לעצור את ווילי

בארבעה במאי שט ורנר שאופלברגר (Schaufelberger) ביאכטה שלו באזור מיצרי גיברלטר, כשלפתע הופיעו שלוש אורקות (קטלנים), והחלו לתקוף את הסירה. "היו שתיים קטנות יותר, ואחת גדולה", סיפר שאופלברגר לכתב עת גרמני, שצוטט באתר Live Science. "הקטנות נענעו את לוח ההגה (Rudder) מאחור, בזמן שהגדולה חבטה בכל כוחה בסירה מהצד, שוב ושוב". האורקות הקטנות יותר, אמר שאופלברגר, למדו ממעשיה של הגדולה. "הן הסתכלו על הטכניקה של הגדולה ואז, אחרי שלקחו תנופה, חבטו בגופן בסירה גם הן". למרבה המזל, משמר החוף הספרדי הגיע אל היאכטה והשיב את הצוות לחוף מבטחים, אך הסירה עצמה טבעה בכניסה לנמל כתוצאה מהנזק שנגרם לה.

אורקות (Orcinus orca), או קטלנים, נקראות לעתים בטעות לווייתן קטלן, אך הן למעשה דולפינים גדולים. מקורו של השם השגוי הוא בתרגום לא נכון של הכינוי "קוטלי לווייתנים" מספרדית. האורקות בהן פגש שאופלברגר הן חלק מאוכלוסייה בת כמה עשרות פרטים, שחיה באוקיינוס האטלנטי, לחופי פורטוגל וספרד. הטרף העיקרי שלהן הוא לא לווייתנים דווקא אלא דגי טונה, ולעתים הן אף לוקחות אותם ישר מהחכות של דייגים – דבר שהוביל לא פעם לעימותים בינן לבין בני האדם, ולפציעות של הדולפינים.

מחלוקות כאלו בין אורקות ודייגים קל להבין. אך בשלוש השנים האחרונות נצפו יותר ויותר "היתקלויות" מסוג אחר, בהן לא הייתה סיבה ברורה לאורקות לתקוף. התקרית הראשונה נרשמה במאי 2020 במיצרי גיברלטר. מאז ועד היום הותקפו עשרות סירות במיצרים וצפונה יותר לחופי חצי האי האיברי, במיוחד בחודשי האביב והקיץ. חוקרים שעוקבים אחר האורקות זיהו עוד ב-2020 שתי קבוצות שהשתתפו בתקיפות, אחת עם ארבעה פרטים והשנייה עם חמישה. בהחלט ייתכן שמאז הצטרפו דולפינים נוספים.

רוב הסירות המותקפות הן סירות מפרש, והאורקות מתמקדות לעיתים קרובות בלוח ההגה, כפי שעשו ביאכטה של שאופלברגר. התקיפות נמשכות לרוב כחצי שעה, ובמהלכן הדולפינים דוחפים את לוח ההגה בראשיהם ובגופם, עד שהוא נשבר או מתכופף. כשהסירה עומדת במים ומפסיקה לנוע הם מאבדים עניין, ושוחים לדרכם – במקרים רבים משאירים מאחוריהם נזקים כבדים לסירה. עד היום שלוש סירות טבעו כתוצאה מההתקפות, אך למרבה המזל לא הייתה פגיעה בגוף או בנפש. 

תוקפות סירות מפרש עד שהסירה מפסיקה לנוע. אורקה | מקור: Tory Kallman, Shutterstock

למה הן עושות את זה?

"כל תשובה שאני (או כל אחד אחר, לצורך העניין) אתן לשאלה הזו תהיה השערה בלבד", אמר לוק רנדל (Rendell), חוקר התנהגות של יונקים ימיים מבריטניה, לאתר The Conversation. "אנחנו פשוט לא יודעים מספיק על המוטיבציה של אורקות כדי לענות על כך בביטחון".

כשחוקרים נתקלים בהתנהגות חדשה של בעלי חיים, הם מנסים קודם כל להבין כיצד היא עשויה לעזור להם לשרוד ולהתרבות: אולי בעזרתה הם מצליחים להגיע למזון משובח? להתחמק מטורפים? למצוא בת זוג? אלא שההתנהגות החדשה שפיתחו האורקות, לפחות עד כמה שאנחנו יכולים לראות, לא נושאת איתה כל יתרון אבולוציוני. היא אף עלולה להוביל לפציעה של הדולפינים, אם הם יתקרבו יתר על המידה למדחף של מנוע, או אם השייטים יפגעו בהם בניסיון להגן על סירותיהם.

רנדל סבור שההתנהגות הזו יכולה להיות מעין "אופנה", טרנד שמתפשט בקרב אוכלוסיית האורקות. דולפינים הם חכמים מאוד, וידוע שהם לומדים בקלות זה מזה. ב-2018 פרסמו רנדל ועמיתיו מחקר שהראה התפשטות של טרנד אחר בקרב קבוצה של דולפינן אנקולי (Tursiops aduncus) לחופי אוסטרליה: "הליכה" על הזנב, כאשר הגוף מוחזק במאונך מחוץ למים. גם להתנהגות הזו לא היה, כנראה, שום יתרון אבולוציוני, אך הוא התפשט בקבוצה לאחר שאחת הדולפינות למדה אותו מדולפינים מאולפים בדולפינריום בו שהתה זמן קצר.

