לחדף המשוריין יש עמוד שדרה יוצא דופן, עם חוליות המשתלבות זו בזו. מחקר חדש חשף את מבנה העצמות האלה, אך עדיין לא פתר את התעלומה הגדולה – למה החדף זקוק לשריון כזה?
לפי הסיפור, כאשר הגיעו חוקרי הארצות האירופים והאמריקאים ליערות העד של קונגו בתחילת המאה ה-20, הראו להם אנשי המקום את אחד מבעלי החיים המופלאים ביותר שחיים שם: החדף המשוריין (Scutisorex somereni). אחד האפריקאים נעמד על גבו של היונק הקטן, שאורך גופו לא יותר מ-15 סנטימטרים ומשקלו כמאה גרם בלבד. לאחר שהאדם ירד מגבו, החדף – לתדהמת החוקרים – שב להתרוצץ כאילו לא קרה דבר.
איש לא יודע בוודאות אם תצוגת התכלית המדהימה הזו אכן התרחשה, וחוקרים מודרניים נמנעים, בצדק, מלהעמיד את החיות הקטנות במבחן דומה. אך אין ספק שהחדף המשוריין אכן מסוגל לעמוד בלחצים שהיו שוברים חיות גדולות ממנו בהרבה. הסיבה לכך לא טמונה בשריון חיצוני, כמו למשל העור הקשה של הארמדיל. החדף המשוריין מכוסה בפרווה כמו כל חדף אחר. כדי לגלות את סוד כוחו צריך להסתכל על השלד שלו, ובמיוחד על עמוד השדרה המיוחד במינו. במחקר חדש חוקרים מארצות הברית חושפים עוד מסודות העצמות המשוריינות של החדף, אך עדיין לא מצליחים לענות על השאלה: לשם מה הן התפתחו?
חוליות עמוד השדרה של החדף המשוריין רחבות ושטוחות במיוחד, ומהן בולטים לצדדים זיזי עצם המשתלבים זה בזה. המבנים האלו מאפשרים לחדף, בעזרת הפעלה של שרירי הגב, "לנעול" את החוליות אחת לשנייה. "זה יוצר יחידה שהיא יותר כמו עצם רציפה אחת מאשר חוליות רגילות, שהן לרוב רצף של יחידות גמישות", אמרה סטפני סמית' (Smith), שהובילה את המחקר החדש, לאתר Science News.
חזק ויציב. עמוד השדרה של החדף המשוריין (למעלה) בהשוואה לזה של חדף רגיל | מקור: Bulletin of the American Museum of Natural History, נחלת הכלל
צפוף יותר, חזק יותר
סמית' ועמיתיה בחנו את המבנה הפנימי של אותן חוליות עמוד שדרה, ומצאו שגם הוא שונה אצל החדף המשוריין. רקמת העצם הספוגית, שהיא אחד ממרכיבי העצם ויש בה חללים רבים, צפופה הרבה יותר אצל החדף המשוריין בהשוואה למין חדף קרוב. "זה הופך את העצמות לחזקות ועמידות הרבה יותר", אמרה סמית'. "זה כמו כסא עם רגליים עבות, שמחוברות זו לזו. הוא יהיה חזק ויציב הרבה יותר מכסא עם ארבע רגליים דקיקות ובלי מוטות שמחברים ביניהן".
מבנה העצם של החוליות מראה כנראה כי הלחץ שהחדפים מתמודדים איתו לא מגיע בדרך כלל מלמעלה – כמו כאשר אדם דורך עם גבם – אלא מכיוון הראש לעבר הזנב. "זה לא בהכרח פותר את השאלה של מה הם עושים", אמרה סמית', "אבל זה נותן לנו סימן לכך שהם חווים, באופן חוזר ונשנה, כוחות חזקים בכיוון הזה".
אחת ההשערות שהוצעו לפיתרון התעלומה מסבירה את הכוחות האלו בדרך שבה החדפים מחפשים מזון. חדפי השריון אוכלים חרקים, וייתכן שהם נדחקים בין העלים הקשיחים העוטפים את הגזע של עצי הדקל בחיפוש אחרי אותם חרקים, וכך מפעילים לחץ על עמוד השדרה שלהם. זו השערה מעניינת, אך למרבה הצער אין לנו כמעט מידע על התנהגותם של החדפים האלה, שחיים רק באזור מצומצם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ואנחנו לא יודעים אם הם אכן עושים זאת. נראה שרק מחקרי שטח, שיעקבו אחר בעלי החיים החמקמקים בסביבתם הטבעית, יוכלו להסביר אחת ולתמיד לאיזו מטרה פיתח החדף המשוריין את השריון הפנימי שלו.
