חוקרים גילו כי דגי החשמל של אזור האמזונס, שנחשבו עד כה לציידים בודדים, צדים בחבורות גדולות ומחשמלים יחד להקות דגים שלמות
דגלאס באסטוס (Bastos) מהמכון לחקר האמזונס בברזיל, כמעט ולא האמין למראה עיניו כשנתקל בתופעה המוזרה בסיור מחקר ב-2012. הוא הכיר היטב את הצלופחים החשמליים שחיים באזור, ותמיד חשב עליהם כעל ציידים בודדים, שיוצאים בלילה, כל אחד לבדו, לשחר לטרף. אך מולו, במים הרדודים של שפת הנהר, שחו כמאה צלופחים כאלו, כשהם דוחקים להקה גדולה של דגיגים ליצירת כדור הדוק. אז הגיעה ההתקפה: זרמים חשמליים נשלחו יחד מכמה צלופחים, משתקים את הדגים הקטנים וגורמים להם לקפץ לאוויר. כשנחתו שוב במים, המומים, הצלופחים מהרו לבלוע אותם.
"כשראיתי את הדגים הקטנים קופצים אחרי ההתקפות, הייתי בהלם", אמר באסטוס לניו-יורק טיימס. "ציד בקבוצה הוא דבר נדיר בדגי מים מתוקים. התגובה הראשונה שלי הייתה לרוץ לסירה ולקחת מצלמה".
באסטוס חזר למקום עם חוקרים נוספים כעבור שנתיים, כדי לחקור את התופעה. התברר להם כי לא היה זה מקרה חד פעמי, וכי הצלופחים חוזרים לאותם מים רדודים כדי לצוד שם יחדיו. הם תיארו את התופעה במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Ecology and Evolution.
תנאים לציד בחבורה
ציד בקבוצה עשוי להיות אסטרטגיה יעילה מאוד: בעזרת שיתוף פעולה הציידים יכולים להכריע טרף גדול יותר משהיו מסוגלים לו לבדם, או לצוד חיות רבות יותר בזמן קצר יותר. יש לו גם חסרונות, עם זאת. צייד בודד יוכל לאכול את הטרף לבדו, אך קבוצת ציידים צריכה להתחלק בשלל. ייתכן גם שקבוצת ציידים תהיה גלויה יותר לטרף, ואף תחשוף עצמה יותר לטורפים שלה. האסטרטגיה של ציד בקבוצה נפוצה בעיקר אצל יונקים, ולמרות שהיא קיימת גם בקרב דגים, היא כנראה נדירה מאוד אצלם – עד היום ידועים רק תשעה מיני דגים שעושים זאת. עכשיו הצטרף אליהם גם הצלופח החשמלי.
צלופחים חשמליים הם למעשה כלל לא צלופחים, אלא דגי חשמל. הם מסוגלים לייצר ולשלוח זרם חשמלי שמשתק את הטרף שלהם, וגורם לו "לקפוא" במקומו לזמן קצר, בלי יכולת לזוז. הצלופחים שאותם חקרו באסטוס ועמיתיו הם מהמין Electrophorus voltai. הם יכולים להגיע לאורך של 1.7 מטר והם מייצרים מתח חשמלי של 860 וולט – יותר מכל דג חשמל אחר. לרוב רואים אותם צדים לבדם, בשעות הלילה, כאשר הדגים שהם טורפים נחים והתגובות שלהם אינן מהירות כמו בשעות היום. "מעולם לא ראיתי יותר מ-12 צלופחים יחד", אמר עמיתו של באסטוס, קרלוס דיויד דה סנטנה (de Santana) לאתר Science News. מה גרם להם, אם כך, לעבור לצוד בחבורות?
החוקרים חושבים שהתנאים המקומיים, במיוחד הלהקות הגדולות של דגים קטנים במים רדודים, הם שהובילו אותם לשנות את התנהגותם. הדגים הקטנים שהצלופחים צדו יחד מהירים מאוד, וקל להם לחמוק מצייד יחיד ולהתרחק למרחק בטוח, שבו מכת החשמל לא תשפיע עליהם. לעומת זאת, כאשר הם צדים בחבורה גדולה, הם מסוגלים להקיף את הלהקה כולה ולתקוף אותה מכמה כיוונים. החוקרים גילו שכל פעם כעשרה מהצלופחים תקפו, והשאר נשארו מאחור. לאחר שהצלופחים אכלו מהדגים ההמומים, קבוצה חדשה של עשרה צלופחים התקרבה כדי לתקוף שוב. בכל צייד התרחשו חמש עד שבע תקיפות מתואמות כאלה.
"אם חושבים על כך, צלופח אחד מהמין הזה מייצר מתח של 860 וולט – אז תיאורטית, עשרה מהם יכולים לייצר יחד מתח של 8,600 וולט", אמר דה סנטנה. "זה בערך המתח שדרוש להפעלת מאה נורות".
ציד מתואם של דגי חשמל רבים - סרטון קצר שצילם דגלאס באסטוס:
עוד הרבה ללמוד
האם הצלופחים החשמליים מהמין הזה הם היחידים שמסוגלים לצוד יחדיו, או שצלופחים חשמליים אחרים, במקומות שונים, עושים זאת גם הם? בינתיים לחוקרים אין תשובה ברורה לכך – אך הם אומרים שבהחלט ייתכן שמינים נוספים צדים בקבוצות בתנאים מסוימים, וזה פשוט עוד לא התגלה.
דה סנטנה אמר לניו-יורק טיימס שהוא ועמיתיו מתכוונים להצמיד לצלופחים משדרים, וגם לקחת מהם דגימת רקמות, כדי לבדוק אם הצלופחים שצדים יחד הם קרובי משפחה. הוא מתכנן גם לקחת כמה מהם למעבדה, כדי לבחון מקרוב את התקשורת ביניהם ולנסות לגלות כיצד הם מתאמים את הציד. "יש עוד כל כך הרבה ללמוד", אמר.
סרטון של Animate Your Science TV על המחקר (באנגלית):
