כשהאירופים הראשונים הגיעו לאוסטרליה, לפני כמה מאות שנים בלבד, הם מצאו שם בעלי חיים מוזרים, שונים מכל מה שפגשו ביבשת שלהם, וגם באפריקה ובאסיה. שום דבר לא הכין אותם לקנגורו המנתרים בעדרים גדולים, וגם לא לקואלות במרומי העצים. אך כשהם שפגשו בזאב הטסמני, ייתכן שהם פלטו אנחת רווחה: סוף סוף היה מולם בעל חיים שהם יכלו להבין, שדומים לו הם ראו בכל יבשת שבה ביקרו ואפילו בביתם שלהם. הזאב הטסמני אמנם היה מקושט בפסים שחורים על חלקו האחורי, שהובילו חלק מהאנשים לקרוא לו "טיגריס טסמני", אך מבנה גופו היה כלבי במובהק. השם הלטיני שניתן לו הוא Thylacinus cynocephalus, שפירושו "כלב-כיס עם ראש כלב" – שם שקצת חוזר על עצמו, אולי בשביל להדגיש את העובדה שראשו של בעל החיים הזה, במיוחד, דמה לאלו של בני משפחת הכלבים.
אלא שהזאב הטסמני אינו קרוב בשום צורה לזאבים ולכלבים. בניגוד לדינגו, כלבים ממש שהובאו לאוסטרליה בידי בני אדם לפני אלפי שנים והתפראו, הזאב הטסמני הוא יליד אוסטרליה, וכמו רוב היונקים שלה הוא יונק כיס. פירושו של דבר הוא שהשושלת שהובילה אליו נפרדה מהשושלת שהובילה לזאב האפור, שהוא יונק שליה, כבר לפני כ-160 מיליוני שנה. הזאב הטסמני קרוב יותר אבולוציונית לקואלה ולקנגורו מאשר לזאב או לכלב, והזאבים מהיבשות האחרות קרובים יותר לסוס או לעכבר מאשר לטורף הכיס האוסטרלי.
זה לא זאב, אלא יונק כיס בעל דמיון חיצוני מפתיע לכלביים. זאב טסמני ביער | איור: CHRISTIAN DARKIN / SCIENCE PHOTO LIBRARY
תנאים דומים, צורות דומות
הזאב הטסמני, למרבה הצער, נכחד ככל הנראה – הפרט האחרון מת בגן חיות באי טסמניה ב-1936. לפני כמה שנים נטען שפרטים חיים שלו נצפו בטבע, אבל חקירות לא העלו דבר. עם זאת, חוקרים עדיין מנתחים את השלדים של בני המין הזה, בין השאר כדי להבין את הדמיון הפיזי בינו לבין יונקי השליה הכלביים. במחקר שהתפרסם לאחרונה חוקרים מאוסטרליה השוו בין גולגולות של זאבים טסמניים וזאבים אפורים בגילים שונים, והראו שלא רק התוצאה הסופית דומה מאוד: גם עקומת הגדילה והשינויים בגולגולת לאורך השנים דומים בשני המינים.
הדמיון בין הזאב הטסמני לזאב האפור הוא דוגמה לאבולוציה מתכנסת: בעלי חיים שאינם קרובים זה לזה אבולוציונית מציגים מבנים אנטומיים דומים, או תכונות התנהגותיות דומות, שכל אחד מהם פיתח בנפרד וללא תלות בבעל החיים השני.
אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר לכך היא הדמיון בין סנפירי הדגים, כנפי הפינגווין והסנפירים – שהם למעשה הגפיים הקדמיות – של הדולפינים. כשמציבים אותם זה לצד זה הם נראים דומים מאוד במבנה זה לזה, למרות שהסנפיר של הדולפינים התפתח מרגל קדמית של יונק שהלך על היבשה, והכנף של הפינגווין מאיבר ששימש לתעופה. כל אחד מהמינים האלו הגיע באופן בלתי תלוי לאותה צורה אנטומית.
