מי אמר שצריך עדשה בשביל לצלם? טכנולוגיה חדשה עשויה לאפשר לנו לצלם באמצעות מכשיר שטוח שקולט את התמונה באמצעות אנטנות זעירות

חוקרים מאוניברסיטת קאלטק בארצות הברית פיתחו טכנולוגיה שאולי תאפשר בעתיד לפתח מצלמות דקיקות ללא עדשה. במקומה הן ישתמשו במערך דק של חישניי אור. מי יודע? ייתכן שהטכנולוגיה, ששימשה בעבר לזיהוי זריז של מטוסי אויב, תהיה אחראית לסלפי של המחר.

מצלמות מסורתיות משתמשות בעדשה על מנת למקד את האור שמגיע מנקודות שונות במרחב, לנקודות באותה פרופורציה בתמונה הסופית. האור חייב לעבור דרך טווח העדשה, והיא חייבת להיות בעובי מסויים. הפיתוח החדש מתבסס על רעיון שנקרא "מערך מופע"  מתוך תורת הגלים, שממלא את אותו תפקיד של עדשת המצלמה אך באמצעות משטח דקיק.

לגלים שונים יש הרבה במשותף וכולם מתנהגים בצורה דומה. גלי אור, גלי קול, רדיו ואפילו הגלים שבים. כשמדברים על תורת הגלים, למילה "מופע" יש משמעות אחרת מזו שמוכרת לנו משפת היומיום שאנו מכירים. מופע (פאזה) הוא מושג שמתאר את המיקום של גל (כלומר תופעה מחזורית) בנקודת זמן מסוימת. בהקשר הנוכחי ובכל מה שקשור לצילום מדובר בגלי אור, אך המושג עצמו מתקשר בצורה דומה גם לגלים אחרים.

על מנת לשדר או לקלוט גלים מאזור מצומצם בלבד נחוצה אלומת גל צרה. הבעיה ביצירת אלומת גל צרה מאנטנה בודדת היא שכמו בצלחות הלוויין של פעם צריך להזיז את האנטנה בכל פעם שרוצים לשנות את כיוון האלומה. בנוסף, ככל שהאלומה המבוקשת צרה יותר, כך האנטנה צריכה להיות גדולה יותר. "מערך מופע" היא דרך חלופית להשיג את אותה תוצאה באמצעות מערך (קבוצה מסודרת) של אנטנות במקום אנטנה אחת. הוא מאפשר להסיט את האלומה על ידי  מניפולציה אלקטרונית שמשהה את האות שמתקבל או משודר מכל אנטנה בזמנים שונים. ההבדל הזה מאפשר הזזה מהירה ויעילה של אלומת השידור או הקליטה.

 שימוש בקבוצה של אנטנות מאפשר שליטה טובה יותר באלומת השידור או הקליטה. מערך מופע | איור: ויקיפדיה, Chetvorno
שימוש בקבוצה של אנטנות מאפשר שליטה טובה יותר באלומת השידור או הקליטה. מערך מופע | איור: ויקיפדיה, Chetvorno

השימושים הראשונים של הטכנולוגיה הזאת היו למכ"מים צבאיים, אך בינתיים נולדו גם לא מעט שימושים אזרחיים. במחקר הנוכחי, השתמשו החוקרים במערך נייח של חיישני אור המשולבים בשבב אלקטרוני, שמסוגלים לקלוט אור ממוקד מנקודות שונות במרחב על ידי אותה מניפולציה אלקטרונית.

במחקר תואר מכשיר הכולל כרגע שבב קטן בגודל של מאית מהגודל של שקל חדש אחד ובו 64 חיישנים המסודרים במבנה דו-ממדי של 8 על 8. לכן התמונה מתקבלת באיכות נמוכה מאוד. המחקר עצמו נועד לעת עתה רק להוכיח שהרעיון אפשרי ומחכה עוד דרך ארוכה לפני שהטכנולוגיה תוכל להחליף את מצלמת הטלפון שלנו.  

בהרוז אבירי (Abiri) מקבוצת המחקר אמר: "השימושים אינסופיים. אפילו בטלפונים של היום, המצלמה היא רכיב שמגביל את היכולת לצמצם את עובי המכשיר. בהמשך, כשהטכנולוגיה תשתפר, עדשות ומצלמות עבות יהפכו לנחלת העבר".

