יוצרי הצלקת ממשיכים להתחדש כל עוד מערכת החיסון באזור הפצע פעילה וממשיכה לגרות את הקולטן שלהם.

התפקיד הכפול הזה של הקולטן, שמצד אחד מניע את תהליך הריפוי של הגיד ומצד שני מוביל להתפתחות צלקת שפוגעת בתפקוד הגיד בהמשך, מציב בפני הרופאים אתגר גדול: איך לסייע לרקמה להחלים בלי ליצור בה צלקות. "תאי הגזע חייבים לגבור על פעילות התאים הסיביים כדי למנוע היווצרות צלקות סיביות קשות”, אומר צ'ן מינג-פאן. אף שעדיין יש לבחון את הממצאים גם על בני אדם ולמצוא איך אפשר להפעיל באופן יזום את תאי הגזע הגידיים, החוקרים מאמינים שממצאיהם פותחים דרך חדשה לריפוי נזקי גידים.