מדוע? במקרה של הסנפיר, התשובה ברורה למדי. הצורה הזו מותאמת במיוחד לתנועה במים, ובכל אחד מהמינים, הפרטים שהגפה הקדמית שלהם הייתה דומה ביותר לסנפיר הצליחו לשחות טוב יותר וסיכוייהם לשרוד היו טובים יותר. כך המבנה התפתח אצל הדגים, אצל הדולפינים וגם אצל הפינגווינים.
אותם כוחות אבולוציוניים הובילו גם את הזאב הטסמני והזאב האפור לפתח גולגולת דומה. שניהם טורפים בגודל דומה, וככל הנראה הם גם צדו בצורה דומה, רודפים אחרי הטרף שלהם למרחקים ארוכים ומתישים אותו, בשונה מהציד מהמארב של רוב החתוליים. אורח החיים הדומה הציב דרישות דומות בפני המינים האלו, שהובילו להתפתחות של אנטומיה דומה מאוד.
גולגולת של זאב אפור בוגר (מימין למעלה) מול גולגולת של זאב טסמני בוגר ומעל גולגולות של זאבים טסמניים צעירים | צילומים: The Pask Lab, UNIVERSITY OF MELBOURNE
גורים דומים
באיזה שלב החל הדמיון הזה? "אנחנו יודעים שהזאב הטסמני והזאב נראים דומים בבגרותם, אבל לא ידענו מתי הם התחילו להציג תכונות דומות במהלך ההתפתחות שלהם", הסביר אקסל ניוטון (Newton), שהוביל את המחקר. כדי לבדוק זאת, ניוטון ועמיתיו בחנו בעזרת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) גולגולות של זאבים טסמניים בגילאים שונים שנמצאים במוזיאונים באוסטרליה, והשוו אותם לגולגולות של זאבים אפורים, וגם של חמישה מינים אחרים של יונקי כיס – קואלה, פוסום זנב מברשת, נמיית כיס, דונרט ובטונג זנב מברשת.
תהליך ההיריון של יונקי כיס שונה משמעותית מזה של יונקי שליה. זאבים אפורים, שהם יונקי שליה, מגיחים לעולם לאחר היריון של כ-65 יום, כשהגולגולת שלהם כבר מפותחת ומאוחה כמעט לחלוטין – העצמות המרכיבות אותה מחוברות זו לזו. יונקי כיס, שאין להם שליה שמזינה את העובר, נולדים מוקדם יותר, ולמעשה משלימים את ההתפתחות העוברית בכיס. גורי הזאבים הטסמניים נולדים לאחר 21-35 יום בבטן אימם, כשהגולגולת שלהם אינה מאוחה. שבוע וחצי לאחר שהגיחו לעולם, הגולגולת של הזאבים הטסמניים היא באורך של רק קצת יותר מסנטימטר, לעומת יותר מחמישה סנטימטר של זאב אפור שנולד זה עתה.
עם זאת, לאחר ששהו בכיס כמה שבועות והגיעו לגודל ורמת התפתחות של זאב אפור בן יומו, הזאבים הטסמניים גדלו בצורה דומה מאוד לטורפי השלייה, ושונה מעקומות הגדילה של יונקי הכיס האחרים. גם הגולגולות עצמן היו דומות מאוד בשני המינים, כבר בשלב מוקדם. "גורי הזאבים הטסמניים היו דומים לגורי זאבים אפורים, יותר מאשר ליונקי כיס שקרובים אליהם מאוד" אמר אנדרו פאסק (Pask), אחד החוקרים החתומים על המאמר.
החוקרת כריסטי היפסלי (Hipsley) הוסיפה: "בהשוואה של כל עקומת הגדילה, מגורים בני יומם עד לבוגרים, יכולנו להראות את ההבדלים הקטנים בהתפתחות – ולהראות מתי והיכן ההתאמות לאורח חיים של טורפים מתחילות לצוץ".
הממצאים של המחקר מראים שוב כמה חזקים הכוחות שמפעילה הברירה הטבעית, וגורמים למינים להתפתח בהתאם לסביבה שהם נמצאים בה ולאורח החיים שלהם. כך, בעלי חיים עם גנטיקה ועבר אבולוציוני שונה מאוד עולים על אותה דרך התפתחותית, שמובילה אותם לאנטומיה דומה להפליא.