ההתאמה המפצלת
של הקוקיות

בסיפור "דירה להשכיר" של לאה גולדברג, הארנבת אינה מוכנה לגור בשכנות לקוקייה. "כל בניה גדלו בקינים זרים, כולם עזובים, כולם מופקרים" היא מטיחה בה. 

זה לא לגמרי הוגן: לא כל מיני הקוקיות נוהגים להטיל ביצים בקינים של ציפורים ממינים אחרים, והמנהג הזה גם אינו ייחודי לקוקייה, הגם שהיא מזוהה איתו במיוחד. לא מעט ציפורים אחרות מעבירות גם הן את עול הטיפול בצאצאים ל"הורים מאמצים" בעל כורחם, תופעה שמכונה "טפילות חברתית".   

בנוסף לכך, זה גם לא נכון שהבנים של הקוקייה הם עזובים ומופקרים. לרוב הם מקבלים טיפול דואג ומסור מהציפורים שבקינן הוטלה הביצה. אותן ציפורים לא מתכוונות לטפל בגוזל קוקייה, כמובן, אך האינסטינקטים שלהן מובילים אותן להאכיל כל גוזל שנמצא בקן שלהן. כך הן "מבזבזות" זמן ומשאבים, שהיו אמורים להיות מוקדשים לצאצאים שלהן, על גוזל זר. וזה עוד במקרה הטוב, שבו ההורים זוכים לגדל גם את הגוזלים שלהם לצד גוזל הקוקייה. במינים מסוימים של קוקיות, גוזל הקוקייה בוקע מהביצה מוקדם, וזורק החוצה את הביצים של הפונדקאי. כך הוא מבטיח שהטיפול ההורי יוקדש אך ורק לו, והפונדקאים מאבדים את כל צאצאיהם. 

פונדקאים שיסלקו מהקן את ביצת הקוקייה, או את הגוזל שבקע ממנה, יזכו ליתרון אבולוציוני משמעותי – במיוחד אם הקוקייה שמטפילה אותם היא מהסוג שהורג את הגוזלים שחולקים איתה את הקן. ואומנם, במהלך האבולוציה התפתחו אצל מינים שונים תכונות אנטי-קוקייתיות, שכוללות בעיקר את היכולת לזהות את הביצים והגוזלים הזרים, והנטייה לזרוק אותם החוצה. ציפורים שעשו זאת ביעילות רבה יותר איבדו פחות גוזלים ולא בזבזו משאבים על גידול גוזל זר, וכך התכונות האלו התפשטו במהירות באוכלוסייה. 

בתגובה לכך, התפתחו אצל הקוקיות אמצעי נגד: ביצים וגוזלים שדומים מאוד לאלו של הפונדקאי. כך החל תהליך של קו-אבולוציה, או אבולוציה משותפת, שהוא גם מעין מרוץ חימוש - תופעה נפוצה מאוד אצל טפילים ופונדקאיהם. ככל שהפונדקאים נהיים טובים יותר בזיהוי וסילוק הגורמים הזרים, כך הביצים והגוזלים של הקוקיות נהיים דומים יותר לאלו של הפונדקאים. 

מרוץ החימוש מוביל לעתים לפתרונות יצירתיים למדי. למשל, אצל הדרונגו האפריקאי יש שונות רבה מאוד בצבע הביצים ובדוגמת הנקודות או הכתמים שעליהן. הביצים שמטילה נקבה מסוימת דומות כולן זו לזו, אך הביצים בקן השכן עשויות להיות שונות מאוד. הקוקיות שמטפילות את הדרונגו פיתחו ביצים דומות, במגוון צבעים ודוגמאות, אך משום שבכל קן הביצים נראות אחרת, רוב הסיכויים הם שהביצה שהקוקייה תטיל תיראה שונה מהביצים האחרות באותו קן, וההורים יזהו ויסלקו אותה. 

ציפור פונדקאית זורקת מהקן גוזל של קוקייה

קוקייה מתמחה

במקרים לא מעטים, קוקיות מאותו מין מטילות ביצים בקינים של כמה מיני פונדקאים. זה מציב אתגר בפני הטפילות: למיני הפונדקאים השונים יש ביצים וגוזלים שונים. איך יתאימו את הביצים והגוזלים שלהם לכמה מינים בו זמנית? פתרון אחד הוא התמחות: קבוצה מסוימת של קוקיות תטיל את ביציה בקינים של פונדקאי א', ותפתח עם הזמן ביצים וגוזלים דומים לאלו שלו; בעוד קבוצה אחרת מאותו מין תעדיף את פונדקאי ב', וביציה וגוזליה יאמצו את המראה של ביציו וגוזליו. 

התמחות שכזו יכולה להוביל להפרדה בין הקבוצות השונות של הקוקיות, וכך ליצירת שני מינים מתוך מין יחיד. היפרדות לשני מינים מתרחשת פעמים רבות כאשר מחסום פיזי, כמו הר או אגם, מפריד שתי אוכלוסיות של אותו מין, ומונע מהן להתרבות זו עם זו - אך בתנאים מסוימים, כמו אצל הקוקיות, זה עשוי לקרות גם ללא הפרדה, כאשר שני המינים החדשים חולקים את אותו שטח מחיה. 

