שחקן חדש במאבק המתמשך בין האנושות למחוללי המחלות: חלבונים קטנים שיכולים לחזק את יעילות האנטיביוטיקה
לכל אורך ההיסטוריה ניהלה האנושות מלחמה מתמדת עם החיידקים. במאה ה-20, בזכות המצאת האנטיביוטיקה, ידה של האנושות הייתה לבסוף על העליונה. בזכות תגלית זו איננו מפחדים עוד ששריטה פשוטה תזדהם ותהרוג אותנו או שנמות בשל שן רקובה. עם זאת, החיידקים לא אמרו עדיין את המילה האחרונה. עם הזמן מתפתחים עוד ועוד חיידקים העמידים לסוגים רבים של אנטיביוטיקה.
מחקר חדש טוען כעת ששימוש בשרשראות חלבוניות קצרות (פפטידים) שאפשר לייצר במעבדה מגביר את יעילות האנטיביוטיקה וכך עוזר להתגבר על חלק מהעמידות שנוצרת אצל חיידקים. המולקולות האלה עובדות על ידי פגיעה במנגנוני הגנה שהחיידקים מפעילים בשעת מצוקה. המחקר הראה שפעולה משולבת של הפפטידים והאנטיביוטיקה מאפשרת גם לריכוזים נמוכים יחסית של אנטיביוטיקה לחסל את הזיהום החיידקי.
כשחיידקים נמצאים בצפיפות גדולה מופעלים אצלם "מנגנוני לחץ" שעוזרים להם בין השאר להתמודד עם אנטיביוטיקה. לדוגמה, חלק קטן מהחיידקים עשוי להיכנס למעין תרדמת בתגובה ללחץ, וכל לשרוד עד שהאנטיביוטיקה מסולקת מהגוף, גם אם לא פיתחו חסינות נגדה. במקרים כאלו יש צורך בכמות גדולה יותר אנטיביוטיקה כדי לגבור על הזיהום, אך מינונים גבוהים עלולים להוביל לתופעות לוואי. באופן כללי, מנגנוני הלחץ מגדילים את הסיכוי שבאוכלוסייה גדולה של חיידקים יהיו בודדים שישרדו את הטיפול האנטיביוטי ויוכלו להתרבות מחדש.
החידוש במחקר הנוכחי הוא בשילוב של אנטיביוטיקה מוכרת עם חלבונים שאינם יכולים להרוג את החיידקים בעצמם. התרומה שלהם היא בכך שהם מקלים על פעילות האנטיביוטיקה, כך שגם כשהחיידקים צפופים הם נשארים "רגועים" ואינם מפעילים את מנגנוני הלחץ. הפפטידים הללו יכולים למשל למנוע יצירת שכבת חיידקים צפופה שלא תאפשר לאנטיביוטיקה להגיע לכל חיידק, או לחסום את התקשורת בין חיידקים שעוזרת לחלקם להפחית את הרגישות שלהם.
למרות החשש מעתיד שבו האנטיביוטיקה תחדל להועיל, בני האדם לא אמרו נואש וחוקרים רבים עובדים למנוע או לפחות לדחות את רוע הגזרה. פיתוח כלים חדשים ושימוש מושכל בכלים קיימים יוכלו לאפשר לנו להמשיך להוביל במרוץ נגד החיידקים, וכך להשאיר את השריטה שקיבלנו בברך להיות רק מטרד, ולא גזר דין מוות פוטנציאלי.
