מחקר חדש מגלה כי טפיל הטוקסופלזמה משפיע על התנהגותם של הזאבים שנדבקו בו: הם נוטים יותר לעזוב את הלהקה שלהם ולהקים חדשה, ויש להם סיכוי גדול יותר להיות מנהיגי להקות

בפארק הלאומי ילוסטון שבצפון-מערב ארצות הברית מסתובבים כמה מהזאבים הנצפים ביותר בעולם. חוקרים עוקבים אחריהם וגם לוקחים מהם דגימות דם כבר כמעט 27 שנים. הם מכירים כל זאב, מהמין  Canis lupus, מאיזו משפחה הגיע ומה ההיסטוריה שלו. כבכל קבוצת בעלי חיים, יש הבדלים בתכונות האופי של הזאבים השונים: חלקם ביישנים יותר, פחדנים ומעדיפים להישאר במקום שהם מכירים, חלקם נועזים, תוקפניים יותר, יוזמים קרבות עם חברי הלהקה שלהם ואף עוזבים אותה ומחפשים הרפתקאות במקום אחר. מחקר חדש מעלה את האפשרות שהזאבים מהסוג השני לא פשוט נולדו עם חיבה ללקיחת סיכונים. אצל חלק מהם, ייתכן שמה שדוחף אותם לפעולות נועזות הוא טפיל קטנטן שהשתכן במוחם, ומשפיע על ההתנהגות שלהם. 

זאב בפארק הלאומי ילוסטון בארצות הברית
מהזאבים המתועדים והנצפים ביותר בעולם. זאב בפארק הלאומי ילוסטון בארצות הברית | Teresa Otto, Shutterstock

הופך עכבר לאריה

טוקסופלזמה גונדי (Toxoplasma gondii) הוא יצור חד-תאי, שמסוגל להתרבות אך ורק בתוך הפונדקאים המועדפים עליו, בני משפחת החתוליים – מחתול הבית שמכורבל על הספה ועד לאריות בסוואנה באפריקה. הטפילים הללו מדביקים, עם זאת, כל בעל חיים עם דם חם, כולל בני אדם. ההדבקה נעשית דרך הפה, כאשר החיה אוכלת בשר של בעל חיים שנושא את הטפיל, או מזון שמלוכלך בצואה של בעל חיים כזה. בני אדם עלולים להידבק מאכילת בשר שלא בושל כראוי, או לעתים רחוקות יותר, מניקוי ארגז החול של חתולים נשאים - לכן חשוב מאוד לשטוף ידיים היטב. אצל אנשים בריאים ההדבקה כמעט לעולם אינה גורמת לתסמינים כלשהם, אבל הטפיל כן יכול להזיק לעובר אם האם נדבקת בעודה בהיריון. לאחר ההדבקה הראשונית הטוקסופלזמה נשאר בגוף, כך שהאדם הופך להיות נשא. לפי חלק מההערכות, כשליש מבני האדם בעולם הם נשאים של הטפיל, אך האחוזים משתנים מאוד בין מדינה למדינה.  

לטוקסופלזמה יש תכונה מיוחדת, שהתגלתה כבר לפני עשרות שנים והפכה אותו לנושא מחקר מרתק: הוא מסוגל לשנות את ההתנהגות של הפונדקאים שלו, או לפחות של חלקם. כאשר עכברים וחולדות נדבקים בטפיל הם הופכים לאמיצים יותר, חוששים פחות ממקומות חדשים ובעיקר, מאבדים את הפחד הטבעי שלהם מחתולים. לפי חלק מהמחקרים הם אפילו נמשכים לריח של הטורפים המייללים. שינוי ההתנהגות הזה עלול להיות קטלני לעכבר, אך הוא מועיל לטפיל, שצריך להגיע לבטנו של החתול כדי להתרבות. לא ידוע עדיין כיצד הטפיל משנה את התנהגות הפונדקאים שלו. מחקרים שונים מצביעים על הורמונים כמו טסטוסטרון, ושליחים עצביים כמו דופמין, כאחראים לשינוי. 

מחקרים מהשנים האחרונות מראים שלא מדובר רק במכרסמים. שימפנזים נשאים לטוקסופלזמה הראו משיכה לריח של שתן נמרים, למשל, ויש לא מעט מחקרים שמראים השפעה של הטפיל גם על התנהגות אנושית. במיוחד, נראה שיש קשר מסוים בין הדבקה בטוקסופלזמה ובין לקיחת סיכונים, במגוון תחומים: מסיכוי גבוה יותר להקים עסק ועד הגברת הסיכון לתאונת דרכים. כמובן, מדובר במתאם בלבד - יש הרבה מאוד בעלי עסקים מצליחים, ולמרבה הצער גם הרבה קורבנות תאונות דרכים, שלא נדבקו בטפיל מעולם.

ב-2021 התפרסם מחקר שהראה שבקרב גורי צבועים החיים בטבע באפריקה, גורים שהיו נשאים של טוקסופלזמה פחדו פחות מאריות בהשוואה לגורים שלא נדבקו, והיו בסיכון מוגבר למות מתקיפת אריה. כעת, חוקרים מארצות הברית מצאו שהטפיל משפיע גם על התנהגות של זאבים בפארק ילוסטון. 

