השיטה החדשה לעצירת ההתעוורות

אישה יפנית כבת 80 הסובלת ממחלת עיניים ניוונית הייתה הראשונה לעבור בהצלחה טיפול בתאי גזע מושרים, שנלקחו מהגוף שלה עצמה. הטיפול לא שיפר באופן משמעותי את ראייתה, אך עצר את ההידרדרות שהייתה צפויה לה, ולהרגשתה הפך את הראייה ל"בהירה" יותר.

ניוון מקולרי (AMD) הוא הגורם הנפוץ ביותר לעיוורון באנשים מעל גיל 65. בסוג ה"רטוב" של המחלה, שממנו סבלה המטופלת במחקר, צומחים כלי דם חדשים מתחת לרשתית, מפריעים לפעילותה ולעיתים מדממים לתוכה. כתוצאה מכך נפגעת הראייה בעיקר במרכז הרשתית, ולעיתים קרובות מופיע מעין כתם במרכז שדה הראייה. בסוג ה"יבש", והקל יותר של המחלה, נוצרים ברשתית העין משקעים אחרים, של חומר חוץ תאי.

צמיחת כלי הדם ברשתית פוגעת בעיקר בשכבת הפיגמנטים – שכבה דקה וצבעונית הנמצאת מאחורי התאים קולטי האור ומזינה אותם. הסרה של כלי הדם החדשים בניתוח גורמת פעמים רבות לפגיעה נוספת בשכבת פיגמנטים זו. מסיבה זו אחד הטיפולים למחלה בשנות ה-90 היה השתלה של שכבת פיגמנטים שנלקחה מעובר אנושי, אך ברוב המקרים הגוף דחה את השתל.

כשאנו מתחילים את חיינו, העובר מורכב מתאים המסוגלים להתפתח לכל סוג של תא: עור, שריר, דם וכן הלאה. התאים הבוגרים, שעברו התפתחות כזאת, מאבדים את היכולת לחזור אחורה ולשנות את ייעודם, אבל תאי גזע מסוגלים להפוך לסוגים רבים של תאים הנראים ומתפקדים בצורה שונה לחלוטין, מתאי כבד שמפרקים רעלים ועד לתאי עצב שמעבירים מסרים חשמליים.

בזכות טכנולוגיה שפותחה בשנים האחרונות, אפשר כיום לקחת תאים בוגרים, ולגרום להם לחזור למצב של תאי גזע המסוגלים ליצור תאים מסוגים שונים. פריצת הדרך שהובילה ליצירתם של אותם תאי גזע מושרים זיכתה את שינייה יאמאנקה בפרס נובל לרפואה בשנת 2012.

במחקר הנוכחי נעשה שימוש בשיטה הזו. החוקרים, מאוניברסיטאות ובתי חולים ביפן, לקחו את עור של המטופלת, וגרמו להם להפוך שוב לתאי גזע. בשלב הבא גרמו להם להפוך לתאי פיגמנט של הרשתית.  לאחר שכלי הדם החדשים, יחד עם שכבת הפיגמנטים הפגועה, הוסרו מעין ימין של המטופלת, הושתלה שם שכבה דקיקה – בין מילימטר אחד לשלושה מילימטרים – של תאי הפיגמנט המושרים.

לפני הניתוח עשו החוקרים בדיקות רבות לוודא את בטיחות הטיפול, ובמיוחד שאין סכנה שהתאים המושתלים יהפכו לסרטניים. החוקרים בדקו שהגנום של התאים אינו מכיל מוטציות באזורים הידועים כקשורים לסרטן, ואף הזריקו אותם לעכברים נטולי מערכת חיסון וראו שהם לא פיתחו גידולים.

כלי דם מרובים ומשקעים ברשתית. עין של חולה בניוון מקולרי (מימין) ורשתית של עין בריאה | מקור: ויקיפדיה

הצלחה חלקית

לאחר יותר משנה, לא נמצא כל סימן לדחיית השתל, למרות שהמטופלת לא קיבלה תרופות המדכאות את מערכת החיסון, כפי שנאלצים לעשות אנשים בהם מושתל איבר או רקמה מאדם אחר. לא נצפתה גם חזרה של המחלה, לא הייתה שום גדילה חדשה של כלי דם, ותופעות הלוואי היו קלות מאוד.

