אצל סוסוני הים, הזכרים הם אלה שבהיריון – וכעת הראו חוקרים שהם גם מפתחים איבר הדומה לשליה של נקבות היונקים

בשונה מבני אדם ומיונקים בכלל, אצל סוסוני הים הזכר הוא זה שבהיריון. מחקרים שנערכו בעבר העלו את ההשערה שאצל הזכרים פועל מנגנון הדומה לשליה שברחם אצל נקבות היונקים. במחקר חדש קבוצת חוקרים מאוסטרליה הראתה שאכן, גם לסוסוני ים יש איבר דמוי שליה, וכמו השליה אצלנו, הוא משמש לאספקת חמצן וחומרי הזנה לצאצאים. 

יש כל מיני סוסים בים (וגם במים מתוקים)

36 מינים שונים של סוסוני ים חיים ברחבי העולם, והם מגיעים בגדלים שונים, מקטנטנים שאורך גופם שני סנטימטרים בלבד ועד גדולים, שאורך גופם 35 סנטימטרים. דגים מוזרים אלה, שקיבלו את שמם הודות לצורת ראשם המזכיר ראש סוס, חיים במגוון רחב של סביבות הכוללות שוניות אלמוגים, עשב ים ויערות מנגרובים, עצים הגדלים בתוך מים מלוחים או מלוחים-למחצה. קרוב משפחה של סוסון הים, הנקרא "חלילן", מסוגל לחיות אפילו במים המתוקים שבשפכי נחלים. 

השם המדעי של סוסון הים הוא Hippocampus, "היפוקמפוס", מקורו ביוונית עתיקה והוא שילוב של המילים "היפו", סוס, ו"קמפוס", מפלצת ים. בניגוד לחיות היבשה שעל שמם הם נקראים, סוסוני הים אינם מהירים כלל, והם שוחים לאט יותר מרוב הדגים. סוסוני הים מבלים את רוב הזמן במקום אחד, כשהם נאחזים בעשב ים, באצות או באלמוגים. צבעיהם מסווים אותם היטב בסביבתם, ועוזרים להם להסתתר מטורפים ולהפתיע טרף פוטנציאלי. סוסוני הים ניזונים מיצורים קטנטנים, המכונים פלנקטון, שאותם הם שואבים לתוך פיהם. צורתו המוארכת, דמויית ראש הסוס, של הפה התפתחה ככל הנראה כדי לסייע להם לעשות זאת במהירות. 

סוסון ים אדום-ורוד מסתווה בין אלמוגים | Shutterstock, Dai Mar Tamarack
סוסוני ים מבלים את זמנם במקום אחד, וצבעיהם מסווים אותם היטב. סוסון ים אדום-ורוד מסתווה בין אלמוגים | Shutterstock, Dai Mar Tamarack

דרוש: חמצן

גם עוברים צריכים לנשום - התאים שלהם זקוקים לחמצן, ומייצרים פחמן דו-חמצני כפסולת. אצל בעלי חיים שמטילים ביצים, כמו עופות וכמו דגים רבים, קליפת הביצה הנקבובית מאפשרת מעבר קל ומהיר של גזים אל תוך הביצה וממנה. כך חמצן חודר בקלות אל העובר המתפתח, ופחמן דו-חמצני ופסולת אחרת נפלטים בקלות החוצה. אבל לבעלי חיים שיש להם היריון פנימי, כלומר העוברים שלהם גדלים בתוך גופם, יש בעיה: רקמות הגוף של ההורה פועלות כמחסום ואינן מאפשרות חילוף מהיר של גזים. כאן נכנסת לתמונה השליה, איבר מיוחד שמסייע בהזנה של העובר ובפינוי פסולת מהסביבה שלו. השליה מחברת בצורה אינטימית בין העובר לבין ההורה, במקרה של בני האדם – לאם. בתוך השליה האנושית, העורק והווריד הטבוריים של העובר מתפצלים לעורקים ולוורידים קטנים החודרים לעומק השליה ונקראים סיסי שליה (chorionic villi). נוכחות העובר גורמת לפתיחה של כלי הדם של האם הסמוכים לסיסי השליה, וכך כלי הדם של העובר טובלים ישירות בדם האימהי. בדרך זו העובר מקבל חומרי הזנה, חמצן ונוגדנים, ונפטר מפחמן דו-חמצני ומפסולת.

