הישרדותם של החברותיים

קטלנים (אורקות, Orcinus orca) הם בעלי חיים חברותיים מאוד. הדולפינים הגדולים האלה (כן, אמנם קוראים להם לפעמים "לוויתן קטלן", אך מדובר בדולפינים) שוחים בקבוצות שכוללות בדרך כלל נקבה מבוגרת (מטריארכית), עם בניה, בנותיה וצאצאי הבנות. כמו בכל קבוצה, יש פרטים שנמצאים במרכז העניינים, ואחרים שמתבודדים יותר, ולא תמיד שומרים על קשר עם כל בני המשפחה. מחקר חדש מראה עד כמה הקשר החברתי חשוב אצל הקטלנים: דולפינים זכרים שנמצאו בקשר מצומצם יותר עם חברי קבוצתם היו בסיכון גדול יותר למות, בעיקר בשנים של מחסור במזון.

המחקר נערך על אוכלוסייה של קטלנים שחיה ליד חופי צפון-מערב ארצות הברית ומערב קנדה. האוכלוסייה מונה מאות קטלנים ונחקרת כבר עשרות שנים: הפרטים השונים וקשרי המשפחה שלהם מוכרים היטב לחוקרים, שמזהים אותם לפי סימנים טבעיים על סנפיר הגב שלהם. במקרה הזה החוקרים ליקטו תצפיות שנאספו במשך 34 שנים, והרכיבו לפיהם את מערכת היחסים החברתיים של כל פרט.

עבור כל פרט קבעו החוקרים את מקומו החברתי, כלומר עד כמה הוא מרכזי בקבוצה. הם חישבו לשם כך שני מדדים: עם כמה מחברי הקבוצה הפרט הזה נצפה שוחה, וכמה קשרים חברתיים היו לחבריו. המיקום החברתי של כל פרט לא נקבע רק על ידי מספר החברים שלו, אלא גם הושפע מהמעמד החברתי של החברים. ככל שהמיקום החברתי של קטלן מסוים מרכזי יותר כך הוא מקושר ליותר פרטים, באופן ישיר ועקיף.

כשהשוו החוקרים את המיקום החברתי של הפרטים לתמותה שלהם, הם גילו קשר הדוק בין השניים – אך רק אצל הזכרים, ובעיקר בשנים "רזות" שבהן היו יחסית מעט דגי סלמון, שהם המזון העיקרי של הקטלנים. בשנים כאלה, סיכויי ההישרדות של קטלן זכר במיקום החברתי המרכזי ביותר היו גבוהים פי שלושה מאלה של קטלן שנמצא בשולי הקבוצה.

איך הקשרים החברתיים עוזרים לקטלנים לשרוד? העובדה שההשפעה נראתה בעיקר בתקופות של מחסור במזון רומזת על התשובה. נראה שהקטלנים "המקושרים" מצליחים יותר למצוא מזון, ועשויות להיות לכך כמה סיבות. הראשונה היא שייתכן שהם מקבלים מזון מחבריהם: קטלנים, וקטלניות במיוחד, נצפו פעמים רבות חולקים את הדגים שתפסו עם חבריהם הקרובים. מי שיש לו יותר חברים וחברות יהנה מסיכוי גבוה יותר לקבל מזון כאשר אחד מחברי הקבוצה יצליח בציד, למרות מיעוט הדגים.

אפשרות שנייה, מסקרנת יותר, היא שלקטלנים החברותיים יותר יש גישה לידע של חברי הקבוצה האחרים על המקומות והזמנים שבהם נמצא הציד הטוב ביותר. ידוע שקטלנים לעתים קרובות עוקבים אחר הנקבה המבוגרת בקבוצה לאזורים עתירי דגים, והימצאותה של מטריארכית עתירת ידע כזו עוזרת לקבוצה כולה לשרוד, בעיקר בעיתות מחסור.

החשיבות של נקבה זקנה לחיי הילדים והנכדים שלה אף משמשת הסבר אפשרי לכך שנקבות הקטלן, בניגוד לרוב היונקים האחרים אך בדומה לאדם, ממשיכות לחיות זמן רב לאחר תום גיל הפוריות שלהן – הסבר שזכה לכינוי השערת הסבתא. ייתכן שהמידע החשוב הזה אינו עובר לכל חברי הקבוצה באותו אופן, והנהנים העיקריים ממנו הם הקטלנים בעלי הקשרים החברתיים המפותחים.

וכמובן, שתי האפשרויות יכולות להיות נכונות: הקטלנים המקושרים עשויים ליהנות גם מהידע לגבי מקום הדגים, וגם מהדגים שתפסו חבריהם.

שאלה נוספת היא מדוע הקשר בין תמותה למעמד החברתי נראה רק אצל זכרים, ולא אצל הנקבות. החוקרים משערים שההבדל נובע מגודל הגוף השונה: הזכרים גדולים יותר משמעותית מהנקבות, ולפי ההערכות זקוקים לכ-25 אחוז יותר מזון. בימי מחסור, ההפרש הזה עשוי להיות ההבדל בין חיים ומוות.

לחיים בקבוצה יכולים להיות יתרונות רבים: מהגנה מפני טורפים ועד לעזרה במציאת מזון ובטיפול בצאצאים. המחקר החדש מוסיף עוד עדויות לחשיבות הקשרים החברתיים, ומראה שגם למיקום בתוך הקבוצה יש חשיבות. דארן קרופט (Croft), שהוביל את המחקר, אמר: "במבט רחב יותר, מחקרים כאלו בוחנים את השאלות העמוקות של מדוע התפתחו באבולוציה קשרים חברתיים וחברויות".