אנשים מסוימים נולדים ללא היכולת להעלות תמונות בדמיונם. מחקר חדש חושף פרטים על התופעה, ומראה שלאנשים אלו יש פגיעה בזיכרון החזותי, אך לא בזיכרון המרחבי

חישבו על האדם האחרון איתו ישבתם לארוחה, או שתיתם קפה ביחד. אולי זו חברה, או בן זוג, או אמא שלכם. חישבו על הפנים שלו או שלה, והעלו אותם בדמיונכם – העיניים, השפתיים, הדרך בה השיער מסודר. האם אתם רואים אותם מולכם, צפים כתמונה בעיני רוחכם? עכשיו חישבו על משהו אחר: העובדה המצערת, והמפתיעה למדי, שיש אנשים שפשוט אינם מסוגלים לעשות זאת. 

העלאת תמונות בעיני הדמיון היא יכולת שמשותפת לרוב האנשים, ומשחקת תפקיד משמעותי למדי בחיינו, אבל חוקרים שמנסים לבחון אותה מקרוב נתקלים בבעיה. זוהי תופעה סובייקטיבית מיסודה, שקשה למדוד בכלים אובייקטיבים, והחוקרים נאלצים להסתמך רק על תיאורי הנבדקים, שמשתנים מאדם לאדם ואינם בהכרח מהימנים. זו אחת הסיבות לכך שרק ממש לאחרונה התגלה שיש אנשים שאין להם את היכולת הזו כלל.

חיים ללא תמונות בדמיון

פריצת הדרך הראשונה התרחשה בשנת 2005, כאשר תושב אדינברו בסקוטלנד עבר ניתוח צינתור שגרתי למדי בעורקים הכליליים, ובעקבותיו איבד את היכולת לראות דברים בעיני רוחו. לפני כן, לפי עדותו, היכולת הזו הייתה מפותחת אצלו במיוחד: הוא נהג לעבור על אירועי היום כל לילה לפני השינה, וראה אותם כמעין סרט מול עיניו. אך לאחר הניתוח, כשעצם את עיניו, לא ראה כלום.

הוא פנה לנוירולוג בשם אדם זימן (Zeman), שאמנם לא הצליח להחזיר לו את עיני הדמיון, אך בהסכמתו בחן אותו בצורות שונות כדי לאפיין את התופעה המוזרה. ב-2010 הוא פרסם את המקרה במאמר מדעי, וקרל זימר (Zimmer), כתב מדע פופולרי, כתב על כך בכתב העת Discover. זו הייתה רק ההתחלה.

אנשים שקראו את הכתבה של זימר שלחו אליו אי-מיילים בהם סיפרו על חוויה דומה מאוד לזו של המטופל הסקוטי, אך אצלם זה לא קרה לאחר ניתוח – היכולת להעלות תמונות בדמיון חסרה אצלם מלידה. "כל חיי אני מנסה להסביר לאנשים שאני לא חושב באופן חזותי", כתב אחד מהם. "אני לא יכול להעלות בעיני רוחי תמונה של אדם או מקום, גם אם חיי יהיו תלויים בכך".

זימר שלח את האי-מיילים לזימן, הנוירולוג, ושמע ממנו שאנשים נוספים כבר פנו אליו ישירות. השניים הצליחו להגיע ל-21 אנשים שדיווחו על אותה תופעה, והסכימו לענות על שאלון שבודק מה הם מסוגלים ולא מסוגלים לעשות. התברר שלרבים מהם יש דרך "לעקוף" את הבעיות שהם נתקלים בהן – למשל, אפילו שאינם רואים תמונה של הבית שלהם, הם יכולים לענות נכון על השאלה כמה חלונות יש בו. "זה מוזר וקשה להסביר", אמר תומס אבייר (Ebeyer), אחד הנבדקים. "אני יודע את העובדות. אני יודע איפה החלונות".

