לכל פיל
יש שם?

לכל איש יש שם, וגם לכל אישה, ילד או ילדה. זה נראה לנו מובן מאליו, אבל בעולם החי, העובדה הזאת הופכת אותנו ליוצאי דופן, כמעט ייחודיים. כמובן, לחתולה שלי יש שם, ואולי היא אפילו מבינה שקוראים לה "תותי" – קשה לדעת עם חתולים – אבל זה השם שאני נתתי לה, ואני יכולה להיות די בטוחה שחתולים אחרים לא משתמשים בו. חיות, ברובן הגדול, אינן נותנות שמות זו לזו.

לפני מספר שנים גילו חוקרים שלדולפינים מסוג דולפינן (Tursiops) יש צורת תקשורת שמזכירה שמות פרטיים: לכל אחד מהם יש "שריקת חתימה" שאותה הוא משמיע לעיתים קרובות, והיא משמשת דולפינים אחרים כשהם פונים אליו. תופעה דומה מאוד התגלתה גם אצל תוכים. בשני המקרים, בעלי החיים שפונים אל פרט מסוים מחקים את ה"חתימה" שלו, הקול שהוא נוהג להשמיע. "אם חבר שלך אומר כל הזמן 'מה קורה אח שלי', ושניכם דולפינים, אתה עשוי להתייחס אליו בגוף שלישי כאל 'מָקורֶה אחְשֶלי'", הסבירה סיליה פורד (Ford) בכתבה באתר Vox. שמות בני אדם, לעומת זאת, הם שרירותיים, ולא קשורים לקולות שאנחנו משמיעים.

במחקר חדש, חוקרים מציגים ראיות לכך שגם פילים משתמשים בשמות – ומבחינות מסוימות, השמות הללו דומים יותר לאלו של בני האדם מאשר ה"חתימות" של הדולפינים והתוכים. 

גם פילים משתמשים בשמות. שני פילים צעירים בשמורה בקניה מברכים זה את זה | מקור: George Wittemyer

מרכיב השם

הקול המוכר ביותר של הפילים הוא כנראה התרועה הרמה, שנשמעת קצת כמו חצוצרה לא מכוונת. אבל התקשורת העיקרית שלהם נעשית בעזרת קולות אחרים, מעין נהימות עמוקות, דמויות רעם מתגלגל, שמכונות רעימות (rumble). החוקרים סברו שהשם של הפילים, אם דבר כזה קיים, יימצא באותן רעימות. אבל לא היה פשוט לגלות אותו שם – בין השאר משום שהפילים מתקשרים בצורה שונה מאוד מאיתנו.

"הרעימה מעבירה מספר מסרים בו זמנית, מסרים שכוללים את זהותו של הרועם, גילו והמין שלו, המצב הנפשי שלו וההקשר ההתנהגותי של הרעימה", הסביר מייקל פרדו (Pardo), שהוביל את המחקר, באתר The Conversation. "סביר שהשם של הפיל שאליו מכוונת הרעימה הוא רק מרכיב קטן בתוך הקריאות הללו". 

החוקרים הקליטו רעימות של כמה מאות פילות וצאצאיהן בשמורות בקניה, וחילקו אותן לשלוש קבוצות: רעימות "קריאה", שהושמעו כלפי פילה שנמצאה רחוק יחסית מהקורא ומחוץ לשדה הראייה שלו; רעימות "ברכה", שהשמיעו פילות זו כלפי זו כאשר נפגשו, ורעימות "טיפול", שאימהות השמיעו כלפי גורים בזמן שהניקו אותם או טיפלו בהם. 

