נשא HIV עבר השתלת מח עצם מתורם עמיד לנגיף וכעת לא ניתן לזהות את הנגיף בדמו. זו הפעם השנייה בלבד שטיפול כזה מצליח

מאז פרוץ מגפת ה-HIV, הנגיף הגורם לאיידס, רק אדם אחד שנדבק בו נרפא למעשה ממנו – טימותי ריי בראון (Ray Brown), הידוע בכינוי "המטופל מברלין". כעת, 12 שנים לאחר המקרה של בראון, יתכן שאדם נוסף נרפא בשיטה דומה – השתלת מח עצם מתורם בעל מוטציה המקנה עמידות ל-HIV. המקרה החדש הוצג השבוע בכינוס מדעי והוא מתואר במאמר בכתב העת Nature.

האדם הנוסף, גבר שמכונה "המטופל מלונדון", אובחן כנשא HIV בשנת 2003. למרות זאת הוא התחיל ליטול טיפול תרופתי נגד הנגיף רק ב-2012, וזמן קצר לאחר מכן הוא אובחן כחולה בשלב מתקדם בלימפומה על שם הודג'קין, סרטן של חלק מערכת הלימפה. סרטן זה נפוץ הרבה יותר אצל נשאי HIV מאשר באוכלוסיה הכללית.

ב-2016 הלימפומה של המטופל מלונדון הפסיקה להגיב לטיפול הכימותרפי נגדה וחייו היו בסכנה. התקווה היחידה שלו הייתה השתלת מח עצם. הרופא והחוקר רבינדרה גופטה (Gupta), מיוניברסיטי קולג' לונדון ואוניברסיטת קיימברידג', החליט – בהסכמת המטופל – לנסות ולמצוא תורם עמיד ל-HIV, כמו התורם שנראה שריפא את המטופל מברלין לפני 12 שנים.

המטופל מברלין, בראון, חלה בלוקמיה – סרטן דם – בשנת 2006, אחת עשרה שנים לאחר שגילה כי נדבק ב-HIV והחל לקחת תרופות נגד הנגיף. גם אצלו הטיפול הכימותרפי הפסיק להשפיע ורופאו, גרו הוטר (Hütter), המליץ על מוצא אחרון: השתלת מח עצם. בתהליך ההשתלה המסוכן משמידים את מח העצם של מקבל השתל ואת תאי הסרטן באמצעות כימותרפיה במינון גבוה ולעתים גם הקרנות. את מח העצם שהושמד מחליף מח העצם של תורם, ואם הוא נקלט הוא בונה מחדש את מערכת החיסון ואת תאי הדם האחרים של התורם בגופו של המקבל.

להחביא את המפתח

להוטר היה רעיון מבריק: הוא חיפש תורם נדיר ביותר, שגם יתאים לבראון, כדי להקטין את סיכויי הדחייה, ושגם יהיה בעל מוטציה בגן לחלבון CCR5. החלבון הזה נמצא על פני השטח של תאי מערכת החיסון הקרויים תאי T מסייעים. זנים רבים של HIV-1, טיפוס הנגיף האלים יותר והנפוץ במערב, משתמשים ב-CCR5 כדי לחדור לתאים אלו. כאחוז אחד מבני האדם ממוצא אירופי (כולל יהודים אשכנזים) הם בני מזל שירשו מאביהם ומאימם שני עותקים של הצורה (האלל) המוטנטית של הגן ל-CCR5 ולכן החלבון כלל לא מופיע על התאים שלהם. בלי החלבון הנגיף לא יכול לחדור לתאים ולכן מוטנטים כאלו עמידים מפני הדבקה של רוב זני HIV-1.

אפשר לדמות את החלבון CCR5 למפתח שנגיף ה-HIV צריך למצוא כדי להצליח לחדור לתא. באדם רגיל, בעל שני עותקים תקינים של הגן, מפוזרים הרבה מפתחות כאלו, ולכן הנגיף יכול למצוא אותם בקלות ולחדור אל התא. לעומת אצל מוטנט עמיד, שיש לו שני עותקים מוטנטיים של הגן, אין מפתחות כאלה והנגיף אינו יכול להיכנס לתאי T המסייעים.

הוטר הצליח למצוא תורם כזה ולאחר טיפול כימותרפי קשה, הקרנות, ושתי השתלות שכמעט הרגו אותו בראון החלים מהלוקמיה ואף קיבל מערכת חיסון חדשה ועמידה בפני HIV. הוא הפסיק לקחת את התרופות לטיפול בנגיף, ולמרות זאת, 12 שנה אחרי ההשתלה לא נמצא סימן ל-HIV בדמו וברקמות גופו שנבדקו. הוא נרפא למעשה מהנגיף.

במהלך השנים מאז המקרה של בראון ניסו חוקרים כמה פעמים לשחזר את הצלחתו בחולי סרטן נשאי HIV, אך כל הניסיונות נכשלו. מאחר שמוטנטים שהם גם תורמים מתאימים נדירים ביותר, השתמשו בחלק מהמקרים בתרומת מח עצם רגילה, מתוך הנחה שהשמדת התאים ומח העצם יעלימו את הנגיף. אך הנגיף שב והופיע בדם המטופלים ששרדו את הטיפול המסוכן, חודשים מספר לאחר שהפסיקו את הטיפול נגד HIV. במקרים שבהם הצליחו למצוא תורמים מוטנטים, מקבלי השתל מתו מההשתלה או מהסרטן, או שהתברר שיש בגופם נגיפים שמסוגלים להדביק גם את התאים המוטנטים.

