כיבוש אמריקה וההתקררות הגלובלית

ב-1492, כאשר הספינות הספרדיות הראשונות הגיעו לחופי אמריקה (או ליתר דיוק לחופים של איי בהאמה), היו בעולם החדש כמה עשרות מיליוני אנשים. במאה השנים שלאחר מכן מלחמות ומחלות הביאו למותם של כתשעים אחוזים מאוכלוסיית אמריקה, ובעקבות זאת מאות אלפי קילומטרים רבועים של אדמה מעובדת הפכו שוב ליערות. חוקרים מבריטניה טוענים במחקר חדש ש"המיתה הגדולה" ותוצאותיה היו משמעותיות מספיק כדי לשנות את האקלים, ולתרום להתקררות עולמית שנמשכה מאות שנים.

מחקרים רבים ניסו להעריך כמה בני אדם חיו באמריקה הצפונית והדרומית בתקופה הפרה-קולומביאנית, ואין עדיין מספר המוסכם על הכל. במאמר החדש החוקרים השתמשו בכמה מקורות כדי להגיע להערכה של כ-60 מיליון בני אדם, שחיו בשתי היבשות בסוף המאה ה-15. בסוף המאה ה-16 נשארו רק כחמישה או שישה מיליונים. האירופים הרגו באופן ישיר רק חלק קטן מהם: את רוב העבודה עשו החיידקים והנגיפים שהגיעו איתם, בעיקר האבעבועות השחורות אך גם חצבת ומחלות אחרות.

באותה תקופה החלה גם התופעה המכונה "עידן הקרח הקטן": טמפרטורות נמוכות מהממוצע שנמשכו עד המאה ה-19. לונדון המושלגת עם נהר התמזה הקפוא, המתוארת בספרים של צ'רלס דיקנס ובני תקופתו, היא אחד הייצוגים הבולטים לעידן זה. היו כמה גורמים להתקררות הזו, ביניהם פעילות נמוכה של השמש, התפרצויות של הרי געש, וגם ירידה בשיעורי הפחמן הדו-חמצני באוויר. עדויות לירידה הזו אנחנו יכולים למצוא בקרחונים עתיקים, כמו אלו שבאנטרקטיקה: בועות אוויר זעירות שנלכדות בקרח משמרות את ריכוזי הגזים שהיו באטמוספירה בזמן שהוא קפא. חוקרים יכולים לבדוק את מצב הפחמן הדו-חמצני וגזים אחרים בתקופות שונות בעבר, על ידי בחינה של "ליבות קרח", גלילים ארוכים שהוצאו מעומק קרחונים ומייצגים קרח שהצטבר במשך עשרות ומאות שנים. כך נמצא שהחל מהמאה ה-16 ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה היה נמוך בשבעה עד עשרה חלקיקים למיליון לעומת תקופות קודמות.

בדיוק כפי שהעלייה המהירה בפחמן דו חמצני בעשרות השנים האחרונות, בעקבות שימוש בדלקי מאובנים, הובילה לעלייה בטמפרטורה, כך הירידה בשיעור הגז תרמה להתקררות בסוף ימי הביניים. עכשיו טוענים החוקרים, מיוניברסיטי קולג' לונדון, כי לפחות חלק מהירידה הזו נגרמה בעקבות מותם של מיליוני בני אדם באמריקה.

היער והטמפרטורות

איך מוות של בני אדם יכול להשפיע על האקלים? החוקרים מראים שאובדן של אחוז גבוה כל כך מהאוכלוסייה הוביל לנטישה של אדמה מעובדת רבה – כ-560 אלף קילומטר רבוע, שווה בערך לשטחה של צרפת. כל השטח הזה כוסה במהרה בצמחייה, שקלטה מהאוויר כמות גדולה של פחמן דו-חמצני. התפשטות היער גרמה, לפי חישוביהם, לירידה של כ-3.5 חלקיקים למיליון בריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה, כמעט מחצית מהירידה שנרשמה בעידן הקרח הקטן.

"אם נכניס את זה להקשר מודרני – אנחנו מייצרים, על ידי שריפת דלקי מאובנים, עלייה של בערך שלושה חלקיקים למיליון בשנה. אז אנחנו מדברים כאן על כמות גדולה של פחמן שנשאבה אז מהאטמוספירה", אמר מרק מסלין (Maslin), אחד החוקרים החתומים על המאמר, בראיון ל-BBC. "הייתה התקררות ניכרת בתקופה הזו, ומה שמעניין זה שאנחנו יכולים לראות איך התהליכים הטבעיים גרמו לחלק מהקירור, אבל כדי להשיג את הקירור המלא – להכפיל את התהליכים הטבעיים – אנחנו צריכים את הירידה בפחמן דו-חמצני שנגרמה כתוצאה מרצח עם".

המחקר מראה שפעולות בני האדם השפיעו על אקלים כדור הארץ עוד לפני המהפכה התעשייתית. מה הוא אומר לנו לגבי שינוי האקלים הנוכחי? האם נטיעת עוד יערות תוכל להוריד את הטמפרטורות ברחבי העולם, כמו שעשה הייעור הבלתי מתוכנן במאה ה-16?

"מה שאנחנו רואים במחקר זה את סדר הגודל שנדרש לכך, כי 'המיתה הגדולה' גרמה לייעור של שטח בגודל צרפת, ונתנה לנו ירידה של רק כמה חלקיקים למיליון" אמר כריס בריירלי (Brierley), חוקר נוסף מהצוות. "זה מראה לנו מה ייעור יכול לעשות. אבל ירידה כזו שווה אולי לשנתיים של שריפת דלקי מאובנים, בקצב הנוכחי שבו אנחנו עושים זאת". כדי להילחם בשינוי האקלים שמתרחש כרגע נצטרך לטעת כמות בלתי אפשרית של עצים – או למצוא דרכים אחרות.