אם הרעימות שהפילות משמיעות כוללות מרכיב של שם, הרי שהרעימות שמופנות כלפי פילה א' יהיו שונות מאלו שמופנות כלפי פילה ב', ומודל ממוחשב יוכל לחזות, לפי מאפייני הרעימה, למי היא הייתה מופנית. החוקרים השתמשו בלמידת מכונה כדי לבנות מודל שכזה, והוא הצליח לחזות נכונה את הפילה שאליה כוונה הרעימה ב-27.5 אחוזים מהפעמים. זה הרבה יותר ממה שהיה צפוי לו המודל היה "מנחש" באופן אקראי, ומעיד על כך שיש בקריאות מרכיבים שייחודיים לפילה מסוימת. עם זאת, נראה שהמרכיב הייחודי הזה נמצא רק בחלק מהרעימות ולא בכולן, ולכן המודל לא הצליח לחזות את הפילה הנכונה באחוזים גבוהים יותר. אם אותם מרכיבים אכן משמשים כשם, הגיוני לצפות שלא כל הרעימות יכילו אותם – אחרי הכול, גם אנחנו לא טורחים להגיד את השם של בן-שיחנו בכל פעם שאנחנו פונים אליו. 

תחזיות המודל היו מוצלחות בעיקר ברעימות הקריאה והטיפול, ופחות ברעימות הברכה. החוקרים משערים שכאשר הפילות קוראות למישהו שנמצא רחוק מהם, חשוב להן יותר להשתמש בשם כדי שהפילה תדע שהקריאה מכוונת אליה. לעומת זאת כאשר הן נפגשות פנים אל פנים, ברור למי הן פונות, ולכן השם פחות חיוני. ומה בנוגע לאימהות שמטפלות בגורים? גם שם ברור למי הפנייה מכוונת, אך לפי המודל, הרעימות שלהן דווקא מכילות לעיתים קרובות את מרכיב השם. החוקרים משערים שהאם משתמשת בשם כדי לעזור לגור ללמוד אותו, או אולי כדי לנחם את הפילון ולהרגיע אותו. 

הרעימה מעבירה מספר מסרים בו זמנית. פילה מגיבה לקריאת הגור שלה בזמן חציית הנהר | מקור: George Wittemyer

קראת לי?

כדי לבדוק אם הרעימות שזוהו על ידי המודל אכן מופנות לפילה מסוימת, החוקרים השמיעו את ההקלטות ל-17 פילות, וצפו בתגובתן. "הן כנראה היו קצת מבולבלות כשהן שמעו את הקולות, אבל בסופו של דבר הן התייחסו לזה כאל אירוע מוזר והמשיכו בחייהן", אמר פרדו בהודעה לעיתונות.

כשהחוקרים השמיעו לפילה רעימות שלפי המודל הופנו אליה, היא הגיבה מהר יותר, התקרבה אל הרמקול וגם השמיעה יותר קולות, בהשוואה לרעימות שהופנו לפילה אחרת. זהו כנראה החלק החזק ביותר במחקר – הוא מראה שהפילות אכן מבחינות בהבדלים בין הרעימות השונות, ומגיבות יותר לאלו אשר, לפי ההשערה, מכילות את השם שלהן.

החוקרים משמיעים הקלטות לפילות:

הבעיה העיקרית במחקר היא שהחוקרים לא הצליחו להראות שפילות שונות משתמשות באותו "שם", או באותו מרכיב בתוך הרעימה, כלפי פילה מסוימת. הם הראו שהרעימות של פילה א' מכילות מאפיינים מסוימים כשהיא פונה אל פילה ב', אבל לא שהמאפיינים האלו נמצאים גם אצל הרעימות של פילה ג', כשהיא פונה אל אותה פילה ב'. ניתוח הנתונים כן הראה שיש דמיון מסוים בין רעימות שהופנו כלפי אותה פילה מפילות שונות, אך הדמיון הזה לא היה מספיק כדי להסיק מיהי הפילה שאליה הרעימה מופנית, אם אנחנו לא יודעים מי הייתה הרועמת. לא ברור אם לפילות יש שם שבו כולם מתייחסים אליהן, והחוקרים פשוט לא הצליחו לגלות אותו בשל המורכבות של הנתונים, או שכל פילה משתמשת בשם שונה במקצת, גם כשהן פונות אל אותו פרט. ייתכן גם, כמובן, שמה שמצאו החוקרים אינו באמת "שם", אלא משהו אחר, שעדיין איננו יודעים מהו. 

