חוקרים: הזרקת דם טבורי של בני אדם לעכברים מבוגרים שיפרה את תפקודי המוח שלהם. האם אפשר לקוות לטיפול כזה גם אצל בני אדם?
בשחר המהפכה המדעית, בשנות ה-60 של המאה ה-17, ערכו מדענים בריטיים ניסויים בהעברת דם מבעל חיים אחד לאחר – במקרה זה, בין שני כלבים. הם רצו לראות איך הדם של האחד ישפיע על השני: האם דם של כלב תוקפני יהפוך כלב כנוע לאגרסיבי יותר? האם האילוף שעבר כלב אחד יעבור לשני דרך הדם? לרוע המזל, למדעני התקופה לא היה הידע המאפשר לעשות ניסויים כאלו בצורה בטוחה, והם לרוב הסתיימו במות בעלי החיים.
הרעיון של דם כנושא של תכונות שונות, עם זאת, לא מת יחד איתם. עם התקדמות הרפואה עירויי דם הפכו בטוחים יותר, ומדענים שונים החלו לבדוק את השפעתו של הדם על תכונה אחת מסוימת: הגיל.
בשנות ה-20 של המאה הקודמת ביצע הרופא הרוסי אלכסנדר בוגדנוב ניסויים בעירויי דם מאנשים צעירים בתקווה לטפל בפגעי ההזדקנות ואולי אף לזכות בחיי נצח. לאחר שקיבל 11 עירויים הוא טען שחל שיפור בראייתו, ההתקרחות שלו פסקה ועוד. הטיפול, עם זאת, לא זיכה אותו בחיי נצח ולמעשה הרג אותו בסופו של דבר, כאשר קיבל עירוי בדם הנגוע במלריה ושחפת.
ניסויים בחילופי דם המשיכו להיעשות, אם כי בעיקר על בעלי חיים ולא על בני אדם. ב-2014 התפרסם מחקר ממעבדתו של טוני וויס-קוריי (Wyss Coray) בסטנפורד, ארה"ב שהראה שעכבר זקן שקיבל דם של עכבר צעיר ניווט טוב יותר במבוכים, ותאי-העצב במוחו יצרו יותר קשרים זה עם זה. תוצאות המחקר כבר הובילו למחקרים קליניים שבהם אנשים מבוגרים מקבלים פלזמת דם (נוזל הדם ללא התאים) של אנשים צעירים.
כעת מפרסמת המעבדה של וויס-קוריי מחקר נוסף, שבו עכברים זקנים קיבלו דם אדם מתורמים מבוגרים, צעירים, ומדם טבורי של יילודים. המחקר הראה השפעה חיובית של הדם הטבורי על התפקוד והפיזיולוגיה של העכברים הזקנים, ואף מצא את החלבון שככל הנראה אחראי להשפעה הזו.
העכברים שקיבלו את הדם הטבורי הראו תוצאות טובות יותר במבחני זיכרון, מוחם ייצר חלבונים שנראים בעיקר אצל עכברים צעירים יותר והקשרים בין תאי העצב שלהם התחזקו, דבר המעיד על יצירת זיכרונות חדשים. השינויים נראו במיוחד בהיפוקמפוס, אזור במוח שידוע כבעל תפקיד חשוב בזיכרון. העכברים הזקנים אפילו החלו לבנות קנים, התנהגות המאפיינת עכברים צעירים יותר. לדם מתורמים צעירים הייתה השפעה דומה, אך היא לא הייתה חזקה כמו זו של הדם הטבורי.
תקווה וזהירות
בשלב הבא זיהו החוקרים את החלבון המצוי בדם הגורם, ככל הנראה, להשפעה זו. מדובר בחלבון בשם TIMP2, שהזרקה שלו בלבד, ללא מרכיבי הדם האחרים, הובילה לשיפור דומה לזה שנראה בעקבות הזרקת הדם כולו. לעומת זאת הזרקה של הדם ללא החלבון TIMP2 לא הראתה תוצאות.
עדיין לא ידוע מה בדיוק עושה החלבון וכיצד הוא משפיע על המוח. החוקרים אמרו בראיון ל-Nature News שהמחקר הנוכחי שלהם מתמקד בשאלות אלו. בעיקר, אמר וויס-קוריי, הם רוצים לברר אם החלבון משפיע על הזדקנות באופן ספציפי, או שהוא משפר את בריאות התאים באופן כללי.
האם נוכל גם אנחנו להשיב את נעורינו בעזרת זריקה של החלבון TIMP2? זו כמובן התקווה, אך יש גם חוקרים הקוראים לזהירות. עכבר, כידוע, הוא לא אדם, ומחקרים קודמים הראו שבעיקר בכל הנוגע למוח עכברים אינם מודל מושלם: טיפולים רבים שהראו תוצאות מבטיחות בטיפול בדמנציה אצל עכברים לא הצליחו להשיג אפקט דומה בבני אדם. וגם אם הטיפול יוכל לשפר את הזיכרון של אנשים מבוגרים, אי אפשר להסיק מכך שהוא יהיה יעיל נגד מחלות כמו אלצהיימר, שגורמות לשינויים ביולוגיים השונים מאלו המתרחשים באופן נורמלי בהזדקנות.
אין ספק שהתוצאות של המחקר החדש מעודדות מאוד, אך הדרך להפיכתו לטיפול אנטי-אייג'ינג יעיל באמת עדיין ארוכה. יידרשו מחקרים נוספים לבדיקת הבטיחות והיעילות של החלבון TIMP2, כמו גם להשגת הבנה טובה יותר של פעולתו. מעיין הנעורים יישאר כנראה מחוץ להישג ידינו – אבל הממצאים החדשים עשויים להוביל בסופו של דבר לטיפול שיאט את ההידרדרות הקוגניטיבית המלווה את הזקנה.
סרטון של New Scientist על המחקר החדש (באנגלית):
