מוות המוני של איילים בסקנדינביה איפשר לעקוב אחרי התהליכים שבהם הטבע מפיץ זרעים באמצעות אוכלי נבלות
באוגוסט 2016 הצטנפו יחד יותר מ-300 איילי צפון והתגוננו מהקור באזור הטונדרה של נורבגיה. כולם נהרגו בבת אחת ממכת ברק. צוות חוקרים נורבגים ראה בטרגדיה הזדמנות לבצע מחקר אקולוגי רחב היקף. הם ביקשו מהרשויות לא לפנות את הפגרים, אחרי שווידאו שהאיילים אינם נגועים במחלות, ועקבו אחר התהליכים שמתרחשים באזור המוות.
החוקרים הציבו מצלמות וביקרו באתר בקביעות. מוביל המחקר סם סטייארט (Steyaert) סיפר שבביקוריהם הם ראו מאות בעלי חיים מתאספים מסביב לפגרים – עופות דורסים, רימות וציפורים שניזונות מהן, שועלים, מכרסמים ואוכלי נבלות כמו עורבים. מה שעניין אותם במיוחד היה האפשרות שאוכלי הנבלות שותפים לתהליך שיאפשר לאזור להצמיח חיים חדשים.
חלק מבעלי החיים שנצפו באתר, כולל אוכלי הנבלות, ניזונים גם מפירות. כשהם אוכלים פירות, הזרעים עוברים במערכת העיכול שלהם. בהמשך הם עוברים לאזור אחר, לא פעם רחוק מהמקום שבו אכלו את הפרי, ומטילים שם את גלליהם. הזרעים הלא מעוכלים יוצאים עם הגללים לאחר ש"תפסו טרמפ" במעי בעל-החיים וכך הצמח הפיץ את זרעיו למרחק רב. המנגנון הזה של הפצת זרעים קרוי אנדוזואוכוריה (Endozoochory).
סטייארט ועמיתיו מיפו את הגללים באתר המוות ובחנו אותם. הם גילו שרוב הגללים מרוכזים ליד הפגרים, שבחלקם יש זרעים ושגללי העורבים מכילים זרעים רבים של צמחי ענבה שחורה (Crowberry). בבדיקות מעבדה התברר להם שכ-40 אחוזים מהזרעים הללו מסוגלים לנבוט. לדברי סטייארט, צמחים כאלה נובטים היטב על קרקע חשופה מצמחים ועשירה במינרלים – וזה בדיוק מה שנוצר באזור הפגרים.
הפגרים גורמים לשינויים בהרכב אוכלוסיית החיות והצמחים בסביבתם. פגרי האיילים באתר בנורבגיה | צילום: סם סטייארט
פגרים הם מעין איי ריקבון שיוצרים תנאים שונים מסביבתם הקרובה. בשלבים הראשונים חומצות וחומרים אחרים שמפורשים מהפגרים, כמו פנולים, שומן וחנקן אורגני, משנים את הרכב הקרקע והורגים את הצמחים סביב הפגר. כשתהליכי הריקבון והפירוק על ידי מיקרואורגניזמים מתקדמים, הקרקע מועשרת במינרלים. בנוסף, הצמחים הקודמים שהיו שם כבר מתו, כך שאין מי שיתחרה על המשאבים. אוכלי הנבלות נמשכים למקום, מטילים גללים עם זרעים וכך לדברי החוקרים הם משתתפים בהפצת זרעים מכוונת למקום הנביטה האידיאלי עבורם.
המחקר הזה ייחודי משום שנדיר למצוא מקרים דומים של תמותה המונית טבעית, או איי ריקבון על שטח כה נרחב. כמו כן, קשה לחקור תהליכים טבעיים כאלה כי התערבות האדם בטבע משבשת את מנגנוני הפצת הזרעים לאיי הריקבון. הנהלים למניעת הפצת מחלות מחייבים במדינות רבות סילוק של פגרי בעלי חיים, דבר שמשבש את תפקידם האקולוגי. בנוסף, בני אדם הורגים אוכלי נבלות וכך מפחיתים משמעותית את מספרם ואת תפקודם כמפיצי זרעים. החוקרים מעוניינים להמשיך ולחקור איך פועלת הפצת הזרעים המכוונת לאיי ריקבון בנסיבות מוות שכיחות יותר, כמו ציד או טרף.
ואכן "מהמוות צמחו חיים", סיכם סטייארט. עד הסתיו האחרון האזור היה חשוף. בקיץ צמחים התחילו להופיע ולפרוח ולאחרונה הופיעו גם נבטים רבים של ענבה שחורה.