ב-2015 פרסמו זימן ועמיתיו מאמר בו הגדירו את התופעה וקראו לה בשם: אפנטסיה מולדת (Congenital aphantasia). כפי שניתן ללמוד משאלת החלונות, אנשים הסובלים מאפנטסיה מצליחים לרוב להתמודד איתה בצורות שונות, והיא אינה פוגעת בתפקוד שלהם. לעתים קרובות, אדם שיש לו אפנטסיה פשוט מניח שכולם חווים את העולם כמוהו, ורבים מגלים שאין זה כך רק בבגרותם. אצל אבייר, למשל, זה קרה כשהיה בן 21, והופתע לגלות שחברתו זוכרת מה אדם אחר לבש בפעם האחרונה שהם נפגשו. כשאמרה לו שהיא רואה בעיני רוחה תמונה שלו, לא היה לו מושג על מה היא מדברת. 

שוכחים חפצים, זוכרים מיקום

מאז נערכו כמה מחקרים על אפנטסיה, ונעשו נסיונות למדוד את התופעה באופן כמותי, מעבר לדיווח הסובייקטיבי של הסובלים ממנה, וכך לבדוק אילו מנגנונים מוחיים פועלים בצורה שונה אצל אנשים אלו. במחקר שפורסם לאחרונה, חוקרים מארצות הברית ומבריטניה הראו לאנשים עם אפנטסיה ולאנשים שאינם לוקים בה תמונות של חדרים, וביקשו מהם לצייר אותם מהזיכרון. התברר שאנשים הסובלים מאפנטסיה מציירים פחות פרטים, אבל מה שהם מציירים נמצא במקום הנכון ביחס לחפצים אחרים. נראה שבעוד הזיכרון החזותי שלהם לוקה בחסר, תפיסת המרחב והזיכרון המרחבי נשארו ללא פגע.

במחקר השתתפו 61 אנשים עם אפנטסיה, שזוהו לפי תשובותיהם לשאלון, ו-52 אנשים שאינם סובלים ממנה. הניסוי נערך מול מחשב, ועל המסך הוצגו, בזו אחר זו, שלוש תמונות, כל אחת מהן לעשר שניות. מיד לאחר מכן הנבדקים התבקשו לצייר את התמונה על מסך ריק, ולכלול כמה שיותר פרטים. דוגמה לתמונה, ולציורים שציירו נבדקים שונים, מובאת כאן:

אנשים עם אפנטסיה ציירו מהזיכרון פחות פרטים והוסיפו תוויות לחפצים. אנשים ללא אפנטסיה זכרו יותר פרטים וציירו אותם | מקור: אוניברסיטת שיקגו
אנשים עם אפנטסיה ציירו מהזיכרון פחות פרטים והוסיפו תוויות לחפצים. אנשים ללא אפנטסיה זכרו יותר פרטים וציירו אותם | מקור: אוניברסיטת שיקגו

הציורים, והתמונות שהיוו את ההשראה להן, הוצגו בפני 2,795 אנשים שנתנו להם ציון על פי כמות הפרטים בתמונה המקורית שהופיעו גם בציור, גודל הפרטים, המיקום שלהם ועוד. אותם אנשים לא ידעו כמובן לאיזה קבוצה השתייך כל אחד מהציירים, או אפילו שהציורים הגיעו מקבוצות שונות. 

הממצאים הראו שהנבדקים שסובלים מאפנטסיה התקשו לזכור חפצים, ציירו פחות חפצים בציורים שלהם, כללו פחות צבע והקדישו פחות זמן לציור של כל חפץ. כל זה לא נבע מזלזול או חוסר רצון להשקיע מאמצים, וגם לא מחוסר כישרון: כשהנבדקים התבקשו להעתיק את התמונה, כלומר לצייר אותה לא מזיכרון אלא כאשר היא נמצאת מולם, לא היו הבדלים בין הקבוצות.