אילוסטרציה של השליה, חבל הטבור, והקשרים בין כלי הדם של האם לאלו של העובר | Shutterstock, udaix
השליה מחברת בצורה אינטימית בין העובר לבין האם. אילוסטרציה של השליה, חבל הטבור, והקשרים בין כלי הדם של האם לאלו של העובר | Shutterstock, udaix

אם כך, לעוברי יונקים הגדלים בתוך הגוף של אימם יש איבר האחראי להזנה ולפינוי הפסולת של הצאצאים. אבל מה קורה אצל סוסוני הים?

נתחיל בהתחלה. שלב החיזור של סוסוני הים לא כל כך שונה משלנו: הזכר והנקבה רוקדים, משלבים זנבות ושוחים יחד. אבל פה מתחיל השוני הגדול והמפתיע. אחרי ריקודים שיכולים להימשך עד 8 שעות, הנקבה מפקידה את הביציות שלה אצל הזכר, בתוך כיס דגירה מיוחד שנוצר מרקמות הבטן שלו. הזכר מפרה את הביציות, ואז שומר עליהן ומזין אותן במשך 10 עד 25 יום, תלוי במין. בתום התקופה הזאת, שרירי הבטן של אבא סוסון ים מתכווצים, בדומה לצירים של אישה בהיריון, ולבסוף פורצים מפתח כיס הדגירה עד אלף סוסוני ים קטנטנים.

כיס הדגירה של הזכר שונה ממין למין בצורתו ובמורכבותו. למין הגדול ביותר, Hippocampus abdominalis המכונה "סוסון ים גדול בטן", יש כיס דגירה מבודד לחלוטין מהסביבה החיצונית.

תמונה של זכר מציג לראווה את כיס הדגירה שלו | Shutterstock, Charlotte Bleijenberg
לסוסון ים גדול בטן יש כיס דגירה מבודד לחלוטין מהסביבה החיצונית. תמונה של זכר מציג לראווה את כיס הדגירה שלו | Shutterstock, Charlotte Bleijenberg

מה יש לי בכיסי?

כדי להבין טוב יותר את הקשר הפיזי בין אבא סוסון ים לצאצאיו, בדקו החוקרים אם גם אצל סוסוני הים מתפתחת מעין שליה במהלך ההיריון. סוסון ים גדול בטן שימש את החוקרים כחיית מודל במחקר. 

החוקרים השוו אפוא בין כיסי הדגירה של זכרים שאינם בהיריון, של זכרים בשלבי היריון שונים ואחרי ההיריון. בעזרת ניתוח תמונה ממוחשב, בדקו החוקרים אם שטח הרקמה העוטפת את כיס הדגירה גדל, אם המרחק בין נימי הדם של האב לבין חלל הכיס קטן, ואם צפיפות כלי הדם בכיס גדלה במהלך ההיריון. ניתוח הנתונים הראה שכיס הדגירה אכן משתנה מאוד במהלך ההיריון. הכיס הופך מפותל ומסועף הרבה יותר, ולכן פני השטח שלו גדלים מאוד, ובמקביל גם צפיפות כלי הדם גדלה מאוד; כתוצאה מכך המרחק הממוצע בין כל עובר לכלי הדם בשכבה הפנימית של כיס הדגירה קטן. מכך הסיקו החוקרים שסוסון הים אכן משתמש במנגנון המזכיר את יצירת השליה בהיריון אנושי כדי להזין את העוברים, להעביר להם חמצן ולהוציא פסולת. החוקרים אף גילו שכיס הדגירה חוזר לצורתו המקורית זמן קצר לאחר תום ההיריון, ואכן, סוסון הים יכול להיכנס להיריון נוסף זמן קצר אחרי הלידה.

