החיות שבורחות אל החשיכה

השמש יורדת על האי האינדונזי סומטרה, והדובים המַלַאים (Helarctos malayanus) מתעוררים, ויוצאים לחפש אוכל. למה דווקא עכשיו? הדובים האלה, המכונים "דובי שמש", לרוב אכן פעילים באור השמש וישנים בשעות החשיכה. כשהם חיים בלב היער, ללא הפרעה, רק חמישית מהפעילות שלהם מתרחשת בלילה. אבל באזורים הסמוכים ליישובים של בני אדם, או אפילו לתחנות מחקר או לדרכים שבהן עוברים כלי רכב במהלך היום, הדובים מעבירים את עיקר פעילותם לשעות החושך. והם לא לבד. יותר ויותר יונקים עוברים לחיות בלילה, ועשויות להיות לכך השפעות ארוכות טווח על האבולוציה שלהם ועל סיכוייהם לשרוד.

במאמר מקיף ניתחו חוקרים מקליפורניה את ממצאיהם של 76 מאמרי מחקר שעוסקים ב-62 מינים של יונקים בשש יבשות. טורפים ואוכלי עשב; שוכני יערות, מדבריות או הרים; מהאופוסום השוקל קצת יותר מקילוגרם אחד ועד הפיל האפריקני השוקל יותר משלוש טונות. הם מצאו שב-83 אחוזים מהמקרים הייתה תזוזה של שעות העירות של בעלי החיים באזורים שבהם נרשמה פעילות של בני אדם, כך שבעלי החיים בילו יותר זמן ערים בלילה וישנים ביום. בממוצע, הפעילות הלילית באזורים אלו גדלה פי 1.36 בהשוואה לאזורים שבני אדם אינם נמצאים בהם כלל. פירושו של דבר שבעל חיים שהיה רגיל לחלק את זמנו שווה בשווה בין היום והלילה, למשל, עכשיו 68 אחוזים מהפעילות שלו תיעשה בלילה, ורק 32 אחוזים ביום.

מהי אותה "פעילות אנושית" שגורמת לבעלי החיים ללכת לישון מאוחר? בחלק מהמקרים מדובר בציד, שמהווה כמובן סכנה ממשית לבעלי החיים, אך במקרים אחרים היו אלו פעילויות שלרוב אינן מזיקות באופן ישיר לבעלי החיים, כמו עבודה חקלאית, תחבורה בכבישים ואפילו טיולים רגליים. בנפאל, למשל, הטיגריסים נוהגים להשתמש באותם שבילים שבהם צועדים בשעות היום מטיילים שיוצאים לטרקים. החתולים הגדולים מעדיפים להימנע מהמפגשים, ויוצאים אל השבילים בעיקר בלילה.

באזורים סמוכים לפעילות בני אדם, בעלי החיים בילו יותר זמן ערים בלילה וישנים ביום. שועל באזור מיושב, בלילה | צילום: Jamie Hall

דוחפים את האבולוציה

החוקרים הסיקו שהפחד מבני האדם הוא שדוחף את בעלי החיים אל זרועות החושך, ולאו דווקא הסכנה האובייקטיבית שנשקפת מהם. הפחד מהאדם והרצון להימנע מקרבתו אינם חדשים כמובן, והתרחקות של בעלי חיים ממקומות יישוב אל אזורים "פראיים" יותר ידועה כבר זמן רב. המחקר החדש מראה שההפרדה נעשית לא רק במרחב אלא גם בזמן. הם משערים שההעדפה לפעילות לילית מתרחשת בעיקר כשלבעלי החיים אין אפשרות לעבור למקום אחר, או כשיש משהו בפעילות האנושית שמושך אותם למרות החשש. ה"משהו" הזה הוא כמעט תמיד מזון: אשפה שבני האדם זורקים או חיות משק שהטורפים יכולים לצוד. במקרים כאלו בעלי החיים לא יתרחקו מבני האדם והאוכל שהם מספקים, אבל יעבירו את פעילותם ללילה כדי להפחית את הסיכוי שיפגשו בהם.

מה יכולות להיות התוצאות של שינוי כזה? לטווח קצר, כל התנהגות שמפחיתה את הסיכוי למפגש בין אדם לחיה תהיה כנראה טובה לבעלי החיים, בעיקר במקרים שבהם המפגש הוא עם ציידים. במקרים כאלו בעלי החיים שיסתגלו לחיי הלילה טוב יותר יצליחו יותר לשרוד ולהעמיד צאצאים. לטווח הרחוק יותר, אם המגמה הזו תימשך, נצפה לראות שהברירה הטבעית תעדיף פרטים שיהיו מותאמים יותר לחיות בחושך או שיהיו פשוט בעלי גמישות התנהגותית גדולה יותר. כך נוכחות בני האדם עשויה להשפיע על האבולוציה של בעלי החיים ולדחוף אותה לכיוון מסוים.

כל זאת בהנחה שלפחות חלק מהפרטים של המין יצליחו להשתנות ולהתאים את עצמם לחיים בלילה. מינים שמותאמים היטב לחיים באור היום עלולים להתקשות בכך, והשינוי יכול לפגוע בהם ואף להאיץ את היעלמותם של מינים הנמצאים בסכנת הכחדה.

ההשפעה של השינוי עשויה להיות רחבה, ולהקיף לא רק את אותם בעלי חיים שעוברים לחיות בלילה אלא גם מינים נוספים באותה מערכת אקולוגית. בקליפורניה, לדוגמה, הקויוטים החלו לצוד בלילה יותר מאשר ביום, ומחקר הראה שבאופן טבעי הם צדים יותר בעלי חיים ליליים, בעוד שקודם לכן צדו בעלי חיים הפעילים ביום. לעומת זאת, חיות אוכלות עשב שבעבר התחבאו במקומות מסתור בלילה הפכו לפעילות יותר בשעות אלו, ולכן לזמינות כטרף עבור טורפי הלילה – ופחות עבור הטורפים הפעילים ביום.

"העבודה הזכירה לי שבני אדם אינם חיים לבדם על כדור הארץ" כתבה קייטלין גיינור (Gaynor), שהובילה את המחקר, במאמר פופולרי שפרסמה באתר The Conversation. גם אם אנחנו לא רואים אותם, בעלי החיים עשויים להיות ממש לידינו, ישנים כשאנחנו ערים ומתעוררים כשאנחנו הולכים לישון. והנוכחות שלנו משפיעה עליהם בדרכים שונות, שאת חלקן לא שיערנו.