העולם האפל של העכבישים

בישראל יש הרבה מערות. אם יצא לכם לבקר במערת הנטיפים שבהרי ירושלים, במערות האדם הקדמון בכרמל, או אולי במערות המלאכותיות בבית-גוברין, אפשר להתרשם כי ארצנו שופעת חללים תת-קרקעיים. למעשה זה לא רק נדמה לנו. הסלע הנפוץ באזור שלנו הוא סלע גיר, אשר נוטה לפתח קארסט (karst): מערכת של סדקים, חללים ומערות, הנוצרת עקב המסת הסלע במים, המחלחלים עמוק לתוכו. המערות במערכת הקארסט יכולות להתקיים במשך מיליוני שנים, ואם חודרים לתוכן בעלי-חיים, הם עשויים להסתגל לתנאי המערה ולהתפתח בהדרגה למינים חדשים.

יצורים החיים במערות בלבד נקראים טרוגלוביטים (troglobites). לעומת אבותיהם שהגיעו מהעולם החיצוני, הטרוגלוביטים נוטים להיות חסרי צבע, מנווני-עיניים ובעלי גפיים מוארכות יותר, בהתאמה לחיים בחושך. מיני טרוגלוביטים ידועים משלל מערות בעולם, וכוללים לפעמים דגים ודו-חיים,  המבלים את כל חייהם בחלקים החשוכים והמרוחקים של מערות. בישראל אמנם אין טרוגלוביטים השייכים לבעלי-החוליות, אך סקרי מערות מצביעים על מינים של עכבישים, עקרבישים, רבי-רגליים, חרקים, חלזונות, תולעים שטוחות ויצורים נוספים שהסתגלו לחיים בקארסט המקומי שלנו ושאינם מצויים מחוצה לו. אף כי חוקרי מערות נתקלו בהם לא פעם, רוב מיני בעלי-החיים במערות  הישראליות עדיין לא נחקרו ולא תוארו בספרות המדעית. 

רוב החיים במערות הישראליות עדיין לא נחקרו מספיק. משפכן בעל עיניים מנוונות (Tegenaria yaaranford) במערת תאומים בהרי יהודה | צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס

נשארו לבד בחושך

מחקר חדש בהובלת שלמי אהרן ואפרת גביש-רגב מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובשיתוף אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון בארצות-הברית מתחיל לסגור את הפער הזה בידע שלנו. במאמר מתוארים שבעה מינים חדשים למדע ממשפחת המשפכניים (Agelenidae): עכבישים הבונים רשת ציד שצורתה כמשפך מאוזן, הנפתח בקדמתו לרחבה קטנה. העכביש ממתין בעומק המשפך, ומזנק על חרקים הנוחתים על הרחבה שבקדמת הרשת. בישראל מיני משפכנים רבים, החיים בטבע ובעיר. חלק מהמינים טווים את משפכי הרשת על שיחים ומתחת לאבנים, בעוד משפכנים מהסוג Tegenaria מעדיפים אתרים חשוכים יותר, דוגמת כוכים, מרתפים ומערות. העדפה זו יכולה להסביר איך אבותיהם של העכבישים החדשים (שאכן שייכים לסוג  Tegenaria) הגיעו למערות מלכתחילה. משפכנים חובבי מערות (או טרוגלופילים) אלה מאכלסים את הכניסות המוארות של מערות רבות בישראל, אך בחלק החשוך מחליפים אותם המינים הטרוגלוביטיים המתוארים במאמר. 

בתחילת המחקר החוקרים שיערו כי העכבישים בחלק העמוק של המערות קרובים לעכבישים שבפתחיהן, ואולי אף התפתחו מהם. עם זאת, השוואת רצפי ה-DNA שלהם גילתה כי אף על פי שכל העכבישים המדוברים שייכים לאותו הסוג, שבעת המינים הטרוגלוביטיים קרובים יותר למין חובב מערות החי ביוון. כעת החוקרים משערים כי עכבישי המערות הללו הם שרידים מתקופה קדומה, שבה מינים אחרים של Tegenaria חיו בפתחי מערות. מינים אלה נכחדו מישראל, אולי עקב שינוי אקלים או תחרות עם מינים אחרים של עכבישים, אך הותירו את צאצאיהם שהסתגלו במרוצת הדורות לחיים בעומק המערות, שם שוררים תנאי לחות וטמפרטורה קבועים יחסית, והתחרות בין המינים אינה כה רבה. 

