ממצאים חדשים מעלים את האפשרות שאולי בני האדם אינם היצורים היחידים שפניהם מאדימות כשהם מתרגשים
הסמקה נחשבה עד לאחרונה לתופעה ייחודית לבני האדם. מחקר חדש מגלה שההנחה הזאת פחות מבוססת מכפי שנדמה לנו. מתברר שתוכים, שהם עופות אינטליגנטיים יחסית ותקשורתיים מאוד, מסוגלים לשנות את צבע עורם ואת נפח נוצות הראש שלהם וצורתן וכך להסמיק. הממצא חושף צורת תקשורת חזותית של התוכים עם סביבתם שלא הייתה מוכרת עד כה, במסגרת מחקר שמטרתו להרחיב את הידע שלנו על החיים החברתיים של הציפורים המרשימות הללו.
כשאנחנו מודעים מאוד לעצמנו, או חשים מבוכה או אשמה, מערכת העצבים מורה לשרירי הפנים שלנו להתרפות. ההרפיה הזאת גורמת לכלי הדם הקטנים שמתחת לעור להתרחב, דבר שמאפשר ליותר דם לזרום לאזור הפנים וכך גורם לעורנו להאדים. הסיבה האבולוציונית לתופעה אינה ברורה לגמרי, אך משערים שההסמקה נועדה בעיקר לצרכים חברתיים. התומכים בהשערה הזאת טוענים למשל כי כשאנו נמצאים במצב בעייתי או מביך, ההסמקה מעלה את הסיכוי שנזכה לאהדה או שניחשב אמינים יותר מאנשים שאינם מסמיקים באותו מצב.
במסגרת המחקר צפו החוקרים בחמישה תוכים מהמין מקאו כחול-צהוב (Ara ararauna) בשעה שתיקשרו זה עם זה ועם בני האדם המטפלים בהם. החוקרים אמדו את מצב הנוצות (חלקות או סתורות ונפוחות) בכתר, בעורף ובלחיים, ובנוסף בחנו אם עור הלחי עצמו הסמיק.
נמצא כי הופעת הנוצות הסתורות הייתה נפוצה יותר כשהציפורים לא היו בתנועה, למשל בעת יצירת אינטראקציה חברתית או במנוחה. בנוסף התברר שניפוח נוצות הכתר והסמקה היו נפוצים יותר כשהתוכים קיימו אינטראקציה עם בני האדם המטפלים בהם, בהשוואה למצבים שבהם המטפלים נמצאו איתם בחדר אך לא התייחסו אליהם.
לטענת החוקרים, התוצאות תומכות בכך שהתנפחות נוצות הראש קשורה למצבים של אינטראקציה חברתית חיובית. מכך הסיקו שהשינוי במצב הנוצות בכתר ובצבע העור עשויים לשמש סמנים חזותיים לתחושה הפנימית של הציפור. ההבנה הזאת תוכל לעזור לנו להעריך את מצבם הרגשי של תוכים בשבי וכך לשיפור את איכות חייהם, בעת שמיליוני אנשים מגדלים תוכים כחיות מחמד.
הממצאים מעלים גם את האפשרות שהסמקה אינה תופעה ייחודית לבני האדם: עור הלחי של התוכי הראה שינויים מהירים בצבעו במצבים הקשורים לרגשות חזקים. תוכי המקאו מתאפיין בפנים מורכבות במיוחד, וייתכן שהן אכן מאפשרות לו תקשורת רגשית דרך שינויים בצבע העור ובפריסת נוצותיו.