4 תגובות

  • לירון

    לדניאל, הקונספט לא כ"כ ברור

    הנושא המדובר נקרא lens-less imaging, כלומר, דימות ללא עדשה, שבו מערך חיישנים צריך לקלוט גם את העוצמה של האות, וגם את הפאזה ( מופע). בכתבה מתואר מערך חיישנים, ולא מערך שידור, לכן לא ברור לי למה הכתב בחר דווקא לתאר אנטנות שמשדרות. בכל אופן, החיישנים צריכים לקלוט את האור בזמן מאוד מוגדר, ולהשוות אותו לאור הנקלט בחיישנים האחרים ( בהנחה שהם לא השתמשו בשיטות שכוללות התאבכות). הסיבה היא שהמופע הוא יחסי, אין דבר כזה מופע אבסלוטי. אם יודעים את העוצמה והמופע בכל חיישן, אפשר לחשב את התמונה המקורית שיוצרת התפלגות כזו של האור. הבעייה היא שאלגוריתם כזה הוא לרוב רקורסיבי (חוזר על עצמו פעמים רבות, עד שהוא מתקרב לתשובה הנכונה), ולכן לוקח זמן רב. בגלל זה המאמר הוא רק הוכחת היתכנות ולא יותר. עד שכוח מחשוב בטלפונים לא יתקדם משמעותית ( הרבה יותר ממחשב שולחני חזק של היום) לא נראה את זה בטלפונים. הערת אגב: כדי לדעת את הפאזה של מקור שאינו מונו-כרומטי ( אורך גל מוגדר) אפשר להשתמש במסנני צבע שונים לפיקסלים שונים כדי לדעת את הפאזה היחסית. אני מנחש שהם פתרו את זה ככה במאמר. אפשרות אחרת היא להשתמש במשנה אור מרחבי (spatial light modulator) מעל החיישנים, כדי לשלוט בפאזה של כל פיקסל. זה אפילו קשה ואיטי יותר, אבל אפשרי. בכל אופן, בהצלחה לחוקרים.

  • דניאל

    שלום לירון. הקונספט אכן מורכב

    שלום לירון. הקונספט אכן מורכב וחשבנו הרבה אילו הסברים כדאי לכלול מבלי להפוך את הכתבה למסובכת מדי ולא קריאה לציבור הרחב. בנוסף, נשמע שאתה בקיע בנושא הרבה יותר ממני ויכולה גם להבין את המאמר המקורי בצורה מעמיקה יותר, ואני בהחלט מעודד אותך לעשות זאת. אשמח לשמוע את דעתך לאחר הקריאה. בקשר להתאבכות, מערך מופע אכן משתמש בהתאבכות כדי לייצר אלומת גל צרה ובודדת באמצעות הסטת המופע של כל יחידה בו. תודה על התגובה המעשירה.

  • אורה שמע

    הנושא מרתק

    הנושא מרתק
    וחשבתי שלבני אדם עם ליקויי ראיה זאת יכולה להיות תחליף לניתוח או לאיכות חיים יותר טובה הייתי שמחה לדעת יותר על כך
    ניסיתי להתחבר ללינק זה לא כל כך צלח
    תודה רבה היה מרחיב דעת

  • דניאל

    שמחתי לשמוע שנהנית. בקשר

    שמחתי לשמוע שנהנית. בקשר לשאלתך, אני לא לגמרי מבין איך המחקר מתקשר ללקויי ראייה. הרי הבעיה הכללית בליקוי ראייה היא שגלי האור פשוט לא נקלטים או שמשהו בתהליך הקליטה שלהם לא מתפקד כראוי. אולם כשקראתי את תגובתך, נזכרתי בסרט דוקומנטרי על לקויי ראייה שראיתי, שמתאר משהו דומה למה שתיארת. חיפשתי ומצאתי כתבה בנושא (ואני מצרף את הקישור). זה סוג של סוכריית ראייה. המשתמש מרכיב משקפיים עם מצלמה אשר ממירים את התמונה המתקבלת למטריצה של נקודות בגודל של 9 סמ"ר הנמצאת על "סוכריה" בתוך פיו של המשתמש. הסוכריה שולחת זרמים חשמליים קטנים ישירות ללשון בהתאם לתמונה המתקבלת. ההפתעה הגדולה היא שהמשתמשים ממש לומדים "לראות" דרך הלשון היבטים שונים של מידע מרחבי תוך לא יותר מ-15 דקות. עדיין לא ברור מהו התהליך המוחי המאפשר ראייה שכזאת, ואם הוא קשור למרכז עיבוד הראייה במוח, או למרכז עיבוד המגע. בכל מקרה, זה מאוד מעניין. הנה הקישור: https://www.scientificamerican.com/article/device-lets-blind-see-with-to...