הצאצאים שנשארו במערות התפתחו באפלה למינים חדשים. צוות המחקר במערת תפן בגליל | צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס

לא רואים אף אחד ממטר

כיאה לטרוגלוביטים, שבעת העכבישים החדשים הם משפכנים חיוורים וארוכי-רגליים. חמישה מהמינים הם בעלי עיניים מנוונות. הן קטנות יותר מעיני קרוביהם החיים מחוץ למערות, ומספרן לפעמים שש או שבע, במקום השמונה שיש לעכבישים אלה בעולם החיצון. שניים מהמינים החדשים איבדו את העיניים לחלוטין. זו תופעה נפוצה בקרב שוכני מערות, שכן בחושך המוחלט איברים אלה חסרי תועלת אך יקרים אנרגטית, והברירה הטבעית לעתים מתעדפת מוטנטים החסרים שרידים אלה.

העכבישים החדשים חיים במערות לחות בצפון הארץ ובמרכזה. חמישה מהמינים ידועים כל אחד ממערה אחת: Tegenaria yaaranford חי מערת התאומים בהרי יהודה, Tegenaria yotami במערת הנטיפים בהרי יהודה, Tegenaria naasane במערה אחת במדבר יהודה, Tegenaria gainesteros בניקבת עין שריג ו- Tegenaria ornit במערה אחת בכרמל. בשביל המינים הללו המערות הן כמו איי גלפגוס: כל מערה היא כמו עולם קטן ומבודד, ובו מתפתחים מינים הייחודיים לה. שני המינים הנותרים ידועים מכמה מערות: Tegenaria trogalil נפוצה במערות בגליל העליון ו- Tegenaria frumkini נמצאה בכמה מערות סמוכות בשומרון. עכבישים אלה כנראה לא היו מסוגלים לשרוד בתנאים העוינים השוררים בעולם החיצוני ולא היו מסוגלים לעבור ממערה למערה כמו שאנחנו עושים זאת. החוקרים משערים כי תפוצת העכבישים מעידה על כך שהמערות מחוברות ביניהן במערכת של סדקים ומעברים צרים, המספיקים למעבר של פרוקי-רגליים. זו תופעה אופיינית לקארסט. 

משפכני המערות נמצאים בראש מארג המזון בבתי-הגידול שלהם, אבל מיהם שאר המינים במארג הזה? את מי טורפים המשפכנים וממה הטרף שלהם ניזון? רוב המינים הללו עוד מחכים לתיאור מפורט בספרות המדעית, כך שבקרוב ודאי נשמע על תגליות נוספות ממערות בישראל: אולי מינים חדשים של רבי-רגל מערות הגליל, או סרטנים מהרי ירושלים. 

לצערנו, בסוף המחקר אנו עלולים לגלות כי חלק מהמינים שתוארו כבר נכחדו, שכן גם סביבת המערות מושפעת מפעילותנו, מזיהום שגורמים מטיילים, דרך כרייה ובנייה ההורסות את המערות, ועד לשינוי האקלים המעלה את הטמפרטורה הקבועה בהן – יש דרכים רבות להחריב את העולמות החשוכים והמסתוריים הללו. אבל כפי שראינו לאחרונה, במאבק המוצלח על מערת איילון הייחודית, איננו חסרי אונים מול הרס המערות של ישראל. אם נהיה ערניים ונכיר בחשיבותו של העולם התת-קרקעי שלנו יש תקווה לכך שבעלי החיים החיוורים והעיוורים, המתקיימים במערות במשך עידנים, יורשו להמשיך להתקיים ולהתפתח שם גם בעידנים הבאים.