לעוף עם גור בבטן

נקבות היונקים שומרות על צאצאיהן בסביבה החמה והמוגנת של הרחם בשלב הראשון של התפתחותם. עבור הגורים זו עסקה מצויינת: יש להם זמן לגדול בבטחה, עם אספקה קבועה של מזון. את המחיר על כך משלמת האם.

היריון צורך הרבה אנרגיה. כשהיא בהיריון, נקבת היונק משמינה וצורת הגוף שלה משתנה. השינויים האלה מקשים עליה בשלל פעולות יומיומיות. לדוגמה, בזמן ההיריון נקבות הדולפין מתמודדות עם התנגדות מים רבה יותר, נקבות פילי-הים צוללות פחות זמן, וכעת מתברר שגם באוויר ההיריון גורם לקשיים. מחקר חדש במעבדה של פרופ' יוסי יובל באוניברסיטת תל אביב מראה איך ההיריון משפיע על היכולת של עטלפות לחוש, לעוף ולצוד. 

כדי לנווט, במיוחד בחושך, עטלפים משתמשים בשיטה שנקראת איכון הד (אקולוקציה): הם משמיעים קולות בקצב קבוע ומתרגמים את ההד, גלי הקול שחוזרים, למפה של הסביבה. לפי ההד הם יודעים איפה הקרקע, איפה העצים ואיפה יש חרקים לאכילה. ככל שהם משמיעים קולות מהירים יותר, כך הם מקבלים תמונה יותר מדויקת של הסביבה וצדים יותר ביעילות – אבל כדי לעשות זאת הם צריכים להשקיע הרבה אנרגיה ולנשוף יותר אוויר מהריאות, בקצב מהיר יותר.  

כדי לנווט בחושך עטלפים משתמשים בשיטה שנקראת איכון הד. אילוסטרציה של השיטה | Shutterstock, grayjay

נשמע שהאוכל רחוק

כדי לחקור האם היריון משפיע על היכולת של העטלפה להתמצא במרחב, החוקרים בחנו נקבות מהמין עטלפון לבן שוליים (Pipistrellus kuhlii), והשוו בין הביצועים של עטלפות בהיריון לאלו  של עטלפות שסיימו להניק. הם הניחו תולעת קמח בתור פיתיון על משטח קטן בחדר חשוך, והזיזו אותו בכל פעם, כך שהעטלפות לא יכלו ללמוד את המסלול. 

החוקרים מדדו את קצב הקריאות שהעטלפות השמיעו כשהן עפות ואת היכולת שלהן לנווט אל הפיתיון. הם מצאו שבמהלך ההיריון, העטלפות השמיעו קולות בקצב איטי יותר ועפו לאט יותר ונמוך יותר. החוקרים אומרים שההאטה בקצב הקריאות פוגעת כפי הנראה בהצלחת הציד של הנקבות, ולפי המודלים שלהם, הן צפויות לצוד כ-15 אחוזים פחות חרקים.

במהלך ההיריון, העטלפות השמיעו קולות בקצב איטי יותר ועפו לאט יותר ונמוך יותר. נקבת עטלף פירות מצוי נושאת גור | יובל ברקאי 

גורי העטלפים לבני השוליים נולדים במשקל גרם אחד, ועטלפה בוגרת מגיעה למשקל שבעה גרם בלבד. עטלפות רבות נושאות תאומים, כך שהעוברים תופסים מקום משמעותי בבטנה של האם. החוקרים משערים שהעוברים מגבילים את קיבולת הריאות של האם ומקשים עליה לייצר קולות מהר. בנוסף, המשקל העודף שלהם עלול לשנות את מרכז הכובד של האם ולהקשות עליה לעוף גבוה ולנחות במדויק. החוקרים משערים שהשינויים האלה עשויים לגרום לעטלפות לשנות את הדיאטה בתקופת ההיריון ולהתמקד בטרף גדול ואיטי יותר. 

מחקר שדה ישן יותר, שבחן את שאריות המזון והצואה של עטלפים אוכלי חרקים ממין אחר, מצא שעטלפות בהיריון צדות בעיקר עשים גדולים ואיטיים. אחרי הלידה ובמהלך ההנקה, התזונה שלהן שבה להיות מגוונת וכוללת חיפושיות, שהן קטנות ומהירות יותר מעשים.

טורפים צריכים חישה מדויקת כדי לאתר טרף ולתקוף אותו מהר. המחקר מראה איך היריון משפיע על היכולת של יונקים לחוש את סביבתם, ובאופן ספציפי – איך הוא מגביל את איכון ההד של העטלפות ומשנה את הרגלי האכילה שלהן בעת ההיריון. מסתבר שהעטלפות יכולות לשלם את המחיר הזה כדי לשמור על ההיריון ולהוליד את הדור הבא.