מחקר מגלה שריקמה המקיפה את נחירי הכלבים מסוגלת לחוש את הטמפרטורה של עצמים רחוקים
הכלבים מפורסמים בחוש הריח החד שלהם, העולה פי כמה וכמה על החוש האנושי. כעת מחקר חדש מצביע על תכונה נוספת של חוטמי הכלבים, שהופכת אותם לכלי חישה מדהים אפילו יותר: הם מסוגלים להרגיש חום ממרחק.
לרוב היונקים יש אזור של עור חשוף, נטול פרווה, שמקיף את הנחיריים שלהם ונקרא רינריום (Rhinarium). האזור הזה עשיר בתאי עצב, דבר שמרמז כי יש לו תפקיד חישתי זה או אחר. אצל כלבים, וטורפים בכלל, טמפרטורת הרינריום נמוכה יותר משמעותית מזו שנראית אצל קבוצות יונקים אחרות, כגון אוכלי צמחים. בנוסף, טמפרטורת הרינריום משתנה באופן דינמי בהתאם לטמפרטורת הסביבה: כשבחוץ היו 30 מעלות הרינריום היה בטמפרטורה של כ-25 מעלות, וכשבחוץ היה קר מאוד, כ-0, מעלות, הרינריום היה בטמפרטורה של כ-8 מעלות בלבד. העובדות הללו הובילו את החוקרים לחשוב שאולי הרינריום הכלבי רגיש לקרינה תרמית חלשה, כלומר לחום.
אזור הרינריום עשיר בתאי עצב, והטמפרטורה שלו נמוכה. תמונת אינפרא-אדום של אחד הכלבים במחקר, בתוך מכונת ה-MRI. שימו לב לאף הכהה יותר, ולכן הקר יותר | Anna Bálint
בוחרים בגוף החם
כדי לבחון את השערתם תכננו החוקרים ניסוי שבו הטילו על כלבי מחמד לבחור בין גוף שפולט חום מתון (31 מעלות) לבין גוף אחר בטמפרטורת החדר. בניסוי עמדו הכלבים מאחורי מחסום, ומולם נמצאו שני מסלולים שמחיצה מפרידה ביניהם. בקצה כל מסלול, במרחק של 1.6 מטר מהם, נמצא גוף חם או פושר. העצמים היו חסרי ריח או טעם, וההבדל היחיד ביניהם היה הטמפרטורה. לאחר שאימנו את הכלבים שבחירה בגוף החם פירושה תגמול חיובי, בדקו אם יצליחו לזהות את הגוף החם ולבחור בו. שלושת הכלבים שנבחנו – קווין, דלפי וצ'רלי - עמדו במבחן בהצלחה.
בהמשך סרקו החוקרים את המוחות של 13 כלבים מכמה גזעים באמצעות דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI), בדיקה שמודדת את הפעילות של אזורים שונים במוח. החוקרים קירבו לאף של הכלבים גוף חם וגוף בטמפרטורת החדר, וזיהו אזור בצד השמאלי של מוח הכלב שהגיב בעוצמה לגוף החם אך לא לפושר. מכאן הסיקו שהאזור הזה אחראי כנראה על קליטת תחושות חום מהסביבה ועיבודן.
הממצאים מעידים שכלבים מסוגלים לחוש קרינה תרמית חלשה, ושהם עושים את זה באמצעות הרינריום שמקיף את אפם. היכולת לחוש קרינת חום הייתה מוכרת עד כה אצל חרקים, זוחלים ומין אחד בלבד של יונקים, עטלף הערפד המצוי, שמסוגל לחוש באזורים עשירים בדם בגוף החיה שעליה הוא נוחת. גם אצל הערפד המצוי האזור האחראי על החוש הזה הוא האף, וגם אצלו הוא קר יותר מאזורים אחרים בפנים.
החוקרים משערים כי הכלבים ירשו את היכולת הזאת מקרוב המשפחה הפראי שלהם, הזאב האפור, שצד חיות אנדותרמיות, כלומר בעלות טמפרטורת גוף קבועה. היכולת לזהות קרינת חום חלשה יכולה להעניק להם יתרון בציד כזה. עם זאת, מהמחקר הנוכחי עדיין לא ברור מאילו מרחקים חישת החום של הכלבים פועלת, ובאילו טמפרטורות צריכים להיות הרינריום, הסביבה והטרף. כדי לענות על כך נחוץ מחקר נוסף ומעמיק יותר. המחקר הנוכחי, בינתיים, מעניק לנו הצצה אל החושים המדהימים של ידידינו הטובים ביותר.
