מתחת לפארק הלאומי המפורסם בארצות הברית מסתתרת כמות עצומה של סלע מותך שעלולה להתפרץ בהתרעה קצרה בהרבה מכפי שחשבו עד כה

הפארק הלאומי ילוסטון בארצות הברית עלה לאחרונה לכותרות, לא בזכות האגמים הצבעוניים והגייזרים הרבים שפעילים בו, אלא בגלל סיבה מדאיגה, שעלולה להיות רלוונטית לכל אחד מאיתנו – הסכנה להתפרצות געשית אדירה שבין השאר תשנה את האקלים בכדור הארץ כולו.
מתחת לילוסטון שוכן תא מאגמה עצום, כלומר אזור תת-קרקעי מלא בסלע מותך. אפשר לראות בו מעין הר געש-על, שעוצמתו, אם יתפרץ, עולה בהרבה על זו של הר געש ממוצע. אם התא הזה יתפרץ, הוא מסוגל לכאורה לפלוט יותר מאלף קילומטרים מעוקבים של סלע ואפר בהתפרצות אחת – פי 2,500 מכמות החומר שפלט הר הגעש סנט הלנס במדינת וושינגטון כשהתפרץ בשנת 1980, באירוע שגרם למותם של 57 בני אדם.

התפרצות-על כזאת עלולה לכסות את רוב ארצות הברית במעטה עבה של אפר, ואף אזורים רבים נוספים ואפילו את העולם כולו, דבר העלול לדרדר את כדור הארץ לתקופה של חורף געשי, שבה האפר הרב שירחף באטמוספרה ימסך את קרני השמש ויוריד משמעותית את הטמפרטורה בכל רחבי העולם. תקופות קרות כאלה כבר התרחשו בעבר, למשל אחרי ההתפרצות של הר הגעש טמבורה באינדונזיה ב-1815.

הר געש-על (super volcano) אינו הר אלא כינוי למקומות שבהם הצטברה בתוך הקרום מאגמה בנפח גדול מאד. למעשה זהו מאגר תת-קרקעי גדול,  תא מאגמה, שהטמפרטורה והלחץ בו  גבוהים יחסית למידת קרבתו אל פני השטח. מאד. אחת לזמן מה קרום כדור הארץ שמעל תא המאגמה  עלול להתבקע ולתת מוצא לכמויות גדולות מאד של חומר געשי. זה אחד מהאירועים האלימים ביותר שיכולים להתרחש בכדור הארץ. בניגוד להתפרצות געשית רגילה, שמובילה לעיתים ליצירה של הר, התפרצות-על מותירה אחריה מכתש רחב ידיים
התפרצות העל האחרונה באתר שהוא כיום פארק ילוסטון התרחשה לפני כ-631 אלף שנה, והשאלה מתי התא הזה יתפרץ שוב מטרידה חוקרים רבים. כדי לענות על השאלה קדחו גיאולוגים בעומק הסלעים הקדומים של ילוסטון, והעלו ממצא מדאיג. הם הראו ראיות לכך שהכוחות שמניעים את ההתפרצויות הנדירות והקטסטרופליות האלה פועלים הרבה יותר מהר מכפי מששיערו עד כה.

העדות הקדומה הוצגה בינתיים בכנס וולקנולוגיה (חקר תופעות געשיות) בארצות הברית, והיא מראה שהתפרצות העל האחרונה בילוסטון החלה להתעורר כאשר מאגמה חדשה נעה אל תוך המערכת. התהליך הזה קרה עשרות שנים בלבד לפני ההתפרצות בפועל, ולא אלפי שנים כפי שהעריכו עד כה.

כדי להגיע למסקנה הזו אספו הגיאולוגים דוגמאות מהסלעים שהתקשו מתוך המאגמה שפרצה בהתפרצות האחרונה. הם בחנו גבישים שהחלו את תהליך התגבשותם עוד לפני ההתפרצות, כשעדיין צפו בחופשיות יחסית בתוך המאגמה. הגבישים גדלים כלפי חוץ, שכבה אחר שכבה, ומתעדים בתוכם שינויים שהתרחשו במשך הזמן בטמפרטורה, הלחץ וההרכב של המאגמה התת-קרקעית.

"שיערנו ששינויים כאלה עשויים להתרחש במשך אלפי שנים לפני ההתפרצות", מספרת חנה שאמלו, אחת הגיאולוגיות שהשתתפו במחקר. "במקום זאת, השכבות החיצוניות ביותר בגבישים הראו עלייה חדה בטמפרטורות ושינוי בולט בהרכב המאגמה, בתוך זמן קצר מאוד". אם המסקנה שעולה מהמחקר הזה אכן נכונה, התנאים הנחוצים להתפרצות העל הבאה יכולים להופיע בתוך משך חייו של אדם.

למרות התחזיות המדאיגות, עדיין מוקדם להתחיל לאגור מזון במרתפים. הנתונים שהמחקר מציג מוצקים וברורים, אך דרושה עוד עבודת מחקר רבה לפני שנוכל לקבוע טווחי זמן מבוססים לתהליכים הקודמים להתפרצות.

0 תגובות