חוקרים בריטים: השלמת טיפול לא מונעת עמידות לאנטיביוטיקה

כשאנחנו הולכים לרופאה עם גרון כואב או דלקת אזנים, והיא מגיעה למסקנה שהמחלה נגרמה על ידי חיידקים, היא נותנת לנו מרשם לאנטיביוטיקה ואתו אזהרה: חשוב מאוד להשלים את הטיפול ולא להפסיק באמצע, גם אם הכאב חולף! אם לא נעשה זאת, החיידקים בגופנו עלולים לפתח עמידות לאנטיביוטיקה.

גופי הבריאות השונים, מארגון הבריאות העולמי (WHO) ועד לקופות החולים בישראל, דואגים לחזור ולשנן את המסר הזה באוזני הציבור. לא מפתיע שיש התגייסות כה רחבה בנושא: חיידקים עמידים הם אחת מהבעיות הגדולות ביותר של הרפואה בימינו. על פי נתוני המרכז האמריקאי לבקרת מחלות, בארה"ב לבדה מתים בכל שנה יותר מ-23 אלף בני אדם מזיהומים בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.  

אבל האם השלמת טיפול האנטיביוטיקה אכן מונעת את התפתחותם של חיידקים עמידים? במאמר חדש בכתב העת The British Medical Journal טוענים אפידמיולוגים ומומחים למחלות זיהומיות מבריטניה כי אין באמת עדויות לכך, וכי ההמלצה המקובלת עושה יותר נזק מתועלת.

הרעיון כי טיפול חלקי באנטיביוטיקה עלול לגרום להתפתחות עמידות הופיע כמעט יד ביד עם פיתוחן של התרופות האנטיביוטיות הראשונות. הראשון שהתריע על כך היה אלכסנדר פלמינג, מגלה הפניצילין. בנאום שנשא לרגל זכייתו בפרס נובל ב-1945 הוא הפציר ברופאים "אם אתם משתמשים בפניצילין, תשתמשו בו בכמות מספקת!".

העיקרון בבסיס התפיסה הזו נשמע הגיוני למדי: חיידקים מפתחים באופן אקראי מוטציות שעשויות להעניק להם עמידות מסוימת לאנטיביוטיקה, ובמשך הטיפול רק בעלי המוטציות האלה שורדים ומתרבים. כך נוצרת אוכלוסייה שלמה של חיידקים עמידים במידת מה. אך אם ניתנת כמות מספיקה של אנטיביוטיקה, לאורך מספיק זמן, ריכוז החומר הפעיל יהיה כזה שגם החיידקים שהתחילו לפתח עמידות לא יעמדו בו וימותו, וכך נמנע את התפשטותם של חיידקים עמידים אלו.

החיידקים שעומדים בלחץ

גם כותבי המאמר החדש מציינים שיש חיידקים, כמו למשל חיידקי השחפת, שאכן מפתחים עמידות לאנטיביוטיקה בזמן הטיפול. לעתים קרובות הפתרון לכך הוא לקחת מלכתחילה כמה סוגי אנטיביוטיקה במקביל.

חיידקים כאלה הם גורמי מחלה "מקצועיים", שבכל הדבקה גורמים למחלה או מחוסלים לחלוטין על ידי מערכת החיסון. לעומתם, רוב מיני החיידקים העמידים שמעוררים דאגה בקרב הרופאים שייכים לסוג אחר, הסוג האופורטוניסטי. הם חיים באופן קבוע במעיים שלנו, על גבי העור שלנו ובסביבתנו, ורוב הזמן הם אינם גורמים למחלה. אך כשיש להם ההזדמנות, כמו למשל כשאנחנו חלשים ממחלה אחרת, הם עשויים להתרבות עוד יותר, לחדור למקומות שלא היו בהם קודם ולגרום לזיהומים ולדלקות.

את העמידות לאנטיביוטיקה מקבלים החיידקים האופורטוניסטים בדרך אחרת. בכל פעם שאנחנו לוקחים אנטיביוטיקה, מכל סיבה שהיא, אותם חיידקים שנמצאים בתוך גופנו ועליו נחשפים אליה, ומופעל עליהם לחץ לפתח עמידות כנגדה. ככל שמשך הטיפול ארוך יותר, כך הלחץ לפתח עמידות גדול יותר. וכדי להקשות עוד יותר על המצב, חלק מהחיידקים מסוגלים להעביר ביניהם את הגנים לעמידות, וכך ליצור אוכלוסייה עמידה בתוך זמן קצר.

אם כך, דווקא הארכה של הטיפול האנטיביוטי עלולה להוביל לפיתוח עמידות, גם אצל חיידקים שהאנטיביוטיקה לא הייתה מכוונת נגדם כלל. ואמנם, מחקר שהתפרסם בשנה שעברה, ובו הופסק הטיפול האנטיביוטי בדלקת ריאות ברגע שהחום ירד, הראה שיעילות הטיפול לא נפגעה ואצל פחות אנשים הופיעו חיידקים עמידים. עם זאת, לא כל טיפול אנטיביוטי אפשר לקצר, ומחקרים שעסקו במחלות אחרות הראו על ירידה משמעותית ביעילות הטיפול בעקבות הפסקתו המוקדמת.

כותבי המאמר קוראים לגופי הבריאות לשקול מחדש את המלצותיהם, וליזום מחקרים נוספים כדי לקבוע איך ראוי להנחות את המטופלים: האם עליהם להשלים את הטיפול האנטיביוטי בכל מקרה או להפסיק אותו כאשר הם מרגישים טוב יותר, ואולי יידרשו המלצות שונות למחלות וחיידקים שונים.

יש לזכור כי כרגע מדובר בקבוצה קטנה למדי של מומחים, שיוצאת נגד ההנחיות של ארגון הבריאות העולמי וארגונים גדולים אחרים. בעתיד הקרוב נשמע בוודאי את דעותיהם של מומחים רבים נוספים, וכך נקבל תמונה שלמה ומאוזנת יותר. בינתיים, הדבר הנכון לעשות הוא להישמע לעצת הרופאים שלנו.

בהתחשב בעובדה שכבר היום מתים רבבות בני אדם מזיהום בחיידקים עמידים, אין ספק שיש מקום לבחון את ההנחות על פיהן פועלת הקהילה הרפואית בנושא זה ולבדוק את תקפותן. האם הבחינה שנעשתה במאמר תוביל בסופו של דבר את ארגוני הבריאות לשנות את המלצותיהם? נצטרך לחכות ולראות.