טפיל הטוקסופלזמה
מסוגל לשנות את התנהגות הפונדקאי שלו. טפיל הטוקסופלזמה | איור: Kateryna Kon, Science Photo Library

הזאב והפומה

הזאבים של פארק ילוסטון חולקים חלק מאזור המחיה שלהם עם טורף אחר, פומת ההרים (Puma concolor). אף על פי ששניהם צדים פחות או יותר אותן חיות, לא נצפו הרבה עימותים ביניהם: זאבים פעילים בעיקר ביום ופומות בלילה, ונראה שהם גם בוחרים להימנע ממגע זה עם זה.

הפומה היא כמובן חתול, וככזה משמשת פונדקאי עבור הטוקסופלזמה, שמסוגל להתרבות בגופה. הזאבים יכולים להידבק, ובדיקות דם שנערכו הראו שקצת יותר מרבע מהם אכן נשאים לטפיל. שיעור הנשאות היה שונה בלהקות השונות, כתלות בקרבה שלהן לפומות: לזאבים שחלקו לפחות 42 אחוזים משטחי המחיה שלהם עם החתולים הגדולים היה הסיכוי הגדול ביותר להידבק בטפיל, ואלו שפחות מחמישה אחוזים משטח המחיה שלהם שימש גם את הפומות היו בסיכון הנמוך ביותר. מכך הסיקו החוקרים שהזאבים נדבקו בטוקסופלזמה ישירות מהפומות, ולא דרך מין שלישי. 

בשלב הבא בדקו החוקרים אם יש מתאם בין הדבקה בטוקסופלזמה לשלושה משתנים התנהגותיים: אם הזאב עזב את הלהקה שבה נולד להקים להקה משלו; אם הזאב נהיה מנהיג להקה; ועד כמה הזאב מתקרב לבני אדם או למבנים של בני אדם. המשתנה השלישי לא הראה קשר לטוקסופלזמה, אך השניים הראשונים כן: לזאב נשא של הטפיל היה סיכוי גבוה פי 11 לעזור את הלהקה שלו, וסיכוי גבוה פי 46 להנהיג את הלהקה, בהשוואה לזאב שלא נדבק. 

"קיבלנו את התוצאות ופשוט הסתכלנו אחד על השני בפה פעור", אמר קונור מאייר (Meyer), שהוביל את המחקר, בריאיון לכתב העת המדעי Nature. "זה היה הרבה יותר גדול ממה שציפינו".

תלמיד הדוקטורט קונור מאייר מחזיק גולגולת של זאב
חוקר את השפעת טפיל הטוקסופלזמה על הזאבים בפארק ילוסטון. תלמיד הדוקטורט קונור מאייר מחזיק גולגולת של זאב | צילום: Tommy Martino, University of Montana

למי זה מועיל?

האם ההתנהגות של הזאבים הנשאים עוזרת לטפילים להגיע אל הפומות, הפונדקאי הסופי שלהם? ממש לא בטוח. בניגוד למצב אצל העכברים, פה לא ברור איזו תועלת מפיקים הטפילים מזאבים אמיצים או תוקפניים יותר. ייתכן, אומרים החוקרים, שעזיבה של הלהקה ומעבר לטריטוריה חדשה מגבירים את הסיכוי של הזאב להיפגש עם פומות. בנוסף, הגישה הנועזת יותר של מנהיג הלהקה הנשא עשויה להשפיע על הלהקה כולה, כך שהזאבים ישוטטו יותר ויתעמתו יותר עם החתולים.

הבעיה בהשערות האלו היא שהעימותים בין פומה ללהקת זאבים לעיתים רחוקות נגמרים בניצחון של הפומה: סביר יותר שהזאבים יהרגו אותה, או לכל הפחות יבריחו אותה. יש אם כך סיכוי נמוך ביותר שהטפיל יעבור מהזאב לפומה בעקבות המפגש. מאייר אמר שאולי שינוי ההתנהגות של הזאבים היה מועיל יותר לטפילים בעבר, כשבאזור חיו גם אריות אמריקאיים (Panthera atrox), שנכחדו מאז. האריות היו גדולים משמעותית מהזאבים, ובהחלט יכלו להרוג ואף לאכול אותם.  

ייתכן, גם, שההשפעה של הטפילים על המוח אינה מוגבלת רק למצב של הזאבים בילוסטון, עכשיו או בעבר. יכול להיות שהטוקסופלזמה מעורר אצל כל הפונדקאים שלו התנהגות דומה, של לקיחת סיכונים ורצון לנסות דברים חדשים. אצל בעלי חיים מסוימים, כמו עכברים, זה משתלם לטפילים מאוד. אותה התנהגות אצל בני אדם מועילה פחות. ואצל זאבים? את זה אנחנו עוד לא יודעים בוודאות. 

תהיה אשר תהיה הסיבה, מהמחקר עולה שהטוקסופלזמה מכוון ומשנה את ההתנהגות של הזאבים. "אנחנו יודעים שההתנהגות מושפעת ממגוון גורמים, כולל ניסיון העבר, גנטיקה, התנאים שבהם בעל החיים נמצא וההקשר החברתי", אמרה קירה קסידי (Cassidy), שהובילה את המחקר יחד עם מאייר, בריאיון לנשיונל ג'יאוגרפיק. "עכשיו אנחנו יכולים להוסיף טפילים לרשימה".

 

2 תגובות

  • רמי

    האם גם בני אדם נשאים אוהבים חתולים יותר?

    כמו ששימפנסים עוברים אוהבים יותר שתן של חתוליים

  • מה

    מה