כל זה השתנה עם המטופל מלונדון.

חלבון CCR5 (ירוק) צמוד לקולטן (כחול) מאפשר לנגיף HIV לחדור לתא T מסייע | איור: Science Photo Library
חלבון CCR5 (ירוק) צמוד לקולטן (כחול) מאפשר לנגיף HIV לחדור לתא T מסייע | איור: Science Photo Library

הפוגה ארוכת-טווח

כמו הוטר, הצליח גופטה לאתר תורם עמיד ל-HIV. במאי 2016 לאחר הכנה להשתלה קלה בהרבה מזו שעבר בראון, וללא הקרנות, המטופל מלונדון קיבל השתלת מח עצם. היא עברה יחסית בשלום. בספטמבר 2017, ששה-עשר חודשים לאחר ההשתלה, הפסיק המטופל ליטול תרופות נגד HIV, כדי לראות האם הוא אכן עמיד לנגיף. כיום, לאחר שנה וחצי בלי תרופות, הוא נותר ללא נגיף בדמו ועם מערכת חיסון עמידה ל-HIV.

גופטה ועמיתיו מדגישים בהודעה לעיתונות שמדובר למעשה בהפוגה ארוכת-טווח, ושמוקדם לומר כי המטופל מלונדון נרפא סופית מ-HIV. יתכן שהנגיף מסתתר רדום ברקמות בגופו. עם זאת, גופטה ציין כי עצם העובדה שהצליחו להגיע להפוגה כזו במטופל נוסף מראה "שהמטופל מברלין הוא לא אנומליה, ושבאמת גישת טיפול זו היא שהעלימה את הנגיף בשני האנשים".

לפי שעה הטיפול שריפא את בראון ואולי גם את המטופל מלונדון יכול לעזור רק במקרים הנדירים שבהם אדם עם HIV לוקה בסרטן שאפשר לטפל בו בהשתלת מח עצם. הטיפול עצמו לא מתאים לכל אחד, הוא מסוכן ואחוזי הכישלון גבוהים. הוא גם דורש איתור תורם מתאים, ואין סיכוי למצוא תורמים לכמעט 37 מיליון נשאי HIV בעולם. במקום זאת גופטה מחפש כעת דרכים להנדס גנטית את תאי החולים כדי להקנות להם את המוטציה ללא צורך בתורם זר ובטיפול מסוכן. טיפול כזה ייעשה באופן אתי, לא כמו הרופא הסיני שהינדס גנטית תאומות ויצר מוטציה בגן CCR5 שלהן.

עד שימצא מרפא בטוח וזמין ל-HIV, יש לאנשים החיים עם הנגיף תרופות יעילות ביותר נגדו. אמנם צריך ליטול אותן כל החיים, אבל בזכותן תוחלת החיים של נשאי HIV כמעט שווה לזו של אנשים ללא הנגיף. הן גם הופכות אותם ללא מדבקים וכך מגנות על כלל האוכלוסייה. כמו כן, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם HIV היא לא להידבק בו. אפילו המוטנטים העמידים לנגיף עדיין יכולים להידבק בכמה זנים של HIV-1 וב-HIV-2 ולכן חשוב להקפיד על אמצעי מניעה. מסיבה זו, על פי הניו יורק טיימס, גם בראון נוטל טיפול מונע טרום חשיפה (PrEP) ל-HIV.

 

2 תגובות

  • עופר

    כבר יש חולה שלישי שנרפא כנראה טרנד

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןנעם לויתן

    לא בדיוק

    באותו כינוס מדעי שבו הוצג "המטופל מלונדון" הוצג גם המקרה של "המטופל מדיסלדורף", שהוא כביכול האדם השלישי שלא ניתן למצוא את הנגיף בגופו לאחר ההשתלה. עדיין לא התפרסם מאמר מדעי בנושא "המטופל מדיסלדורף" ויש סיבה שלא הזכרתי אותו בכתבה: הוא הפסיק לקחת תרופות נגד HIV רק לפני ארבעה חודשים, כבר היו מקרים שבהם הנגיף נעלם לכמעט שנה לפני שהופיע שוב בדם המטופלים. כלומר, אי אפשר לדעת אם ההפוגה במטופל מדיסלדורף היא לטווח קצר או ארוך.

    בכל מקרה שני המטופלים האלה הם חלק מ-38 אנשים חיוביים ל-HIV שעברו השתלת מח עצם בגלל סוגים שונים של סרטן דם ושנמצאים במעקב. שישה מתוכם קיבלו מח עצם רגיל והיתר (32) קיבלו מח עצם ממוטנטים עמידים להדבקה בזנים רבים של HIV. יתכן שבעתיד נשמע על חלק מהם, או כי יתברר שגם הם נרפאו למעשה מ-HIV, או כי יתברר שהטיפול לא עזר והנגיף חזר, או כי חלקם ימות מסרטן או מההשתלות עצמן.