כדי לענות על השאלה הזו, ועל לא מעט שאלות אחרות, החוקרים צריכים לגלות מהם בדיוק המאפיינים של הרעימה שמרכיבים את ה"שם" הייחודי לכל פיל, ולבודד אותם מהשאר. הם עוד לא הצליחו בכך, אך הם מתכוונים להמשיך ולנסות. "אם נצליח להבין איך הפילים מקודדים את השמות בקריאות שלהם, זה יפתח פתח לכל כך הרבה תחומי מחקר", אמר פרדו ל-Vox.

עדיין לא ברור מהם בדיוק המאפיינים של הרעימה שמרכיבה את ה"שם" הייחודי לכל פיל. משפחת פילים מנחמת גור | מקור: George Wittemyer

שפה פילית, שפה אנושית

אם הפילים אכן משתמשים בשמות, נראה שהם בוחרים בשם שרירותי, כפי שאנחנו עושים, ולא מחקים את הקולות שהפיל שהשם שייך לו משמיע, בדומה לדולפינים ולתוכים. "היכולת להשתמש בתוויות קוליות שרירותיות לפרטים אחרים מצביעה על האפשרות שהקריאות של הפילים מכילות גם סוגים אחרים של תוויות", אמר קורט פריסטראפ (Fristrup), אחד החוקרים החתומים על המאמר, בהודעה לעיתונות. שמות שרירותיים לחפצים ומושגים שונים הם הבסיס של השפה האנושית – אחרי הכול, כפי שאמר אחד החוקרים האחרים, ג'ורג' ויטמאייר (Wittemyer), "אם כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להשמיע קולות שנשמעים כמו הדברים שעליהם אנחנו מדברים, זה מאוד מגביל את התקשורת שלנו". 

פרדו ועמיתיו משערים שהמבנה החברתי של קבוצות הפילים הוא שדחף אותם לפתח תקשורת מורכבת, ובייחוד, שמות פרטיים. פילות יוצרות קשרים חברתיים שנמשכים עשרות שנים, אך היות שהקבוצות שלהן נוהגות להיפרד לתת-קבוצות ולהתאחד מחדש מדי פעם, ייתכן שיעברו חודשים בלי שפילות מאותה קבוצה יראו זו את זו. התקשורת המורכבת עשויה לעזור להן לחדש את היחסים.

ויטמאייר אמר שהתנאים הללו עשויים להיות משותפים גם לבעל חיים אחר שפיתח תקשורת מתוחכמת: בני האדם. "זה כנראה מקרה שבו יש לחצים דומים, בעיקר מהכיוון של אינטראקציות חברתיות מורכבות", הסביר. "זה אחד הדברים המרתקים במחקר הזה: הוא נותן לנו תובנות לגבי הסיבות האפשריות לכך שהיכולות הללו התפתחו אצלנו". 

כך, דרך מחקר על תקשורת של פילים, וגם זו של דולפינים, תוכים, ובעלי חיים נוספים, מקווים החוקרים ללמוד גם על האבולוציה של השפה האנושית. האם כשאבותינו רק החלו לדבר, הם עשו זאת בצורה דומה לזו של אותן חיות? "אולי אבותינו פיתחו לראשונה את היכולת ללמוד קולות חדשים כדי ללמוד זה את שמו של זה, ואחר כך השתמשו ביכולת הזו כדי ללמוד גם מגוון רחב יותר של מילים", כתב פרדו ב-The Conversation. בינתיים זוהי רק השערה, אך מחקרים נוספים עשויים לאשש אותה – או להציע השערות חלופיות.