במחקר חדש, חוקרים מאוסטרליה בחנו את ההשלכות של האבולוציה המשותפת של קוקיות ופונדקאים, ובעיקר את יצירת המינים החדשים. בעזרת מודלים סטטיסטיים, הם הראו ששושלות של קוקיות "אלימות", שגוזליהן זורקים את הביצים האחרות מהקן, יוצרות מינים חדשים בקצב מהיר יותר משושלות של קוקיות "סובלניות", שגוזליהן גדלים יחד עם אחיהם החורגים. 

הסיבה לכך היא שהקוקיות האלימות גובות מחיר יקר יותר מהפונדקאים שלהן. כישלון בסילוק הקוקייה יוביל למות הגוזלים שלהם, ולכן יש עליהם לחץ ברירתי חזק לפיתוח היכולת לזהות ביצים וגוזלים של קוקיות. זה בתורו מוביל ללחץ ברירתי על הקוקיות האלימות: רק מי שהביצים והגוזלים שלה דומים לביצים ולגוזלים של הפונדקאי, תצליח להעביר את הגנים שלה לדורות הבאים. וכאשר יש לקוקיות שני פונדקאים אפשריים, הלחץ הזה דוחף אותן להתמחות באחד מהם, וכך ולהיפרד לשני מינים. 

גוזלי קוקייה דומים במראם לגוזלי הפונדקאי שלהם. גוזלי קוקייה (משמאל) ו"אחיהם" הפונדקאים, ממינים שונים (מימין) | מקור: Naomi Langmore

בדרך להיפרדות

כדי להראות איך התהליך הזה מתרחש, התמקדו החוקרים בקוקייה הגמדית (Chrysococcyx minutillus), שחיה באוסטרליה ובפפואה גיניאה החדשה. הקוקיות הגמדיות בצפון-מזרח אוסטרליה מטילות את ביציהן בקינים של שני מינים שונים, שניהם מהסוג סיבכי בן-קול (Gerygone). החוקרים הראו שיש באזור זה שני תתי-מינים של קוקייה, אחד מהם מטפיל באופן קבוע קינים של סיבכי בן-קול פייתי (Gerygone palpebrosa), והשני מעדיף קינים של סיבכי בן-קול גדול מקור (Gerygone magnirostris). לגוזלים של תת-המין הראשון יש עור בהיר ובסיס המקור שלהם צהוב, ממש כמו לגוזלים של הסיבכי הפייתי שאותם הם מחקים. לגוזלים של תת-המין השני, כמו גם לגוזלים של הסיבכי גדול המקור, יש עור כהה, ובסיס המקור שלהם לבן. 

החוקרים בדקו את ה-DNA של גוזלים וביצים של הקוקייה, כולל ביצים שנשמרו במוזיאונים ובאוספים יחד עם הביצים של הפונדקאי, כך שהם ידעו לאיזה מין של סיבכי הוא השתייך. הם מצאו שיש הבדלים גנטיים בין שני תתי-המינים – נראה שהם בדרך להיפרדות זה מזה, וליצירת שני מינים במקום שבו כיום יש אחד. 

במרוצת הזמן התפתחו גוזלי הקוקיות להידמות לגוזלי הפונדקאים שלהם. זכר של גדרון הפיה מאכיל גוזל של קוקייה | מקור: Mark Lethlean

אחד הגורמים למגוון ביולוגי

קוקיות נוהגות להטיל את ביציהן בקינים של אותו מין פונדקאי שבקן שלו הם גדלו, אך לפני שיעשו זאת, הנקבות צריכות למצוא בן זוג. כדי שההפרדה בין שתי האוכלוסיות תתרחש, ושני מינים חדשים יווצרו, זכרי קוקייה שגדלו בקינים של סיבכי בן-קול פייתי צריכים להזדווג רק, או לפחות בעיקר, עם נקבות שגדלו באותם קינים – וכך גם הנקבות והזכרים שגדלו בקינים של סיבכי בן-קול גדול מקור. איך יזהו אחד את השני? החוקרים הראו שגם אצל הקוקיות הבוגרות, היה הבדל במראה בן שני תתי-המינים, גם אם היה קטן בהרבה מההבדל בין הגוזלים. 

החוקרים משערים שהבדלים התנהגותיים עשויים לתרום גם הם להפרדה הזו. הם בחנו את הקריאות של קוקיות שגדלו אצל פונדקאים שונים, ומצאו הבדלים דקים ביניהן. בנוסף, קוקיות נוהגות להסתובב באותו אזור שבו הפונדקאים שלהן נמצאים. אומנם שני מיני הסיבכי חיים בצפון-מזרח אוסטרליה, אך הסיבכי גדול המקור מעדיף גדות נהר, והסיבכי הפייתי חי בשולי יערות. אם הקוקיות נצמדות גם הן לאזורים אלו, הן ימצאו שם בעיקר בני ובנות זוג מאותו תת-מין. 

החוקרים הראו, אם כך, שהאבולוציה המשותפת בין קוקיות לפונדקאיהן דוחפת את הראשונות ליצירת מינים חדשים. "יחסי הגומלין בין המנצלים לקורבנות שלהם עשויים להיות אחד הגורמים העיקריים של מגוון ביולוגי", כתבו החוקרים באתר The Conversation. "תהליך יצירת המינים החדשים שתיארנו במאמר, שבו המנצלים מראים התאמה מאוד ספציפית לקורבן, עשוי להתרחש גם אצל טפילים ופונדקאים אחרים, כמו גם בין טורפים לטרף שלהם. ייתכן אפילו שיחסי הגומלין הללו מסבירים למה יש בעולמנו מיליוני מינים ייחודיים, ולא אלפים בלבד".