ניחוחות של אהבה: צמחי אריסמה מדיפים כנראה ריח דומה לזה שפולטות נקבות של חרקים מסוימים, וכך מפילים בפח את המאביקים שלהם – זכרים שמחפשים זיווג

הַאֲבָקָה היא מערכת יחסים הדדית בין חרקים לצמחים פורחים: החרק מעביר מפרח לפרח אבקה זכרית שנדבקה לגופו וכך מפרה את איברי הרבייה הנקביים של הצמח השני. בתמורה הצמחים מספקים למאביק פרס – למשל צוף עשיר בסוכר. עם זאת, מערכת היחסים הזאת לא תמיד הדדית ויש צמחים שמפיצים אותות מטעים כדי למשוך אליהם מאביקים.

סקירת ספרות חדשה שנעשתה על צמחי אריסמה (Arisaema) העלתה את האפשרות שמרבית מיני הצמח מפיצים ריחות שאופייניים לנקבות של זבובאים ארוכי מחוש מסוימים, כדי לפתות את המאביק העיקרי שלהם, הזכרים של אותם זבובאים. עד כה היו ידועות שלוש משפחות של צמחים שמשתמשות בתרמית דומה – סחלביים, אירוסיים ומורכבים – אך בשונה מהם האריסמה לא רק מפתה אליו את המאביקים, אלא גם מחסל אותם אחרי שהשלימו את תפקידם.

צמח מסוג אריסמה | PHOTOZON, Shutterstock
מפיץ ריח המפתה את החרק המאביק להיכנס, ובמקרה של פרח נקבי החרק נידון להילכד בפנים. צמח מסוג אריסמה | PHOTOZON, Shutterstock 

לעולם בעקבות הריח

פרחים הם איבר הרבייה של הצמח, והם יכולים לכלול איברי רבייה זכריים, איברי רבייה נקביים ולפעמים את שניהם יחד. כשאבקה המכילה תאי זרע זכריים מגיעה אל הביצית, מתרחשת הפריה ומתפתח הפרי. אך כדי להביא את האבקה לביצית נדרשת במקרים רבים עזרה של גורם חיצוני – בעיקר חרקים או עופות. ליצורים שמביאים את האבקה אל הפרח קוראים מאביקים, וצמחים מפעילים מגוון רב של אסטרטגיות למשוך את המאביקים אליהם, למשל באמצעות צבעים, טעמים וריחות.

הניחוחות שמפיצים מרבית מיני האריסמה אינם משאירים כמעט שום רושם על חוש הריח המוגבל שלנו, בני האדם, אבל החרקים לא יפספסו אותם. זכרי החרקים המאביקים נמשכים אל הצמח בעקבות הריח, נכנסים לתפרחת מבעד לפתח שנמצא בראשה ויורדים אל הפרחים הקטנים שמחכים להם בתחתית התפרחת. החלק התחתון גם בהיר יותר משאר חלקי הפרח וכך נוצרת האשליה שמדובר בפתח יציאה.

בדומה לצמחי כדנית טורפים, החלל הפנימי של המלכודת מכוסה שעווה חלקה שמונעת מהחרק לטפס החוצה. בתפרחות אריסמה זכריות, בזמן שהמאביקים נאבקים לצאת החוצה הם מתכסים בגרגירי אבקה, עד שבסופו של דבר הם מצליחים להיחלץ החוצה מבעד לפתח קטן בתחתית התפרחת. לעומת זאת, מהתפרחות הנקביות אין כל מפלט. החרקים מעבירים גרגירי אבקה לאיבר הרבייה הנקבי ולבסוף מתים.

פרח אריסמה זכר (שמאל) ונקבה (ימין) | איור: Hiroki   Nishigaki, מתוך מאמר המחקר
בפרח זכרי - החרק המאביק מתכסה בגרגירי אבקה ולבסוף נחלץ, בפרח נקבי - אין פתח יציאה והחרק נלכד ומת. פרח אריסמה זכר (שמאל) ונקבה (ימין) | איור: Hiroki Nishigaki, מתוך מאמר המחקר

השערות רבות עלו בניסיון לפענח מדוע הפרח הורג את המאביקים שלו. בעבר סברו כי היעדר פתח המילוט בתפרחת הנקבית מגדיל את משך שהותם של החרקים בתפרחת וכך משפר את פוטנציאל ההפריה. אך ניסוי שנעשה על מין האריסמה Arisaema triphyllum לא הצליח לאשר שאי-קיומו של פתח מילוט אכן מגדיל את תנובת הפירות של הצמח. דרושים, אם כן, מחקרים נוספים שיבדקו עוד הסברים ל"כפיות הטובה" של הצמח כלפי החרקים שעוזרים לו להתרבות.

קשה להבין לגמרי את המשיכה של החרק לצמח, מה גם שחוש הריח שלנו אינו מפותח די הצורך להבחין בניחוחות שמפיצים הצמחים הללו. חלק ממיני האריסמה דומים בצורתם לפטריות, ולכן חשבו בעבר שהם וכל שאר מיני האריסמה מפיצים ריחות דומים לאלה שיש לפטריות, וכך הם מושכים חרקים, זכרים ונקבות, לסביבה המוכרת להם לצורך רבייה. אך לאחרונה התעורר בחוקרים החשד שמדובר דווקא במשיכה מינית של החרקים לצמח, כיוון שהתברר כי כמעט כל החרקים שנתפסו במלכודת הצמח הם זכרים המשתייכים למין אחד של חרקים או לשניים לכל היותר. לפיכך משערים כעת שמרבית מיני האריסמה מחקים ניחוח של נקבות. כך שהחרקים מגיעים לצמח בחיפוש אחרי זיווג, אך לצמח יש מטרות משלו. אכן משיכה קטלנית.

 

0 תגובות