בציורים של הנבדקים שסבלו מאפנטסיה היו פחות פרטים, אך היו בהם דווקא יותר מילים: נבדקים אלו הרבו יותר לתת תוויות לחפצים שציירו, אפילו שהדבר דרש "לצייר" את המילים על המסך בעזרת העכבר, לא מטלה קלה במיוחד. ייתכן שהם חשבו על החפצים שבחדר פחות כתמונות, ויותר כמילים או מושגים – שם החלון, שם המיטה. את החפצים שהם כן ציירו, הם ציירו במקום הנכון: מבחינה מרחבית, כלומר מיקומו של כל חפץ ביחס לחפצים האחרים ולקירות, הנבדקים עם אפנטסיה דייקו ממש כמו קבוצת הביקורת.

בתחום אחד קיבלו הנבדקים עם אפנטסיה ציון גבוה יותר מהנבדקים בקבוצת הביקורת: תחום הזיכרון השגוי. בעוד אנשים ללא אפנטסיה הכניסו לעיתים לציורים שלהם פרטים וחפצים שלא נמצאו בתמונות, אנשים הסובלים מהתופעה כמעט ולא עשו זאת. "הסבר אפשרי אחד עשוי להיות שמפני שאנשים עם אפנטסיה מתקשים במשימה הזו, הם מסתמכים על אסטרטגיות כמו קידוד מילולי של החדר", אמרה וילמה ביינברידג' (Bainbridge), שהובילה את המחקר. "הייצוג המילולי, ואסטרטגיות שנועדו לפצות על הקושי, עשויות לגרום להם להיות טובים יותר בהימנעות מזיכרונות שגויים".

המחקר על קבוצת האנשים הזו, אומרים החוקרים, יכול ללמד אותנו לא רק על התופעה עצמה, אלא גם על הדרכים בהן המוח שלנו – של כולנו – עובד. "לאנשים האלו יש חוויה מנטלית ייחודית שיכולה לספק תובנות חיוניות בנוגע לטבע של דימויים חזותיים, זיכרון ותפיסה", הם כותבים במאמר. כך, הממצאים מהציורים של שתי הקבוצות מראים שהזיכרון החזותי נפרד מהזיכרון המרחבי, ואחד מהם יכול להיפגע מבלי שהשני יושפע מכך. מחקרים נוספים בוודאי ימשיכו לבחון את התופעה המסתורית הזו – ודרכה את המנגנונים המסתוריים לא פחות של המוח האנושי.

 

5 תגובות

  • גיל

    קבוצת פייסבוק

    https://facebook.com/groups/257530586357533/

  • גיל

    אפנטזיה ישראל

  • Rotem Perel

    התופעה הזו מזכירה תופעה

    התופעה הזו מזכירה תופעה מעניינת אחרת שככל הנראה לא נחקרה ממש ונקראת
    Absence of an internal monologue
    בה אנשים לא שומעים/לא מדקלמים את מחשבותיהם בניגוד כנראה לרוב האוכלוסיה.
    האם ידוע על קשר כלשהו בין התופעות?

  • קארינה

    בתור אחת עם אפנטזיה הדמיון

    בתור אחת עם אפנטזיה הדמיון והמחשבה שלי נעשת רק ב internal monologue כל המחשבות ששלי מדוקלמות במילים ואם עליי לזכור חפצים מוסיימים בתמונה כלשהי אני זוכרת אותם במילים ולא בתמונות. גיליתי על המונח אפנטזיה רק אתמול והייתי רוצה לדעת עליו הרבה יותר... אם אוכל לתרום במחקר כלשהו בנושא אשמח להשתתף

  • אתי שחר סימן-טוב

    מעניין מאוד. שאלה: איפה במוח

    מעניין מאוד. שאלה: איפה במוח נימצא הזיכרון החזותי? והאם תפיסת המרחב והזכרון המרחבי נימצא בהיפוקמפוס? או באונה הפריאטלית?