תוצאות המחקר מלמדות אותנו שאיבר דמוי שליה מתפתח במהלך ההיריון אצל סוסון ים גדול בטן. כדי לראות אם תופעה זו מתרחשת גם במינים אחרים של סוסוני ים, יש צורך בניסויים נוספים. ייתכן גם שלצד המנגנון הזה, פועלים אצל סוסוני הים מנגנונים נוספים להזנת הצאצאים – כמו קשירה חזקה יותר של חמצן בדם העוברי מאשר בדם ההורי, או הזרמה מוגברת של נוזלים בכיס הדגירה. 

כך או כך, נראה כי לפנינו דוגמה נאה לאבולוציה מתכנסת, כלומר מנגנונים או מבנים דומים שנוצרו באופן בלתי תלוי בקבוצות שונות ונפרדות זו מזו. מרשים לראות כמה רב הדמיון בין כיס הדגירה המשתנה המזין את העוברים הרכים בגוף אביהם, לבין השליה המזינה את התינוקות שלנו, בני האדם.

סרטון של נשיונל ג'יאוגרפיק שמראה את סוסוני הים הקטנים יוצאים מכיס הדגירה של הזכר:

 

6 תגובות

  • קובי

    האבולוציה צריכה את בורא עולם

    ד', 01/05/2022 - 09:37
    האבולוציה צריכה את בורא עולם
    בניגוד לעמדה הרווחת, האבולוציה לא רק שהיא אינה סותרת את קיומו של בורא עולם, ההפך הוא הנכון, היא צריכה אותו.
    צ'רלס דרווין סבר במהלך חייו וגם כתב באוטוביוגרפיה שלו: "ראיה לקיומו של בורא עולם מגיעה מהקושי הרב, או אף חוסר האפשרות להסביר שהעולם העצום והנפלא הזה, כולל האדם עם יכולתו לראות הרחק אחורה והרבה קדימה לעבר העתיד, נוצר כתוצאה ממקריות ..."
    והיום כ – 150 שנה אחרי דרווין, ידוע דבר שלא היה ידוע בזמנו של דרווין:
    היום ידוע שחלבונים מיוצרים על פי מידע שנמצא ב – DNA ולא יכולים להיווצר בלעדיו, ו - DNA לא יכול להיווצר בלי חלבון – יש כאן שאלה של ביצה ותרנגולת ...
    אז איך האבולוציה הייתה יכולה להתרחש בלי בורא עולם שיעניק לה את התא הראשון?
    התפתחות הציפור:
    לפי האבולוציה היה צריך להיות לפני מיליוני שנים יצור בעל 4 רגליים שאט אט בתהליך של מיליוני שנים התפתחו 2 מרגליו לכנפיים. בינתיים, בכל הזמן הזה, הוא לא יכול לרוץ ולא יכול לעוף. (אפשר לרוץ על משהו שהוא חצי רגל וחצי כנף?) איך אותו בעל חיים היה יכולה לשרוד בין כל הטורפים מיליוני שנים ללא השגחה?
    מילא אם זה היה יום או שבוע, אבל מיליוני שנים?? בלי יכולת לברוח מטורפים ...
    כך שאפשר לראות שהיחס בין בורא עולם לאבולוציה זה לא יחס של סתירה. האבולוציה צריכה את בורא עולם;
    היא צריכה שהוא יביא לה את התא הראשון, היא צריכה שישמור על היצורים שמתפתחים לציפורים ...
    האבולוציה לא סותרת את קיומו של בורא עולם, להפך ... היא זקוקה לו.

  • נועם

    מה בעצם מגדיר את הזכר והנקבה?

    מדוע זה מוגדר כ"הזכר הוא שבהריון" ולא "הזכר הוא בעל הביציות והנקבה היא בעלת הזרעים"?

  • רמי

    כתבה מרתקת. האם לנקבת הקנגרו

    כתבה מרתקת. האם לנקבת הקנגרו יש שליה?

  • אורי ברמן

    היי רמי, שאלה מעולה!