ומה בקשר לראייה? זו לא הידרדרה עוד, כפי שצפוי היה לקרות ללא הטיפול, אך גם לא ממש השתפרה. במבחן ראייה סטנדרטי, הראייה שלה הייתה 6/60 – במרחק שישה מטר היא הייתה מסוגלת לזהות את האות הגדולה ביותר בשורה הראשונה בטבלה, אך לא את השורות מתחתיה, ותוצאה זו לא השתנתה לאחר הניתוח. במבחנים אחרים כן נרשם שיפור, אך הוא היה קל ביותר. המטופלת עצמה דיווחה על ראייה "בהירה" יותר, ואמרה כי היא מרוצה מהתוצאה.

המחקר הראה בראש ובראשונה שהטיפול אפשרי ובטוח, אך מחקרים נוספים – גם על חולים הנמצאים בשלב מוקדם יותר – יידרשו כדי להראות אם הוא אכן יעיל ועד כמה הוא יעיל. למרבה הצער, ההבטחה של טיפול בתאי גזע עלולה לסנוור את החולים, וחלקם מתפתים לטיפולים שלא נבדקו כראוי, במרפאות שאינן בפיקוח.

עיניים גדולות

באותו גליון של New England Journal of Medicine התפרסם מאמר נוסף, המפרט שלושה מקרים שבהם חולות באותה מחלת עיניים ניוונית קיבלו טיפול כושל ולא אחראי במרפאה לא מפוקחת בפלורידה, ארה"ב, וכתוצאה מכך ראייתן נפגעה.

מדובר במרפאות המבצעות טיפולים תחת הכותרת של "מחקר קליני", אך המחקרים לא קיבלו אישור של מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA). לרוב, המטרה אינה לבדוק את יעילות ובטיחות הטיפול אלא פשוט לעשות כסף: החולים משלמים עבור ההשתתפות ב"מחקר". במקרה זה המטופלות שילמו 5,000 דולר כל אחת.

במרפאה לקחו תאי שומן מגופן ולאחר טיפול להפיכתם לתאי גזע השתילו אותם בעיניהן (ככל הידוע,  לא נעשתה התמיינות של התאים לתאי פיגמנט לפני ההשתלה). בשלושת המקרים ההליך בוצע בשתי העיניים בו זמנית, פרקטיקה מסוכנת שאינה מקובלת במחקרים מפוקחים. במחקר ביפן, לדוגמה, הטיפול בוצע בעין ימין בלבד.

לפני הניתוח, ראייתן של המטופלות הייתה פגומה, אך עדיין קיימת. בעקבותיו, אחת המטופלות התעוורה לחלוטין, והראייה של האחרות הידרדרה מאוד עד שהיו כמעט עיוורות. כותבי המאמר הם רופאים שאינם קשורים למרפאה המטפלת, עימם התייעצו החולות לאחר הטיפול הכושל. הם משערים כי תאי הגזע לא נוקו היטב לפני ההזרקה והכילו חומרים שפגעו בעיניים, וייתכן גם שהתמיינו לסוגי תאים שאינם תאי רשתית.

המקרים האלו ממחישים את הפיתויים שחולים עומדים בפניהם ואת המשיכה שעשויה להיות למלים "טיפול בתאי גזע". המחקרים המפוקחים והמהימנים מתקדמים באיטיות, ולאנשים רבים אין הזמן והסבלנות לחכות לטיפול מאושר. למרבה הצער הם מגיעים לעיתים אל שרלטנים המנצלים אותם ולוקחים את כספם, ובמקרה הגרוע יותר, גם גורמים נזק של ממש. המאמר שפירט את שלושת המקרים האחרונים מסתיים בקריאה לפיקוח הדוק יותר על המרפאות המציעות טיפולים כאלו, ולחינוך של הציבור בקשר אליהן. ספק אם אמצעים אלו יפתרו את הבעיה לחלוטין, אך אם ימומשו הם בהחלט עשויים למנוע מפח נפש ונזק בריאותי מחולים רבים.