"אופנות" חולפות, ללא יתרון מעשי, נצפו גם אצל שימפנזים, ונראה שהן מתרחשות מפעם לפעם אצל בעלי חיים חכמים, שמסתמכים על למידה חברתית. ההשערה של רנדל היא שהסקרנות הטבעית של האורקות משכה אותן לבחון את הסירות ואת לוח ההגהן שלהן, וזה הבסיס עליו צמחה ההתנהגות החדשה. לאחר שאחת האורקות החלה לא רק להסתכל אלא גם לדחוף את ההגה ואת הסירה, ההתנהגות הזו התפשטה במהירות בקרב הקבוצה.

נקבת דולפינן אנקולי למדה ללכת על הזנב מדולפינים מאולפים. דולפינן מצוי בשבי | צילום: Christian Musat, Shutterstock

נקמתה של גלדיס

מי הייתה האורקה הראשונה, שלימדה את השאר לתקוף סירות? האשמה נופלת לרוב על נקבה בשם "גלדיס הלבנה", שהיא האורקה הבוגרת היחידה בין תשעת הפרטים שהשתתפו בתקיפות הראשונות, ב-2020. אנשים שחזו בתקיפות אכן מדווחים לעיתים קרובות על מה שנראה כמו אורקות צעירות שלומדות מהאורקה הבוגרת. כאשר סירת המפרש של גרג בלקברן (Blackburn) הותקפה במיצרי גיברלטר, רק יומיים לאחר היאכטה של שאופלברגר, אחת התוקפות הייתה נקבה עם גור. "ראינו את האמא עולה ותוקפת את לוח ההגה עם הגור לצידה, ואז היא נסוגה לאחור ונותנת לגור לנסות", אמר בלקברן בראיון ל-9News. "זה בהחלט נראה כמו סוג של לימוד".

חלק מהחוקרים סבורים שייתכן שיש סיבה אפלה יותר לכך שגלדיס החלה לתקוף סירות. אולי היא נפצעה בעימות עם דייג, נפגעה ממדחף או הסתבכה ברשת דיג, ומאז היא רואה בסירות איום שיש לסלק מהאזור. ייתכן, כפי שהציע דייג  ספרדי בסרטון של DW News, שלא הייתה זו היא עצמה אלא גור שלה שנפגע, ואולי נהרג. הטראומה הזו, אומר אלפרדו לופז (López), שחוקר את האורקות של חצי האי האיברי, הייתה עשויה לשנות את התנהגותה, ולהוביל בסופו של דבר לשינוי ההתנהגות של חלק ניכר מהאוכלוסייה. "אנחנו צריכים לקחת בחשבון שהמקור להתנהגות הזו הוא פעילות אנושית, גם אם בדרך לא ישירה", אמר לופז לסיינטיפיק אמריקן.

אז מה עושים?

אם הדברים יימשכו כמו שהם, סביר שלא רחוק היום שמישהו ייפגע – ורוב הסיכויים שהנפגעים יהיו מבין האורקות. "אם הסירה שלך או החיים שלך בסכנה, אתה מגן על עצמך", אמר רפאל מרטינז (Martinez), שסירתו הותקפה לחופי ספרד, בסרטון של DW News. "אני לא רוצה לפגוע באורקות, אבל אם הברירה היא בין החיים שלי לחיים שלהן, אני בוחר בחיים שלי".

אחד הפתרונות האפשריים, אמר חוקר הדולפינים רנדל, היא למנוע מסירות קטנות להפליג באזורים בהם היו היתקלויות, במיוחד במיצרי גיברלטר וסמוך לחוף האוקיינוס האטלנטי בספרד ובפורטוגל. כמובן, הפתרון הזה אינו כה פשוט. "עבור רבים מבעלי הסירות, זה הנתיב הקצר ביותר, ונתיב שלוקח אותם רחוק יותר מהחוף יהיה מסוכן יותר", העיר רנדל. צעד כזה גם יוביל לאובדן הכנסות מדיג ובעיקר מתיירות.

לחילופין, בוודאי יהיו כאלו שיקראו ליד תקיפה יותר נגד האורקות, ואפילו להריגה של הפרטים התוקפניים. אולם האוכלוסייה של חצי האיברי כוללת כארבעים פרטים בלבד, ומחקרים מראים שהיא נמצאת בסכנת הכחדה: אפילו הרג של פרטים ספורים עלול לסכן את האוכלוסייה כולה. הם לא נחשבים למין נפרד, אך יש חוקרים שסבורים שהם צריכים להיות, שכן הם לא מתרבים עם אוכלוסיות אחרות של אורקות. הכרה שלהם כמין הנמצא בסכנה תעניק להם הגנה מסוימת, שכרגע אין להם.

בסופו של דבר זוהי שאלה מוסרית, אמר רנדל. "האם אנחנו, כמין שאצלו נמצא הכוח, נחליט לפנות סירות קטנות ופגיעות מאזור המחיה של האורקות כחלק מהיחסים המשתנים שלנו עם הים, שאנחנו יודעים שהתנאים בו מדרדרים כתוצאה מהפעולות שלנו? או שניקח לעצמנו את הזכות לשוט לאן שנרצה ולשלוט על כל בעל חיים שמפריע לנו, עד, וכולל, להרוג אותו?" זוהי שאלה שהמדענים לא יכולים לענות עליה: את התשובה יצטרכו לספק הרשויות ונציגי הציבור.