    היי רמי, שאלה מעולה!
    ההריון של קנגרו כחיית כיס הוא מאוד שונה ומעניין. ההריון עצמו מאוד קצר ואורך רק 28 ימים בהמלכן העובר ניזון משק חלמון שהתפתך לענות על צרכיו. בסוף ההריון העובר שמאוד לא מפותח יוצא ומטפס אל תוך כיס האם שם הוא מוצא אצ פיטמת הקנגרו ממנה הוא מקבל חלב עד סוף ההתפתחות.

  • קובי

    אבולוציה מתכנסת? האומנם???

    "נראה כי לפנינו דוגמה נאה
    "נראה כי לפנינו דוגמה נאה לאבולוציה מתכנסת, כלומר מנגנונים או מבנים דומים שנוצרו באופן בלתי תלוי בקבוצות שונות ונפרדות זו מזו." כך אתם כותבים במאמר. ולי זה מוזר באופן קיצוני, כי זה כלל לא מתאים לפרדיגמה האבולוציונית. מוטציות הן מקריות לחלוטין, לכן ההתפתחות הדומה באופן בלתי תלוי בשני מינים שונים היא אינה סבירה בעליל. הסיכוי שזה יקרה במקרה הוא אפסי מבחינה סטטיסטית. למרות זאת אתם עדיין ממשיכים לטעון להתפתחות אבולוציונית ומתעלמים לחלוטין מהאופציה הנראית לעין בבירור של תכנון תבוני (אתאיסטי). בנוסף, אתם כותבים "אותם כוחות אבולוציוניים הובילו גם את הזאב הטסמני והזאב האפור לפתח גולגולת דומה." מה זה לעזאזל "כוחות אבולוציוניים" זה לא יותר מצירוף מילים שלא מספק הסבר. אבל בין חוקרים אבולוציונים כאשר אחד אומר אה... זה כוחות אבולוציוניים... כולם מהנהנים כאילו הוא הסביר הכל. ולא כן היא. אין שום כוח סביבתי או אבולוציוני שיכול לשנות באופן כל כך משמעותי את הקוד הגנטי. להוסיף מערכות גנים שלמות - זה אבסורד. המקסימום זה יכול לגרום לברירה טבעית ולהשאיר את המתאימים. אבל ברירה טבעית אינה מוסיפה אפילו ביט אחד של מידע חדש לגנום. היא רק משאירה בחיים את המתאימים שלהם במקרה היה את התכונה המתאימה להישרדות. במקסימום ניתן לכנות זאת מיקרו-אבולוציה. אבל אבולוציה, מעבר של מין אחד למין שני - זה לא אפשרי באופן רגיל, רק תכנון תבוני אתאיסטי יכול לספק תשובה הוגנת והגיונית. ויום אחד גם מדענים מכדור הארץ יגיעו לפלנטה אחרת, ושם יצרו חיים. וככל שהטכנולוגיה שלהם תתפתח ותשתכלל, כך הם יצרו חיים יותר ויותר מורכבים. סביר להניח שהם בכל פעם יסתמכו על מבנים גנטיים שכבר יצרו קודם. לכן יהיה ניתן לראות דמיון בין חיות ואף לראות "כאילו" הייתה שם אבולוציה. בעוד שהאבולוציה היא רק בטכנולוגיה. אבל אם יום אחד המדענים שלנו יעלמו. ואלפי או מאות אלפי שנים אחר כך אותם בני אדם שיהיו שם יחקרו את התפתחות החיים, הם יגיעו למסקנה שהכל התפתח באופן מקרי - עלק אבולוציה. אני עוד מחכה למדען עם הביצים הגדולות ועם האומץ והיושר האקדמי, שיגיד את האמת הנבטת באופן כל כך ברור מהממצאים, מהעובדות - תכנון תבוני, זה מה שהעובדות מראות בבירור.

  • רמי

    לשאלתך: המנגנון האבולוציוני

    לשאלתך: המנגנון האבולוציוני מתבסס על "הברירה הטבעית" שפועלת על פרטים שעברו שינויים גנטיים מוטציות. כלומר תוספת המידע לחומר התורשתי קודמת לברירה הטבעית. ושאלתי אליך: מהו תכנון תבוני? האם כוונתך שישנו בעל תבונה כלשהו שתכנן את בעלי החיים (מעין "מהנדס" טבעי)?