הצורך של התוכי
הוא אבי ההמצאה

ברוס הוא תוכי מיוחד. בני מינו, תוכיי הקיאה (Nestor notabilis) החיים בניו-זילנד, ידועים במוחם החד והסקרני ובמקורם החד לא פחות, שתי תכונות שהופכות אותם למטרד עבור התושבים: הם נוהגים "לחקור" ציוד אנושי שהושאר בחוץ, לגנוב פריטי לבוש ולעתים לפרק ממכוניות את הגומי שמקיף את החלון וחלקים אחרים, סתם בשביל הכיף. ברוס, לעומתם, אינו מסוכן למכוניות – הוא חסר את החלק העליון, החד והמעוקל, של מקורו. אבל הוא לא נותן לזה לעצור אותו. במאמר חדש, חוקרים מניו-זילנד ומהונגריה מראים שברוס למד להשתמש בכלים, אבנים קטנות שהוא מחזיק בין החלק התחתון של המקור ללשון, כדי לנקות את נוצותיו מלכלוך ומטפילים, כפי שתוכים אחרים עושים עם המקור.

שימוש בכלים נצפה בעבר בכמה מיני ציפורים, אך הוא רחוק מלהיות נפוץ. המינים המעטים שעושים זאת מנצלים את הכלים לרוב כדי להשיג מזון – כך, למשל, עורבים בניו-קלדוניה מחדירים מקלות שעיצבו במיוחד לתוך חורים בענפים ומוציאים מהם זחלים, ורחמים מרימים אבנים כדי לפצח בעזרתן ביצים. תוכים, שידועים כציפורים חכמות במיוחד, הראו בניסויי מעבדה שגם הם מסוגלים להשתמש בכלים בתנאים מתאימים. ב-2017 אף התגלו תוכים באוסטרליה שהשתמשו במקלות בצורה שאינה קשורה למזון: הם תיפפו בעזרתם על ענפים, כנראה כדי לחזר אחר נקבות. 

במקרים נדירים יותר נצפו ציפורים שמרימות חפץ ומשתמשות בו לניקיון או לסירוק הנוצות. הדיווח האחרון על כך הגיע מחוקרת שראתה שני תוכיי ים (פאפינים), אחד בבריטניה ואחד באיסלנד, כשהם מרימים מקלות ומתגרדים בעזרתם. עם זאת, נראה שההתנהגות הזו אינה נפוצה בקרב תוכיי הים, וחוקרים רבים עדיין אינם בטוחים אם אפשר לפרש את התצפיות המעטות הללו כשימוש מכוון בכלי. 

בוחר במכוון אבנים בגודל מתאים. ברוס עם אבן בפיו | צילום: Patrick Wood, University of Auckland

גמישות מחשבתית

הסיפור של ברוס שונה מאלו של בעלי חיים אחרים המשתמשים בכלים. במקרה שלו אין ספק שמדובר בחידוש – התנהגות שהוא לא למד מהוריו או חבריו אלא פיתח לבדו, בעקבות המצב הייחודי שלו. ברוס איבד את החלק העליון של המקור שלו בצעירותו, ככל הנראה כשניסה לגנוב את הפיתיון ממלכודת שנועדה לחולדות. חוקרים שמצאו אותו העבירו אותו לשמורה בכרייסטצ'רץ', ניו-זילנד, שם הוא חי היום. 

כדי לוודא שברוס לא פשוט מרים חפצים שהוא מוצא על הקרקע, כפי שתוכים עושים לפעמים, אלא בוחר במכוון אבנים מתאימות ומשתמש בהן לניקוי הנוצות, ערכו החוקרים תצפיות מדוקדקות. הם השוו בין התנהגותו של ברוס להתנהגותם של התוכים האחרים, ובדקו אילו חפצים הוא מרים ומתי. כך הם מצאו שברוס בחר אבנים בגודל מסוים, והרים אותן רק כשהוא עמד לנקות את נוצותיו. זאת בניגוד לתוכים אחרים, שהרימו במקוריהם חפצים במגוון סוגים וגדלים.

"הביקורת העיקרית שקיבלנו לפני הפרסום הייתה, 'טוב, ההתעסקות עם האבנים יכולה להיות פשוט מקרית – ראיתם אותו כשבמקרה הייתה לו אבן בפה'", אמרה אמליה באסטוס (Bastos), שהובילה את המחקר, בראיון לניו-יורק טיימס. "אבל לא. הוא חזר על הפעולה הזו פעמים רבות. אם הוא שמט את האבן, הוא הלך ולקח אותה בחזרה. אם הוא לא מנקה את הנוצות, הוא לא מרים את האבן לשום מטרה אחרת". 

כושר ההמצאה של ברוס מראה שהתוכים הניו-זילנדיים הם חכמים ויצירתיים עוד יותר משחשבנו בעבר. "קיאה לא משתמשים בכלים בטבע, אז בשביל פרט אחד לחדש ולהמציא שימוש בכלי בעקבות הנכות שלו, מראה על גמישות מחשבתית רבה", אמרה באסטוס בראיון לגרדיאן. "הם מסוגלים להתאים את עצמם ולפתור בעיות חדשות באופן יצירתי".

סרטון של ערוץ Animal Minds על המחקר (באנגלית):