דיה לצרה בשעתה

דיית החלזונות (Rostrhamus sociabilis) היא עוף הניזון בעיקר, כפי שאפשר להבין משמה, מחלזונות. הטרף החביב על הדיות החיות בפלורידה שבארצות הברית הוא מין מקומי של חילזון התפוח (Pomacea paludosa). כך היה מאז ומעולם, או לפחות ככל שמישהו יכול לזכור.

אבל אז הגיעו הפולשים. חלזונות תפוח מהמין מקולטה (Pomacea maculate) הגיעו במקור מדרום אמריקה, אך הם ידועים ביכולתם להתמקם בנוחות בכל מקום אליו הם מגיעים, וכבר הספיקו להתיישב במדינות רבות בדרום ארצות הברית. אל פלורידה הם הגיעו ב-2004, והחלו להתפשט לעוד ועוד נחלים ובריכות באזור המחיה של דיית החלזונות, כאשר הם דוחקים את רגלו של המין המקומי. חלזונות מקולטה גדולים הרבה יותר מהחלזונות המקומיים, והדיות, בעיקר הצעירות שבהן, התקשו לשלוף אותם מהקונכייה ולאוכלם כפי שעשו עם קודמיהם.

אוכלוסיית הדיות בפלורידה נמצאת כבר זמן מה בירידה, וב-2007 העריכו כי נותרו רק 700 פרטים במדינה. החוקרים חששו שפלישת חלזונות הענק תאיץ את המגמה הזו ותוביל את האוכלוסייה להכחדה. להפתעתם ולשמחתם, התוצאה הייתה הפוכה: בעשור מאז שחלזונות מקולטה הגיעו לאזור מספרן של הדיות עלה, והיום הוא נאמד ביותר מאלפיים.

איך זה קרה? מחקר חדש מראה שהדיות כיום גדולות יותר, ומקורן ארוך יותר, ממה שהיו לפני הפלישה, ולכן הן מסוגלות לנצל בהצלחה את מקור המזון החדש. הן הפכו את החלזונות הגדולים והנפוצים למזונן העיקרי, ונראה שהן מרוצות מאוד מהשינוי.

"זה הפתיע אותנו מאוד" אמר אחד החוקרים, רוברט פלטשר (Fletcher), לניו-יורק טיימס. "אנחנו מניחים לרוב שחיות גדולות כמו אלו לא יכולות להתמודד עם שינויים מהירים, כמו פלישת מינים או שינוי אקלים, כי זמן הדור שלהם ארוך מדי. ובכל זאת אנחנו רואים את השינוי המהיר כל כך בגודל המקור של הציפורים האלו".

בעלי חיים קטנים, כמו חרקים למשל, מסוגלים להסתגל במהירות לשינויים משום שהם מעמידים צאצאים רבים כל שנה. אלו מהם המותאמים בצורה הטובה ביותר לתנאים החדשים ישרדו, יעמידו עוד צאצאים וכך הלאה, ובתוך שנים מעטות אפשר יהיה לראות שינוי אבולוציוני באוכלוסייה. אך זמן הדור של הדיות הוא כחמש עד שמונה שנים, והמחקר התחקה אחר גודלן במשך 11 שנים בלבד, כלומר שני דורות או פחות.

סביבה ותורשה

החוקרים סבורים שרוב רובו של השינוי לא נובע מהגנים, אלא מהסביבה שהדיות גדלו בה. הם הראו שההורים הביאו לגוזליהם את החלזונות הגדולים, ונראה ששפע המזון הוא חלק מהסיבה שהם נהיו גדולים כל כך בעצמם. זה לא מסביר, עם זאת, את המקורים שלהם, שהתארכו אף יותר ממה שהיינו מצפים לפי גודל הגוף.

ייתכן שההסבר טמון בברירה הטבעית, וליתר דיוק בצעדים הראשונים שלה. החוקרים הראו שלגוזלים בעלי הגוף הגדול יותר והמקור הארוך יותר היה סיכוי טוב יותר לשרוד את שנתם הראשונה. בשביל שינוי אבולוציוני של ממש אותם גוזלים צריכים להעמיד צאצאים משלהם, ולהעביר הלאה את הגנים שהעניקו להם את אותם מקורים ארוכים. אם בעלי המקורים הארוכים ביותר מבין בני הדור הזה ישרדו טוב יותר, ויעבירו הלאה את הגנים שלהם, נתחיל לראות שינוי של ממש בגנים של האוכלוסייה – כלומר אבולוציה.

זה עוד לא ממש קרה בשל הזמן הקצר, אבל העובדה שבעלי המקורים הקצרים יותר לא שרדו היטב יכולה להסביר לפחות חלק מהעלייה בגודל המקור הממוצע. היא גם מצביעה על התחלת השינוי האבולוציוני שאוכלוסיית הדיות ודאי תעבור בקרוב, ושיתאים אותם למזון החדש יותר משיוכלו לעשות זאת שינויים סביבתיים לבדם.

בינתיים, המחקר מעניק תקווה שעוד בעלי חיים יוכלו להשתנות תוך זמן קצר ולהתאים את עצמם לתנאים חדשים, למשל בשל שינויי האקלים. "המחקר מראה באופן ברור שטורפים גדולים יכולים להגיב לפולשים במהירות גבוהה הרבה יותר משרוב האנשים חשבו קודם לכן" אמר פלטשר.