האפליקציות הורסות את האהבה?
לאו דווקא

בעשור האחרון עלה באופן משמעותי השימוש בפלטפורמות היכרויות מקוונות, עקב עומס העבודה הגבוה והעלייה בשימוש בטלפונים חכמים. גם מגפת הקורונה תרמה לעלייה בשימוש בפלטפורמות אלו. נכון ל-2020, מעל ל-32 מיליון אמריקאים משתמשים בשירותי היכרויות מקוונים (כ-80 אחוזים מהם באפליקציות), וב-2019 שוק ההיכרויות המקוון גלגל יותר מ-912 מיליון דולר.

הפלטפורמות המקוונות שינו בצורה ניכרת את עולם ההיכרויות. אם בעבר הן נעשו בעיקר באמצעות שידוכים של קרובי משפחה, חברים ומכרים, או אפילו שדכנים וסוכנויות היכרויות; או באמצעות פגישות במרחבים משותפים  כמו בתי ספר, אוניברסיטאות, מקומות עבודה או מקומות בילוי; פלטפורמות אלו מאפשרות לאנשים להכיר ולייצר קשרים עם אנשים שאינם חולקים עמם מעגלים חברתיים או מקצועיים.

רוב שירותי ההכרויות המקוונים כוללים כיום גם ממשק של אפליקציה. חלקן מבוססות על מנגנון של "החלקה" (swiping), והן בעלות מאפיינים ייחודיים לעומת שירותים אחרים: לרוב השימוש הבסיסי בהן אינו בתשלום,  והממשק שלהן פשוט לשימוש. בניגוד לאתרי היכרויות, שם צריך לעיתים למלא שאלוני אישיות מפורטים, באפליקציות לרוב מספיק להעלות תמונה עם מעט פרטים אישיים. האפליקציות האלה מעוררות לא מעט ביקורת, בין השאר משום שהן גורמות לעיתים לתחושה של מגוון בלתי נגמר של פרטנרים זמינים, רומנטיים ומיניים,  ומנגנון הבחירה בפרטנר מבוסס פעמים רבות על תמונות אחדות בלבד. 

יש הטוענים שאפליקציות אלו מורידות את איכות הקשרים הזוגיים ומאיימות על מחויבות ארוכת טווח. אולם, עדיין אין הוכחות מדעיות לכך שמערכות יחסים שנוצרות דרך אפליקציות מבוססות החלקה אכן שונות ממערכות יחסים שנוצרות בהקשרים אחרים. 

זוגות שהכירו דרך אפליקציות היו בעלי כוונות רציניות לא פחות מזוגות אחרים. אהבה דרך הטלפונים | איור:  Zubada, Shutterstock

אותה רמת זוגיות, יותר מגוון 

מחקר שפרסמה לאחרונה ג'ינה פוטרקה (Potarca) מאוניברסיטת ז'נבה בשווייץ, בחן בדיוק את הנושא הזה. פוטרקה ביקשה לענות במחקר על שלוש שאלות: 

1. האם בני זוג במערכות יחסים שהחלו באפליקציות מבוססות החלקה הם בעלי נכונות נמוכה יותר ליצירת מערכות יחסים ארוכות טווח, ופחות מעוניינים להביא ילדים? 

2. האם איחודים (נישואים או מגורים משותפים) שנוצרו באפליקציות אלו הם פחות מספקים, ומקושרים לאיכות חיים נמוכה יותר?

3. האם הזוגות הללו מגוונים יותר מבחינת השכלה, מוצא, מיקום גאוגרפי או גיל? 

פוטרקה מעידה כי "המוטיבציה שהניעה אותי לביצוע המחקר היתה הדיווחים התקשורתיים על ההשלכות האפשריות של השימוש באפליקציות היכרויות, וסוג היחסים הלא מחייב שעלול להיווצר בפלטפורמות אלו". 

המחקר כלל יותר מ-3,000 משתתפים שהכירו את בן או בת הזוג בעשור האחרון ובחן מדדים כמו כוונות נישואים, כוונות להביא ילדים ושביעות רצון ממערכת היחסים. תוצאותיו הראו שזוגות שהכירו דרך אפליקציות הראו כוונות גבוהות יותר למגורים משותפים, בהשוואה לאלו שנוצרו במרחב הלא-מקוון. נשים שהכירו את בן-זוגן דרך אפליקציה הראו רצון גבוה יותר להביא ילדים, בהשוואה לנשים שהכירו את בן-זוגן באופן לא-מקוון. מבחינת שביעות רצון ממערכת היחסים ושביעות רצון כללית מהחיים, לא נמצאו הבדלים בין משתתפים שהכירו באפליקציות לכאלו שהכירו בדרכים אחרות. בנוסף, זוגות שהכירו דרך אפליקציות היו מגוונים יותר מבחינה גאוגרפית, כלומר גרים רחוק זה מזה, וגם מבחינת השכלה וכללו יותר נשים בזוגיות עם גברים בעלי השכלה נמוכה מהן. "תוצאות המחקר, לפחות בהקשר של שווייץ, לא רק מבטלות את החששות לגבי קשרים לא מחייבים שעלולים להיווצר עקב השימוש באפליקציות, אלא אף מעידות על כך שמשתמשים באפליקציות הם בעלי רצון גבוה יותר להקמת משפחה", אמרה פוטרקה.

תוצאות המחקר אכן מעודדות, אך יש לזכור שהוא בחן משתתפים שכבר נמצאים בזוגיות. יש צורך במחקרים נוספים לאורך זמן שיעקבו אחר אנשים לפני מערכת היחסים ובמהלכה כדי לבחון לעומק אם משתמשים באפליקציות אכן נכנסים פחות למערכות יחסים עקב ריבוי ההיצע או ההחפצה שקיימת בפלטפורמות אלו. בנוסף, המחקר נעשה בשווייץ, כך שקשה להכליל את תוצאותיו לגבי מדינות ותרבויות אחרות. עם זאת, תוצאות המחקר מציבות סימן שאלה על סטיגמות מסוימות שיש כלפי אפליקציות היכרויות, ומראות כי ייתכן שההתייחסות אליהן כאל פלטפורמות ליצירת קשרים מזדמנים או קשרים לא איכותיים אינה מוצדקת לגמרי.